המתענה בשבת
297. מי ששורה בתענית בשבת, האם עושה גירעון בשבת, או לא? האם אינו עושה גירעון, שהתבטלו ממנו סעודות האמונה? והאם עונשו גדול, כי התבטלה ממנו שמחת שבת?
298. משגיחים עליו מלמעלה יותר מאשר על כל בני העולם, משום שהיום ההוא שמחה למעלה ולמטה, שמחה מעל כל השמחות, שמחה שכל האמונה בו נמצאת. ואפילו הרשעים שבגיהינום נחים ביום ההוא. ולאותו האדם אין שמחה ונחת, והוא שונה מכל העליונים והתחתונים. הכול שואלים עליו, מהו השינוי שפלוני הוא בצער?
299. כשעתיקא קדישא מתגלה בשבת, והאדם ההוא נמצא בצער, תפילתו עולה ועומדת לפניו, אז נקרעו כל גזרי דין שנגזרו עליו. ואפילו אם הסכימו עליו ב"ד של המלך לרע, הכול נקרע. משום שבשעה שעתיקא קדישא מתגלה, כל חירות וכל שמחה נמצאות, משום שמתגלה בסעודת השמחה של המלך, ז"א.
300. קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה. אע"פ שהסכימו עליו כל אלו שבעים ספירות המלך, חג"ת נהי"מ שבכל אחד ע"ס, שהוא נראה בהן, הכול נקרע. משום שעתיקא קדישא לוקח את האדם, מגן עליו. וזה, אם עוררו עליו בחלום בליל שבת, אם מתענה תענית חלום, ולא שאר תעניות.
301. בדומה למלך, שעשה סעודת שמחה לבנו, וגזר שמחה על הכול. ביום של השמחה כל העולם שמחים. ואיש אחד עצוב, אסור באזיקים. המלך בא אל השמחה ורואה כל העם שמחים, כמו שגזר. נשא עיניו, רואה אותו האדם האסור באזיקים, עצוב. מיד פקד והוציאו אותו והתירו אותו מכבליו.
302. כך הוא, זה השורה בתענית בשבת, כל העולם שמחים והוא עצוב, והוא נאסר בכבלים. בשעה שעתיקא קדישא מתגלה ביום הזה, ונמצא האדם הזה אסור בכבלים, אע"פ שהסכימו עליו כל שבעים שנה, שבע ספירות דז"א, הכול נקרע, ואין הדין שורה עליו. ביום אחר, אפילו המתענה בחול, יש בו רשות לקרוע גזר דינו באותו היום. כש"כ בשבת.
303. אין יום ללא כוח מיוחד השולט בו. ומי ששורה בתענית חלום באותו היום שחלם, אינו עובר היום ההוא עד שקורעים דינו. אבל לא של שבעים שנה, כביום השבת. משום זה באותו יום ממש צריך להתענות, כי אין רשות ליום על יום אחר, כל יום מה שקרה ביומו הוא עושה, ויכול לבטל דינו, ומה שלא קרה ביומו אינו עושה, ואינו יכול לבטל דינו. וע"כ אין צריך האדם לדחות התענית מיום זה ליום אחר. ומשום זה כתוב, דְבר יום ביומו, ולא דבר יום ליום אחר.
304. לא לחינם העירו אותו בחלום רע, אלא כדי שיבקש עליו רחמים. אוי לאותו אדם שאין מעירים אותו, ואין מודיעים לו בחלום, כי הוא נקרא רע. ומשום זה כתוב, לא יגוּרְךָ רָע. וכתוב, ושׂבֵע ילין בַּל ייפקד רָע. בל ייפקד בחלום, משום שהוא רע.
305. ממצוא חפצך ודבֵּר דבָר. כיוון שכתוב, ממצוא חפצך, מהו, ודבר דבר? הרי גם הדיבור בצרכיו הוא בכלל חפצך. אלא, עד שיחתוך דיבור כראוי וידבר אותו, כלומר הציווי שידבר בדברי תורה. בירורו של דבר, שזה משמע מהכתוב, ודבר דבר. אשריהם ישראל בעוה"ז ובעוה"ב. עליהם כתוב, ויאמר אך עַמי הֵמה, בנים לא ישקֵרו, ויהי להם למושיע.