אֵם הבנים שמֵחה

177. אֵם הבנים שמֵחה הללויה. אֵם, בינה. שני בנים להקב"ה, בינה: זכר ונקבה. הזכר נתן ליעקב, כמ"ש, בני בכורי ישראל, וכתוב, ישראל אשר בךָ אתפאָר. הבת נתן לאברהם, כמ"ש, וה' בירך את אברהם בכל. בת הייתה לאברהם ובכל שְׁמה.

לבינה ב' בנים, ת"ת ומלכות, הנמשכים ממנה. הזכר, ת"ת, נתן ליעקב, כי יעקב מרכבה לספירת ת"ת. הבת, מלכות, נתן לאברהם, כי אברהם מרכבה לחסד דז"א, ואין הנוקבא מתוקנת אלא בחסד.

178. אמא, בינה, רובצת על זו"ן, שמניקה אותם. על זה כתוב, כי ייקרא קן ציפור לפניך בדרך, והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, לא תיקח האם על הבנים. שלא ירבה אדם עוונות למטה, בעוה"ז, כי ע"י זה תסתלק האם, בינה, מעל הבנים, זו"ן. וכתוב, אימְךָ היא, לא תגלה ערוותה, שלא ייגרם לה הסתלקות מעל הבנים.

179. וכשבני העולם עושים תשובה, ומרבים במע"ט לפני הקב"ה, ואמא, בינה, חוזרת ומכסה על הבנים, זו"ן. אז נקראת הבינה תשובה, כי שבה אל קיומה, שבה לכסות את הבנים, זו"ן, ומניקה אותם כבתחילה. ואז כתוב, אם הבנים שמחה. וע"כ לא נפטר האדם מפרייה ומרבייה, עד שמוליד בן ובת, שהם כנגד זו"ן, בני הבינה.

180. כתוב, לחזות בנועם ה'. משמע, שהשתוקקותו של הצדיק הוא לראות נועם ה', המוחין הנעימים דז"א. מהכתוב משמע, שכל השתוקקות הצדיקים היא לחזות בנועם הוי"ה, ז"א, ולא למעלה מזה. ואיך כתוב, אז תתענג על הוי"ה, שמשמע, למעלה מדרגת ז"א? אלא הכול אחד.

כי, נועם ה', שבא מעתיקא הקדוש אל השמיים, המוחין שז"א מקבל מלמעלה, והשתוקקות הצדיקים רק להשיג אלו המוחין דז"א, ולא למעלה מז"א, שאין שום השגה בג"ר.

וכתוב, מעל שמיים חסדך. מעל, משום שבאים מלמעלה מז"א. וכן כתוב משום זה, אז תתענג על הוי"ה. אמנם כבר הם מלובשים בז"א, וע"כ נקראים נועם ה'. אבל מטרם שהנועם הזה מתלבש בז"א, אין בו השגה כלל. אשרי חלקו של מי שזכה לזה. ודאי מועטים הם.