ב' רקיעים, התחלה וסיום
[תרין רקיעין, שירותא וסיומא]
332. ב' רקיעים, התחלה וסיום, זה שווה לזה.
ההתחלה, הרקיע השמיני, בו תקועים כל הכוכבים הקטנים והגדולים, רקיע עליון סתום, המקיים את הכול וממנו יוצא הכול. הוא השמיני שמלמטה למעלה, והוא ההתחלה להוציא ממנו את הכול.
333. כך הוא הרקיע השמיני מלמעלה למטה, שבו תקועים כל הכוכבים, כל האורות והנרות. הוא מקבל הכול וזהו סיום הכול.
רקיע הוא הפרסא, סיום חדש מצ"ב, המוציא בינה ותו"מ מכל מדרגה ומוריד אותם למדרגה שמתחתיה. ובעת גדלות חוזרת הפרסא, הרקיע, לסיום דצ"א, ומחזיר הספירות בינה ותו"מ אל המדרגה.
בדרך כלל יש ג' פרסאות בעולם האצילות:
א. הרקיע הראשון, בפה דא"א, מוציא בינה ותו"מ מראש דא"א למדרגת או"א, ונשאר בראש דא"א כו"ח בלבד. הרקיע הראשון, כי בפרצוף עתיק אין צ"ב, אלא בקע ולא בקע.
ב. הרקיע האמצעי בחזה דא"א, מוציא בינה ותו"מ דחג"ת דא"א למקום ישסו"ת וזו"ן שלמטה מחזה.
ג. הרקיע התחתון בסיום האצילות, מוציא בינה ותו"מ דזו"ן דאצילות לבי"ע.
וכאן הזוהר מדבר מהרקיע הראשון והאחרון בלבד. ואומר, ב' רקיעים, התחלה וסיום, זה שווה לזה, שהרקיע שבפה דא"א, התחלת כל, והרקיע שבמקום עטרת יסוד דז"א, מסיים כל עולם האצילות.
וההתחלה, הרקיע השמיני, בו תקועים כל הכוכבים הקטנים והגדולים. כוכבים הם המוחין, והן קטנות והן גדלות, תלויים ויוצאים מהרקיע הראשון. כי בזמן שמוציא בינה ותו"מ דראש א"א לחוץ, מושפעים מוחין דקטנות לכל הפרצופים. ובעת שהרקיע חוזר לסיום שבצ"א, מוחזרים בינה ותו"מ דראש א"א, והגדלות מושפעת בכל המדרגות.
וזהו רקיע עליון סתום, שנקרא סתום, משום שהוא מתחת חו"ס דא"א. המקיים את הכול, כל מיני הגדלוּת. וממנו יוצא הכול, כל מיני הקטנוּת, והוא השמיני שמלמטה למעלה.
כי א"א חכמה דמ"ה, ומן עטרת יסוד עד החכמה שמונה ספירות חו"ב וחג"ת נה"י. וע"כ נבחן לשמיני. והוא ההתחלה להוציא ממנו את הכול, כי מפרצוף עתיק שמלפניו אינו נמשך מוחין לאבי"ע.
כך הוא הרקיע השמיני מלמעלה למטה, הרקיע שבמקום עטרת יסוד דז"א, השמיני מלמעלה למטה, כשמתחילים לספור מא"א, מחכמה עד היסוד, שמונה ספירות. שבו תקועים כל הכוכבים, כל האורות והנרות, שממנו באים כל מיני המוחין לנוקבא ולכל התחתונים דרי בי"ע.
כי בעת שמוציא בינה ותו"מ דזו"ן לחוץ מאצילות, נמצאים הנוקבא וכל התחתונים בקטנות. ובעת שמתבטל צ"ב ומחזיר את בינה ותו"מ דזו"ן לאצילות, מקבלים כל התחתונים מוחין דגדלות. הוא מקבל הכול, שלוקח מהעליונים כל המוחין בשביל התחתונים, וזהו סיום הכול, שמסיים כל האצילות. ואין לשאול, הרי המלכות מסיימת האצילות ולא היסוד? כי מעטרת יסוד נבנה כל פרצוף המלכות, וע"כ נחשב הסיום על עטרת יסוד.
כמו שהרקיע השמיני העליון התחלה לכל, ובו תלויים כל האורות שמקבל אותם מעליונים, וממנו יוצאים לכל פרצופי האצילות, כך ברקיע השמיני התחתון תלויים כל האורות, שמקבל אותם מהעליונים ממנו, וממנו הם יוצאים לכל העולמות, לנוקבא ולבי"ע.
334. ההתחלה והסיום, ב' רקיעים, באופן אחד נמצאים. וע"כ הרקיע התחתון, נהר, הנמשך ויוצא ומימיו אינם נפסקים לעולם, הכול הוא שישתווה הסיום אל ההתחלה. ע"כ כתוב, וייתן אותם אלקים ברקיע השמיים, התחתון. הם שם בשביל להאיר על הארץ, הנוקבא ובי"ע.
335. ואע"פ שהרקיע העליון והרקיע התחתון באופן אחד, ההפרש ביניהם, שהרקיע העליון מקיים וזן לעולם העליון ולכל אלו הבחינות העליונות, והרקיע התחתון מקיים וזן לעולם התחתון, הנוקבא, ולכל הבחינות התחתונות שבבי"ע.
336. הלוא אותו הרקיע השמיני העליון הסתום, הוא עצמו עולם העליון? הייתכן שהוא זן לעולם העליון, שמשמע, שהוא בחינה אחרת מעולם העליון? אלא רקיע עליון עצמו הוא עולם עליון, וכל אלו המדרגות היוצאות ממנו נקראות על שמו, עולם העליון. והרקיע העליון והתחתון הכול אחד.
הרקיע העליון בפה דא"א, ולמה כאן נאמר, שהוא עולם העליון, והרי עולם העליון הוא בינה? נאמר, ששני עולמות הם. כי אין יותר בכל פרצוף משני עולמות, אשר למעלה מחזה נבחן לעולם העליון, ולמטה מחזה לעולם התחתון. ולפיכך גם למעלה מחזה דא"א נבחן כולו לעולם העליון. וגם הוא נבחן לבינה, כי הרקיע, שהוא צ"ב, לא נעשה אלא על בינה דא"א, שהוציא אותה לחוץ מראש.