והנה שלושה אנשים – א'

45. הרשות והרצון של המלך, השכינה, נראה בשלושה גוונים: לבן, אדום, ירוק. והם שלושה גוונים שבעין: גוון אחד, מראֶה הנראה לעין מרחוק, והעין אינה יכולה לעמוד בבירור במה שרואה משום שהוא מרחוק, עד שהעין מקבלת ראייה מועטת ע"י קמיצה שלה. וע"כ כתוב, מרחוק ה' נראה לי, שהוא הארת קו האמצעי ע"י מסך דחיריק, שאין פתיחה לאורות זולתו.

46. גוון שני, ראיית העין בסתימה שלה. כי גוון זה אינו נראה לעין זולת ע"י מעט סתימה שמקבלת, ואינה ראייה ברורה. כי דרך ראייתו היא, שסותם העין ואח"כ פותח אותה מעט, ואז מקבלת מראָה הזאת. ומראָה זו צריכה פתרון, כדי לעמוד על מה שקיבלה העין, כי היא אינה ברורה. וע"כ כתוב, מה אתה רואה, שזהו הארת קו שמאל מנקודת השורוק, שהאורות אז בסתימה מטעם חיסרון של חסדים.

47. הגוון השלישי, זוהר מראָה, שאינו נראה בה כלל לבד מבעת גלגול העין, כי כשהעין נסתמת עם סתימה ומגלגלים אותה בגלגול, נראה בגלגול הזה המראָה המאירה, שזהו הארת קו ימין מנקודת החולם. אבל אי אפשר לעין לעמוד בגוון השלישי הזה זולת בראיית הארת הזוהר ע"י הסתימה שבעין, שהוא הגוון השני בהתכללות גוון הראשון.

48. ע"כ כתוב, הייתה עליי יד ה'. יד ה' עליי חזקה, משום שהראייה היא בסתימת העין, שהוא גבורה וכוח. ולנביאי האמת מושגים שני הגוונים הראשונים, מלבד משה, נאמן העליון, שזכה להסתכל בגוון שלישי, המראה המאירה.

כתוב, ואֵרָא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באֵל שד"י, ושמי הוי"ה לא נודעתי להם. והרי כאן כתוב באברהם, ויירא אליו הוי"ה. הרי שנגלה בשם הוי"ה גם לאבות. הזוהר האריך לבאר ההפרש בין מראֶה הנבואה של האבות, ובין מראֶה הנבואה של משה, שאע"פ שכתוב, ויירא אליו הוי"ה, זו השכינה, מראָה שאינה מאירה.

המוחין נמשכים בג' קווים הנמשכים מג' נקודות, חולם שורוק חיריק. החולם חסדים מכוסים, מ"י דאלקים. השורוק אל"ה דאלקים, אור סתום, להיותו אור חכמה בחיסרון של חסדים. עד שבא החיריק, קומת ו"ק, ומכריע ביניהם, שבכוחו נכללים ב' הקווים זה בזה. שחולם הוא או"א, שורוק ישסו"ת, חיריק ז"א.

השכינה, רצון המלך, מתגלה לנביאים בשלושה גוונים המכונים שלושה גווני עין. והוא מתחיל מלמטה למעלה, מקו אמצעי, נקודת החיריק. גוון אחד, מראֶה הנראה לעין מרחוק. שהעין אינה יכולה לעמוד בבירור במה שרואה, משום שהיא מרחוק, כי גוון של הקו האמצעי הוא קומת החסדים, היוצאת על המסך דז"א, בחינה א', שקומה זו ו"ק, חסדים בלי חכמה. וראייה פירושה חכמה, שאינה יכולה לראות בבירור, משום שגוון זה רחוק מחכמה, והחכמה היא הראייה.

עד שגוון זה של העין נכלל בקו השמאל, הארת נקודת השורוק, ושם מקבלת העין ראייה מועטת בכוח הקמיצה שלה, משום שקו השמאל מקומץ מחסדים ואינו יכול להאיר החכמה שלו בלי חסדים.

לפיכך בכוח החסדים, שהסתימה דקו שמאל מקבלת מקו אמצעי כדי להיפתח מסתימתו, בשיעור הזה הוא מאיר החכמה שלו אל קו האמצעי, ונכנס בו החכמה אע"פ שתכונתו ו"ק ורחוק מחכמה. ונמצא שגוון של הקו האמצעי נוטל ראייה מועטת בקמיצה ובסתימה שלו. וראייה מועטת, כי ג"ר דחכמה אינם מאירים בה, אלא רק ו"ק דחכמה.

הו"ק כלפי הג"ר נבחן כראייה מועטת. כמ"ש, מרחוק ה' נראה לי, הכתוב על הקו האמצעי, שרחוק מחכמה להיותו ו"ק, אבל מהתכללותו בקו השמאל, כתוב, מרחוק ה' נראה לי, כי הראייה מתקבלת דווקא בקו האמצעי שהוא רחוק, ולולא הקו האמצעי לא הייתה מתגלה הראייה כלל.

וגוון שני, ראיית העין בסתימה שלה. הראייה, אור החכמה שבגוון זה, בסתימה שלו, כי הוא קו השמאל והארת השורוק, שמבחינת עצמו הוא סתום ואינו מאיר מפאת חוסר חסדים, וע"כ גוון החכמה שבו הוא סתום. וגוון החכמה אינו נראה בעין, זולת במעט הסתימה שמקבל מהגוון הראשון, הקו האמצעי, ואינו מאיר ברור.

כלומר, כיוון שמחוסר חסדים, אינו יכול להאיר זולת בהתכללות קו האמצעי, ו"ק, כדי לקבל ממנו חסדים. נמצא בהכרח שאינו יכול להאיר זולת בסתימה מועטת מהגוון הראשון. ומשום זה אינו מאיר ברור בג"ר דחכמה, אלא בו"ק דחכמה, שאינה ברורה כל כך כמו הג"ר דחכמה.

ודרך הארתו של גוון זה, הארת השורוק וקו שמאל, היא שסותם העין ואח"כ פותח אותה מעט. תחילה ממשיכים בה הארת החכמה בלי חסדים, שהעין נסתם ממנה ואינה מאירה כלום, ואח"כ ע"י התכללות בגוון הראשון, הוא פותח אותה להאיר מעט, כלומר להאיר בו"ק דחכמה ולא בג"ר, אז מקבלת שיעור הראייה, ו"ק דחכמה.

וגוון שני הוא בחינת חלום ונצרך לפתרון, כי סתום מבחינת עצמו מפאת חיסרון של חסדים. וע"כ נקרא הארתו אור אחוריים, הארת החלומות הכתובים בפסוק. ומחכה על פתרון להארת אור החסדים, שאז ע"י התלבשות בחסדים נמשך אור החלום להתקיים בהקיץ. שע"י הפתרון שפירושו התלבשות באור החסדים מגוון הראשון, נמצא מתקיים הארת החכמה שקיבל העין בהארת השורוק וקו שמאל.

ואם אינו משיג אור החסדים מהגוון הראשון, אין אור החלום הזה מתקיים כלל ואינו נודע, ודומה כמו שלא היה כלל. ומטעם זה מכונה הארת הגוון השני הזה בשם חלום, להיותו בלתי מתקיים כלל בלי פתרון, מטעם היותו בלתי מושג מטרם הפתרון.

הגוון השלישי, הארת נקודת החולם, חסדים מכוסים, האור של חג"ת דז"א הנקרא מראה המאירה, הרי אור זה אינו נמצא כלל בעין זולת בעת שהעין סתום ואינו מאיר, בשעה שרק הארת השורוק מאיר בה לבדו, על שלוש נקודות חולם שורוק חיריק, ונראה בגלגול הזה גם הארת החולם, בחינת האור של מראה המאירה, חסדים מכוסים מחכמה.

אבל אי אפשר לעין לעמוד בגוון השלישי הזה זולת בראיית הארת הזוהר ע"י הסתימה שבעין. העין אינה יכולה להישאר באותו הגוון של נקודת החולם, כי לחסדים מגולים בחכמה היא צריכה. והעין רואה הזוהר המאיר בתוך הסתימה של העין, רק כשמלבישה את הארת החכמה אשר בגוון השני, שהוא הארת נקודת השורוק בתוך החסדים שהשיגה, ואז מאיר בה בעיקר אור החכמה.

ולפיכך היא נבחנת למראה שאינה מאירה, כי הארת נקודת החולם אינה נשארת בה. וע"כ כתוב, הייתה עליי יד ה'. כי מתוך שמקבלת בעיקר משני הגוונים הראשונים, הארת חיריק ושורוק מצומצמים, ע"כ נקראת הנוקבא יד ה'. מלשון כוח וגבורה, כמ"ש, ויד ה' עליי חזקה.

ולנביאי האמת מושגים שני הגוונים הראשונים, המאירים בעיקר במראָה אל נביאי האמת, במראה שאינה מאירה. חוץ ממשה שזכה להסתכל למעלה בהארת החולם, במה שאינה נראית כלל, המראה המאירה.

49. ויירא אליו, פירושו שהשכינה נראית ונגלית אליו בתוך אלו המדרגות המתחברות בבחינותיה, מיכאל לימין, גבריאל לשמאל, רפאל לפנים, אוריאל לאחור.

ויירא אליו הוי"ה, פירושו, גילוי השכינה בשלושת הגוונים של גלגול העין. השם הוי"ה מורה על מראה המאירה רק בדרך השפעה אל השכינה בעת הגלגול, כי אז נראית מראה המאירה, הוי"ה, בעת המשכת קו ימין, הארת החולם. אמנם אחר הגלגול היא נשארת בעיקר בב' הקווים שמאל ואמצע, כי ע"כ היא נקראת מראה שאינה מאירה.

ויירא אליו, השכינה נראית ונגלית אליו, הנוקבא. והוי"ה, הוא בבחינת השפעה לנוקבא בעת הגלגול.

ב' כיסאות באצילות:

א. כיסא העליון, בינה, שנעשית כיסא לחכמה, שאין החכמה מתגלה אלא ע"י הבינה.

ב. כיסא התחתון, הנוקבא, שאין המוחין דז"א מתגלים אלא ע"י הנוקבא.

כיסא העליון עומד על ארבע הרגליים, חג"ת דז"א והנוקבא. חג"ת דז"א, ג' הקווים הנמשכים בג' הנקודות חולם שורוק חיריק, המאירים בבינה. והנוקבא רגל רביעית המקבלת מהם ועומדת מאחורי חג"ת דז"א.

ואח"כ כשהנוקבא חוזרת למוחין דפב"פ, ונעשית כיסא בפני עצמה לז"א, נמצאים ד' הרגליים שלה, ד' המלאכים, מיכאל גבריאל רפאל אוריאל. מיכאל גבריאל רפאל נמשכים מג' הקווים חג"ת, ג' רגלי הכיסא העליון. וע"כ הם בפנים, כמו חג"ת העומדים שם בפנים. ואוריאל נמשך מרגל ד' של כיסא העליון, שהיא הנוקבא, העומדת שם באחורי חג"ת, וע"כ גם המלאך אוריאל נמצא כאן באחורי הנוקבא.

ונאמר, שהשכינה נראית ונגלית אליו בתוך אלו המדרגות המתחברות בבחינותיה, בתוך ד' המדרגות, שהתחברו להיות ד' רגליים בכיסא העליון, שבנוקבא הן ד' מלאכים. מיכאל לימין, גבריאל לשמאל, רפאל לפנים, אוריאל לאחור, להיותו הרגל הרביעית כמו הרגל הרביעית של כיסא העליון, הנמצאת גם שם באחוריים.

אמנם זה אמור בד' המלאכים הנושאים את הכיסא לזיווג, בעת גלגול העין. אבל אח"כ נשארת הנוקבא בסדר אחר, אשר אוריאל בא בפָנים ורפאל באחור, אשר מבחינה זו נקראת הנוקבא מראה שאינה מאירה.

ומשום זה מתגלה עליו השכינה באלונים האלו, צללי העולם, כדי להראות לפניהם הברית הראשון, הרשימה הקדושה, שהייתה בכל העולם באמונה, כי יש ב' נקודות במלכות:

א. הנקודה דצ"א, הנקודה האמצעית שבכל העולם, הן ממקומות היישוב והן ממקומות המדבר.

ב. הנקודה דצ"ב, הנקודה האמצעית של מקומות היישוב בלבד ולא מכל העולם.

וכנגדם יש שתי בריתות כנגד חיתוך ופריעה:

ברית הא', כנגד הנקודה האמצעית מכל העולם, החיתוך של העורלה.

ברית הב', כנגד נקודת היישוב, הפריעה.

אלוני ממרא, הם דינים קשים הנמשכים מהנקודה האמצעית שבכל העולם. וע"כ מתגלה עליו השכינה באלוני ממרא, שהם הצללים של כל העולם, שהם כנגד הנקודה האמצעית של כל העולם, כדי להראות לפניהם הברית הראשון, חיתוך העורלה, כנגד הרשימה הקדושה שהיה בכל העולם בנוקבא, הנקראת אמונה. כלומר, כנגד הנקודה הראשונה שהייתה בצ"א האמצעית מכל העולם, שממנה נמשך הברית הראשון שהוא החיתוך של העורלה.

50. והוא יושב פתח האוהל. פתח האוהל, זהו המקום שנקרא ברית, האמונה, הנוקבא. כחום היום, בזה התדבק אברהם, שהוא כוחו של צד הימין, המדרגה שלו. כי יש ב' מיני דינים:

א. דינים דנוקבא, הנמשכים מכוח הצמצום שבה, והוא פתח האוהל.

ב. ודינים דזכר, הנמשכים מכוח הארת נקודת השורוק, והוא כחום היום, שהשמש, אור החכמה, מאיר בלי נרתיק החסדים, שאז מושפע ממנו חום גדול. כמ"ש, אל תִראוני שאני שְחַרחורת, ששזָפַתני השמש. שזהו כוחו של צד הימין, גבורות הזכר, הנבחן לימין.

ואלו ב' מיני דינים נקראים צדיק וצדק.

51. פתח האוהל, שער הצדק, הפתח של האמונה, הנוקבא, הדינים דנוקבא. ונקראת פתח, כי אז נכנס אברהם באותה הרשימה הקדושה של ברית מילה. ולולא זה לא היה נכנס בברית מילה. משום זה נקרא פתח.

כחום היום הוא בחינת צדיק, מדרגת חיבור האחד, שנכנס בו מי שנימול ונרשמת בו הרשימה הקדושה, כי הוסר ממנו העורלה, ונכנס בהארת ב' מדרגות צדיק וצדק שהם האמונה.

צדיק וצדק הם יסוד ומלכות, אבל ב' שמות הללו מורים על הזיווג הגדול של זו"ן לגלות המוחין דחַיה. וכל זמן שיש אחיזה לקליפות ולדינים, אין הזיווג הזה יכול להתגלות. ולפי זה לא היה אפשר לגילוי המוחין הללו מטרם גמה"ת. והעצה לזה היא ברית מילה.

כי הדינים הם מבחינת הנוקבא ומבחינת הזכר, והם הפכים זה לזה, ואי אפשר ששניהם ישמשו במקום אחד, כי אין שני הפכים באים במקום אחד. לכן בהתעוררות התחתון ע"י מצוות המילה, מביאים שני מיני הדינים במקום אחד, ביסוד העליון, ואז מכחישים זה את זה כטבע ההפכים, ומתבטלים שניהם. וכיוון שהתבטלו, תכף מתגלה הזיווג דצדיק וצדק והמוחין הגדולים מתגלים.

וזה מעשה המילה, כי האִזמל החותך הוא נמשך מדינים דנוקבא. והעורלה היא דינים דזכר. ונמצא האִזמל מעביר את העורלה, שהדינים דנוקבא מבטלים את הדינים דזכר. ולפעמים הצורך הוא להיפך, שהדינים דזכר יבטלו את הדינים דנוקבא. ומובא ברש"י על הכתוב, ואשד הנחלים, שני הרים, באחד היו נקעים, דינים דנוקבא ובשני היו שדיים בולטות כנגד הנקעים, דינים דזכר. והאמוריים התחבאו בנקעים להמטיר משם חיצים על ישראל בעת שילכו בין ההרים.

ועשה הקב"ה נס, שהתקרבו שני ההרים ונעשו אחד, ונכנסו הבלוטות של זה, הדינים דדכורא, בנקעים של זה, בדינים דנוקבא, והאמוריים נמחצו ביניהם. הרי שע"י ביאת שני ההפכים במקום אחד התבטלו הדינים דנוקבא, כי האמוריים שבתוך הנקעים נהרגו. אבל כאן במילה, עיקר הצורך הוא לבטל דינים דזכר, העורלה. אמנם באמת שניהם מתבטלים.

ופתח האוהל, שער הצדק. כי הדינים דנוקבא, אוהל, מבטלים ומעבירים את העורלה, הדינים דזכר, שנעשו שער לשלמות המלכות, בשם צדק. כי ע"י שהדינים דנוקבא העבירו את קליפת העורלה, נכנס אברהם לקבל אלו המוחין הקדושים המתגלים בזיווג צדיק וצדק, ע"כ נבחנים לשער.

כחום היום, זה צדיק. אחר שהדינים דנוקבא העבירו את העורלה שהייתה דבוקה ביסוד, כחום היום, נגלה בו השם צדיק, הפריעה, אותיות פרע י"ה, היא מדרגת החיבור הגדול צדיק וצדק, המגלה המוחין הגדולים, אחר שעברו כל הדינים והקליפות בחיתוך, מתגלים המוחין די"ה בפריעה, שהם צדיק וצדק.

52. והנה שלושה אנשים. אלו הם ג' מלאכים, שליחים, מתלבשים באוויר ויורדים לעוה"ז בצורה של אדם. והיו ג' כעין למעלה, חג"ת דז"א, משום שהקשת, הנוקבא, אינה נראית אלא בג' גוונים: לבן אדום וירוק, כמו הגוונים של חג"ת דז"א.

53. ואלו ג' אנשים הם ג' גוונים, לבן אדום ירוק. גוון לבן, מיכאל, ימין, נמשך מחסד דז"א. גוון אדום, גבריאל, שמאל, הנמשך מגבורה דז"א. גוון ירוק, רפאל, הנמשך מת"ת דז"א, ירוק. ואלו הם ג' גוונים של הקשת, הנוקבא, אשר אינה נראית זולתם.

ומשום זה כתוב, ויירא אליו, כי גילוי השכינה הוא בג' גוונים הללו. כלומר, שהכתוב, והנה שלושה אנשים ניצבים עליו, הוא ביאור על הכתוב, ויירא אליו ה'. אשר, ויירא אליו, פירושו, שמתגלה לו השכינה, והגילוי היה ע"י גילוי ג' גוונים, שעליהם מסיים הכתוב, והנה שלושה אנשים ניצבים עליו, מיכאל גבריאל רפאל, הנמשכים מג' הקווים דז"א, הנמשכים מג' נקודות, חולם שורוק חיריק דבינה.

54. וצריכים לכל ג' המלאכים. כי אחד היה לרפא אותו מהמילה. וזהו רפאל שהוא בעל הרפואות. ואחד היה לבשר לשרה שתלד בן. וזהו מיכאל, משום שהוא הממונה על צד הימין, וכל טוב והברכות שמצד ימין נמסרו בידיו.

55. ואחד היה להפוך את סדום. וזהו גבריאל, לשמאל, הממונה על הדינים שבעולם. כי מצד שמאל הוא הדין, והפעולה הוא ע"י מלאך המוות, שר הטבחים של המלך, המוציא לפועל את הדינים שנידונו ע"י גבריאל.

56. וכולם עושים את שליחותם, כל אחד ואחד כמו שראוי לו, המלאך גבריאל הולך בשליחות אל הנשמה הקדושה, ומלאך המוות הולך בשליחות אל הנפש מיצה"ר. ועכ"ז הנשמה אינה יוצאת מהגוף עד שרואה את השכינה.

57. כאשר אברהם ראה את ג' המלאכים מתחברים יחד, אז ראה את השכינה בגוונים שלה והשתחווה, כי הם ג' גוונים של ז"א, שהשכינה מתלבשת בהם. שכתוב, וישתחו ארצה. כמו ביעקב, שכתוב, וישתחו ישראל על ראש המיטה, לשכינה.

58. ואל השכינה אמר בשם אדנ"י, כמ"ש, אדנ"י, אל נא תעבור מעל עבדך. כמו אל הצדיק, יסוד דז"א, הנקרא אדון. כי אז השכינה נקראת אדון כל הארץ, מאחר שהיא מאירה מהצדיק, אדון, ומאירה בגוונים שלה, הנמשכים מג' קווים דז"א, כי עימהם היא נשלמת למעלה.

59. מכאן נשמע, שהמראָה של מטה, השכינה, מושכת משיכה מלמעלה, מהבינה. כי גוונים הללו, ג' המלאכים, מושכים משיכת האורות מלמעלה מאלו המקורות העליונים, שהם ג' הקווים שבבינה עצמה.

60. ומשום שהם מתחברים עימה וסומכים אותה בכל, נאמר בה השם אדנ"י, כי השם הזה התגלה לאברהם לגמרי בסוד העליונים, באורות הבינה. והתגלה לו בגילוי, מה שלא היה כן מטרם שנימול. ומקודם שנימול לא רצה הקב"ה להוציא ממנו זרע קדוש. כיוון שנימול, מיד יצא ממנו זרע קדוש, יצחק.

61. ומשום שנימול, התגלתה עליו השכינה באלו המדרגות הקדושים, כמ"ש, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. שעם תיקון הרקיע, הפרסא, נבקעו והתחלקו כח"ב תו"מ דאצילות ונעשו מהם י"ב (12) פרצופים.

א. הכתר התחלק לד' פרצופים: עתיק ונוקבא, א"א ונוקבא.

ב. החכמה והבינה התחלקו לד' פרצופים: או"א עילאין וישסו"ת.

ג. ת"ת ומלכות התחלקו לד' פרצופים: זו"ן הגדולים וזו"ן הקטנים.

ולפיכך נקראים אלו י"ב פרצופים בשם זוהר הרקיע, כי בכוח הרקיע יצאו ונעשו.

זוהר א', זוהר המזהירים בהדלקה של הזוהר.

זוהר ב', זוהר המאיר המדליק ונוצץ לכמה צדדים.

זוהר א' הוא פרצוף עתיק וזוהר ב' הוא הנוקבא שלו. עתיק עצמו הוא מבחינת המלכות הבלתי ממותקת, למעלה מרקיע, שהוא עניין, לא בקע. אמנם מלכות זו היא השורש למלכות הממותקת, והיא מדליקה את אורות הבינה אחר שנכבה. ונאמר בחשיבות פרצוף עתיק, שזוהר שלו מזהיר בהדלקת הזוהר. שמדליק את הזוהר דבינה, שורש כל המוחין, ולולא הדלקה זו לא היו שום מוחין דגדלות באצילות.

ובחשיבות פרצוף נוקבא דעתיק נאמר, שהיא מדליקה ומאירה הן במלכות בלתי ממותקת והן במלכות הממותקת. כי היא כבר נתקנה עם הרקיע בעניין, בקע. וע"כ מאירה לכל הצדדים. אבל פרצוף עתיק הזכר אינו מאיר לכל הצדדים אלא רק לבחינת הדלקה בלבד, להיותו למעלה מרקיע והוא לא בקע.

ועד"ז הולך ומביא לפנינו מעלת כל י"ב הפרצופים דאצילות ואשר כולם כלולים בז"א, וז"א משפיע לנוקבא כל אלו המדרגות הקדושים. ונמצא אברהם, אע"פ שלא קיבל אלא מהנוקבא, מ"מ זכה בכל י"ב המדרגות העליונות כי כולן היו מחוברות בנוקבא בשם אדנ"י שבה. משא"כ מטרם שנימול לא זכה לקבל הדיבור, אלא מהנוקבא לבדה מטרם שהתחברו בה י"ב מדרגות הללו.

62. זוהר העולה ויורד הוא פרצוף א"א. כי הארת עתיק אינה יורדת לאצילות. זוהר נוצץ לכל הבחינות היא הנוקבא דא"א. כי א"א משפיע רק חכמה בלי חסדים, אבל הנוקבא דא"א, המלכות שלו, משפיעה גם חסדים. מראש א"א, מעדן, יצאה בינה והתלבשה בד' פרצופים: ג"ר שלה התלבש באו"א וז"ת שלה בישסו"ת.

זוהר שאינו נפסק לעולם, הוא ב' פרצופים או"א עילאין שהזיווג שלהם תמידי. ובהיות ג"ר דבינה מתלבשת בהם ע"כ נמצאים בחסדים מכוסים מחכמה כטבע הבינה.

זוהר העושה תולדות, הוא ב' פרצופים ישסו"ת שהארתם אינה תמידית, אמנם הם מאירים בהארת החכמה, ואין זיווג להולדת נשמות בלי אור החכמה וע"כ מעלתם גדולה.

63. זוהר נעלם וגנוז התנוצצות מכל התנוצצות, שהתנוצצות שלו גדולה מכל התנוצצות שבעולמות, וכל המדרגות בו, כי הוא כולל כל י"ב המדרגות דאצילות. והוא ב' הפרצופים זו"ן הגדולים, ונקראים יחד בשם ז"א. יוצא ונעלם, סתום ומגולה, רואה ואינו רואה.

כשהוא יוצא ומאיר, הוא נעלם, כי הארתו של ז"א נמשך מאו"א עילאין, שהם בחסדים מכוסים מחכמה, וע"כ כשיוצא ומאיר הוא בהכרח נעלם כל אחד ואחד. וכשהוא סתום ואינו מאיר אז הוא בגילוי. כלומר, בזמן שמקבל הארת השורוק מאמא, חכמה, אז הוא בגילוי. אמנם אין החכמה מאירה בלי חסדים וע"כ הוא סתום ואינו מאיר.

אמנם לעצמו אינו מקבל חכמה להיותו בבחינת ג"ר דבינה, אלא בשביל הנוקבא הוא מקבל חכמה. לכן נאמר, רואה ואינו רואה. אור החכמה נקרא ראייה, ונבחן שהוא רואה להשפיע לנוקבא, אבל מבחינת עצמו אינו רואה, אלא תמיד בחסדים מכוסים.

ספר זה, שהוא הגבול שבפרצוף, הוא המקור של הבור, הנוקבא דז"א. גבול הוא המסך המתוקן בכלי מלכות שעליו נעשה הזיווג דהכאה. ופרצוף פני אדם הוא רק מחזה ולמעלה דזו"ן. ע"כ יש שם מקום זיווג, ולא מחזה ולמטה. ומחזה ולמעלה דזו"ן נקרא זו"ן הגדולים, ונקרא ז"א בלבד. ומחזה ולמטה דזו"ן נקראים זו"ן הקטנים, ונקרא פרצוף נוקבא לבד.

המסך שבפרצוף פני אדם, הוא המקור אל הבור, הנוקבא, כי היא מקבלת רק מהארת הזיווג שבמסך הזה. יוצא להאיר רק ביום ונעלם בלילה, אינו מאיר אז, ומשתעשע בחצות לילה עם נשמות הצדיקים בגן עדן שהם תולדותיו שהוציא.

64. זוהר המזהיר ומאיר לכל את כלל כל התורה, שהוא חכמה. שמקבל חכמה, וכל הגוונים חו"ב תו"מ נסתמים בו. כי הוא פרצוף נוקבא הכוללת ב' פרצופים שמחזה ולמטה הנקראים זו"ן הקטנים. ונודע שאין החכמה מתקבלת באצילות, אלא בנוקבא, והיא נקראת בשם אדנ"י.

ג' גוונים, נה"י, נראים למטה ממנה, וג' גוונים למעלה, חג"ת. כשהיא עולה למעלה מחזה לזיווג עם ז"א, נעשית אז רביעי לאבות, ונבחן שחג"ת דז"א הם למעלה ונה"י דז"א הם למטה ממנה. ורק ג' שלמטה ממנה נגלים ונראים בהארת חכמה ולא חג"ת שלמעלה ממנה.

מאלו ג' העליונים, חג"ת, נמשך הכול, כי אפילו הארת החכמה שבג' תחתונים, נה"י, נמשכת מחג"ת, עכ"ז אינם נראים, כי לעצמם אינם מקבלים חכמה. והוא מתנוצץ בי"ב ההתנוצצויות והאורות שנוצצים ממנו. שמקבלת מז"א כל מדרגות י"ב הפרצופים שז"א כולל אותם.

והם י"ג (13) בעניין האחד הכולל אותם בשם הוי"ה, ובתוך א"ס, שהם י"ב מדרגות באצילות ועם א"ס הכולל אותם הם י"ג. כן בי"ב מדרגות שבנוקבא הם י"ג עם השם הקדוש דז"א הכולל אותם בא"ס המלובש בו. הכולל אותם נקרא בשם הוי"ה, וי"ב המדרגות שבנוקבא נקרא בשם אדנ"י.

65. כאשר התחבר זוהר התחתון, זוהר הי"ב, אדנ"י, בזוהר העליון, ז"א, הוי"ה, נעשה שֵם אחד, שבו משיגים נביאי האמת ומסתכלים לתוך זוהר העליון. וזהו השם יאהדונה"י, הוי"ה אדנ"י בשילוב. ומשיגים בו הראייה של הנסתרות, כמ"ש, כעין החשמל מתוך האש.

66. אליכם, העליונים הרמים והטובים שמצד ימין נאמר זה, ט' נקודות שבתורה, הבינה, שהיא ג' נקודות חולם שורוק חיריק, שכל אחת כלולה משלושתם, והן ט' נקודות. יוצאות מחוץ לראש דא"א ע"י עליית המלכות לבינה, ומתחלקים לכ"ח ובינה ותו"מ. ובינה ותו"מ מתלבשים באותיות, שהם זו"ן.

והאותיות נוסעות, ע"י בינה ותו"מ דבינה המלובשת בהם, מסעות קטנוּת, כלומר, שהאותיות מקבלות מהם מוחין דקטנות, ו"ק בלי ראש. ולעת גדלות בינה ותו"מ דבינה הכוללת ט' הנקודות, פולטת ממנה אלו האותיות שהתלבשה בה, והאותיות התפשטו מבינה ותו"מ דבינה המכונים ט' שליטים, ונשארו ט' נקודות בשלמותם להניע האותיות. להשפיע בהם מוחין, הנותנים תנועה וחיוּת באותיות, שהם זו"ן.

בתחילה התחלקו ט' הנקודות, בינה, לשני חצאים, אשר חֶצְים התחתון, בינה ותו"מ, ירדו והתלבשו באותיות זו"ן, ואז השפיעו הנקודות אל אותיות מסעות קטנות, שפירושם מוחין דקטנות. ואח"כ לעת גדלות, מחציתם התחתון דנקודות פלטה את האותיות, והאותיות התפשטו מהם, כי הבינה חזרה לראש א"א, ומחצית התחתון חזרה והתחברה עם מחצית העליון ונשלמה שוב בע"ס בכלים ואורות, ואז יכלו הנקודות להשפיע מוחין דגדלות לאותיות שהם זו"ן.

לא ייסעו, רק כאשר אלו יוצאות לבד מראש דא"א. למה לבינה לצאת מהראש ולהתמעט לו"ק, ואח"כ לחזור לראש כדי להשפיע מוחין דגדלות לאותיות? למה אינה משפיעה להם מוחין דגדלות מטרם שיצאה מראש א"א? האותיות לא יוכלו לנסוע, לקבל מוחין לתנועה, אלא רק כאשר אלו הנקודות יוצאות מראש א"א, שאז יורדת מחצית התחתון ומתלבשת באותיות.

67. אלו האותיות הן בא"ס, המלכות דמדה"ד שעליה היה צ"א, שלא תקבל לתוכה שום או"י. כל האותיות הן בצל א"ס. האותיות הן ז"א, והנוקבא היא מלכות, שצ"א דא"ס רובץ עליה. אבל ז"א, שעליו לא היה צ"א, אינו בצל א"ס. ונאמר, כל האותיות הן בצל א"ס, שאפילו ז"א בצל א"ס, כי שורש ז"א מטבור ולמטה דא"ק, ששם מלכות דצ"א. ולפי זה אין האותיות ראויות לקבל לתוכן שום מוחין, אלא כמו שהנקודות נוסעות, כן נוסעות גם אלו האותיות הסתומות.

מאחר שמסיבת יציאת בינה מראש א"א, נפלו בינה ותו"מ שלה והתלבשו באותיות, ע"כ נעשו האותיות כמו גוף אחד עם בינה ותו"מ הללו שבתוכם. ולעת גדלות, כמו שבינה ותו"מ הללו חוזרות ועולות ונוסעות אל הבינה, והבינה חזרה לראש א"א, כן נוסעות עימהן גם האותיות, המלבישות עליהן ועולות ג"כ ומתחברות אל הבינה ומקבלות אורותיה, כמו הבינה ותו"מ שלה.

באופן, שמצד עצמם אין האותיות ראויות לנסיעה, למוחין. אלא מתוך שמחצית כלים דבינה נפלו והתלבשו בהן, נעשו עימהן גוף אחד ומקבלים מוחין ע"י נסיעתם של הכלים דבינה. אלא כמו שהנקודות נוסעות, כן נוסעות גם אלו האותיות הסתומות. ואע"פ שמצד עצמם אינן ראויות לנסיעה, להיותם מלכות המצומצמת.

ונגלות ואינן נגלות אלו הצפוּנות, שעליהן שורות האותיות, מלכות המצומצמת. אלו הכוחות דמדה"ד ממלכות המצומצמת הם צפונות ונסתרות באותיות, ורק בחינת מלכות הממותקת בבינה נגלות בהן מתוך ירידת מחצית הבינה בתוכם. ואין כוחות מלכות המצומצמת גנוזים וצפונים באופן שאינם מתגלים בהן לעולם, כי בשעה שצריכים לקבל מוחין הן גנוזות וצפונות, אבל לפעמים הן מתגלות, בעת שצריכים להוציא את הקו האמצעי.

68. תשעה שמות נחקקות בעשרה, כי מתוך שהמלכות המצומצמת נגנזה, הרי אין בהם אלא רק תשע ספירות, תשעה שמות, כי העשירית, המלכות, חסרה.

ותשעה השמות נחקקו ונעשו מהם עשרה. כי היסוד נחלק לשתי ספירות ושני שמות, אדון שד"י. הראשון אהי"ה, כתר. השני יו"ד ה"א, חכמה. אהי"ה אשר אהי"ה, בינה. הוי"ה בניקוד אלקים, ישסו"ת. אל, חסד. אלקים, גבורה. הוי"ה, ת"ת. צבאות, נו"ה. אדון שד"י, שניהם ביסוד. אדון, עטרת יסוד. ושד"י, יסוד עצמו.

69. אלו הם עשרה שמות חקוקות לפי בחינתם. וכל אלו השמות נחקקו ובאו בארון ברית אחד, שהוא השם אדנ"י. וזה שנגלה לאחר המילה אל אברהם, השם אדנ"י, הנוקבא אחר שקיבלה לתוכה כל עשרה השמות שהם כל המדרגות שבאצילות. אבל מקודם שנימול, לא השיג הראייה. אלא רק מן הנוקבא לבדה בלי חיבורה עם המדרגות העליונות.

70. מיכאל שם הימין, חסד, נאחז ומשמש לשם אדנ"י, יותר מהמלאכים האחרים. בכל מקום שהשם אדנ"י נמצא, גם מיכאל שם. מסתלק מיכאל, מסתלק אלקים, הנוקבא, עם שד"י, יסוד.

71. כתוב, והנה שלושה אנשים ניצבים עליו. בתחילה היו שלושה אנשים והתלבשו בציור של אוויר והיו אוכלים. אכלו ודאי, כי אש שלהם אכל והשחית הכול, ונעשה בזה נחת רוח לאברהם. הם עצמם אש בוודאי, והאש הזה התכסה בציור האוויר ולא היה נראה, ואותו המאכל שאכלו היה אש לוהט, ואכלו אותו, ואברהם היה מקבל נחת רוח מזה.

72. כיוון שהסתלקה השכינה, כתוב, ויַעל אלקים מעל אברהם. מיד מסתלק עימה גם מיכאל, כמ"ש, ויבואו שני המלאכים סדומה. בתחילה כתוב שלושה, ועתה שניים, מכאן שהמלאך מיכאל הסתלק יחד עם עליית השכינה, ונשארו רק שני מלאכים.

73. המלאך שנראה למָנוח, ירד והתלבש באוויר ונראה אליו, וזה המלאך אוֹריאל, שלא ירד באלו המלאכים שבאברהם. ירד כאן לבדו, לבשר שיהיה לו בן.

74. ומשום שמנוח אינו חשוב כמו אברהם, לא כתוב שאכל. כי כתוב, אם תעצרני לא אוכל בלחמך. וכתוב, ויהי בעלוֹת הלהב, ויעל מלאך ה'. וכאן כתוב, ויעל אלקים מעל אברהם. אבל במלאכים לא כתוב שהסתלקו מעל אברהם, משום שעם אלקים הסתלק גם מיכאל, ונשארו רפאל וגבריאל.

75. ועליהם כתוב, שני המלאכים סדומה, בערב, בשעה שהדין תלוי על העולם. ואח"כ הסתלק אחד, ונשאר להפיכת סדום רק גבריאל. בזכותו של אברהם ניצל לוט, וע"כ גם הוא זכה בשני המלאכים, וע"כ באו אצלו.