מים ששופכים לפני הפתח

[מיין דאושדין קמי פתחא]

106. כל מי שרוצה להישמר בדרכיו, לא יעבור על מים ששופכים לפני הפתח. משום ששם שורה שד אחד, בין ב' דלתות הפתח, ופניו כנגד הפתח, ורואה כל מה שעושים בבית. וע"כ אין אדם צריך לשפוך מים בין ב' שערי הפתח.

מים צלולים, אין איסור בהם, אלא שלא ישפוך אותם דרך ביזיון, משום שיש לשד רשות להזיק. ולא עוד, אלא שמחזיר ראשו כנגד הבית, ובכל מה שמסתכל, נעשה מקולל.

107. יש לשד שס"ה (365) משמשים, כחשבון ימות השנה, שהוא שולט עליהם. וכולם יוצאים עם האדם, כשיוצא מפתח ביתו. כי רצה הקב"ה לשמור את ישראל, והתקין שמו הקדוש למעלה, שהוא התורה, וכל התורה היא שם קדוש אחד, ומי שעוסק בתורה, עוסק בשמו.

108. אדם צריך לרשום בפתח ביתו את השם הקדוש, שהוא אמונת כל. כי בכל מקום שהשם הקדוש נמצא, מינים רעים אינם נמצאים שם, ואינם יכולים לקטרג על האדם, כמ"ש, לא תאונֶה אליך רעה.

109. המקום שפתח הבית שורה שם, הוא כעין שלמעלה. המקום שפתח הבית העליון שורה, נקרא מזוזה, שהוא תיקון הבית ופתח הבית. ממזוזה בורחים בעלי חוק, ובעלי הדין אינם נמצאים לפניה. וכנגד זה למטה, כשהאדם מתקין מזוזה לפתח ביתו, והשם הקדוש שד"י, רשום באותיותיו, הרי אותו האדם מעוטר בעטרותיו של אדונו, והמינים הרעים אינם קרבים לפתח ביתו, ואינם נמצאים שם.

110. חוב מוטל על אדם, לקבל פני השכינה בכל ר"ח ושבת. ומיהו פני השכינה? זהו רבו.