וה' הולך לפניהם יומם

43. למנצח על איילת השחר מזמור לדוד. כמה אהובה התורה לפני הקב"ה, שכל מי שעוסק בתורה, אהוב הוא למעלה, אהוב הוא למטה, והקב"ה מקשיב לדיבוריו, ואינו עוזב אותו בעוה"ז, ואינו עוזב אותו לעוה"ב.

44. וצריכים לעסוק בתורה ביום ובלילה, כמ"ש, והגיתָ בו יומם ולילה. וכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה. ביום, כי הוא זמן עבודה לכל. אבל בלילה, שהוא זמן מנוחה, למה צריכים לעסוק בתורה?

כדי שיהיה נמצא אצלו שֵם שלם. כמו שאין יום בלי לילה. ואינו שלם אלא זה עם זה. כך צריכה התורה להימצא עם האדם יום ולילה, ותהיה השלמות אצל האדם יום ולילה. יום הוא ז"א, ולילה הוא הנוקבא. וכשעוסק בתורה יום ולילה, נמצא מייחד ז"א ונוקבא, שזוהי כל השלמות, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.

45. עיקר הלילה הוא מחצות ואילך. ואע"פ שחצי הלילה הראשון הוא בכלל הלילה, בחצות הלילה הקב"ה בא בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים אשר שם, ואז צריך האדם לקום ולעסוק בתורה.

46. הקב"ה וכל הצדיקים שבגן עדן, כולם מקשיבים לקולו. כתוב, היוֹשבת בגַנים, חברים מקשיבים לקולךְ, השמיעיני. היושבת בגנים, זוהי כנ"י, המלכות. והיא משבחת אל הקב"ה בשבח התורה, בלילה. אשרי חלקו של מי שמשתתף עימה, לשבח אל הקב"ה בשבח התורה.

47. וכשבא הבוקר, באה כנ"י, המלכות, ומשתעשעת בהקב"ה. והוא מושיט לה שרביט החסד. ולא לה בלבד, אלא לה ולכל אלו שמשתתפים עימה. מי שעוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך לו חוט של חסד ביום. וע"כ נקראת המלכות איילת השחר, ע"ש שמשבחת להקב"ה בלילה בשבח התורה.

48. בשעה שצריך להאיר הבוקר, נחשך ונִשְׁחר האור, והשַׁחרוּת נמצאת. אז מתחברת אישה בבעלה, שזוהי אשמורת שלישית, כשאישה מספרת עם בעלה, כלומר זו"ן, לסַפר עימו ובאה בהיכלו.

49. אח"כ, כשצריכה השמש לבוא, הלילה מאיר ובא ולוקח את השמש. ואז כל השערים סתומים, וחמוֹרים נוערים, וכלבים נובחים. וכשנחלק הלילה, מתחיל המלך לקום, והמטרוניתא, המלכות, מתחילה לזמר. והמלך, ז"א, בא ודופק על שער ההיכל. ואומר, פתחי לי, אחותי רעייתי. ואז משתעשע עם נשמות הצדיקים.

50. אשרי חלקו של ההוא, שהעיר בזמן ההוא בדברי תורה. משום זה, כל בני היכל המטרוניתא, כולם צריכים לקום בזמן ההוא לשבח את המלך, וכולם משבחים לפניו. והשבח, העולה מעוה"ז, שהוא רחוק ממנו, רצוי להקב"ה יותר מכל.

51. כשמסתלק הלילה ובא הבוקר, ונשחר, אז המלך והמטרוניתא בחדווה, בזיווג. ונותן מתנות לה ולכל בני ההיכל. אשרי חלקו של מי שהוא במספר בני ההיכל.

52. וה' הולך לפניהם יומם. וה', פירושו, הקב"ה ובית דינו, שהיא המלכות. כי הו' של והוי"ה מרבה את המלכות. השכינה נוסעת עם האבות. כי הולך לפניהם יומם, זהו אברהם. בעמוּד ענן, זהו יצחק. לַנְחוֹתָם הדרך, זהו יעקב. ולילה בעמוד אש להאיר להם, זהו דוד המלך.

53. וכולם הם המרכבה העליונה הקדושה. כי אברהם יצחק יעקב הם חג"ת, ג' רגלי הכיסא, ודוד המלך הוא הרגל הרביעית. כדי שילכו ישראל בשלמות הכול, וכדי שיִראו האבות הגאולה שלהם.

למה הלכו יומם ולילה, כמו אנשים הבורחים? הרי הקב"ה שמר אותם והם לא פחדו, אז למה הלכו כבורחים? כדי שתימצא בהם שלמות הכול, כי אין שלמות אלא יומם ולילה. כי יום הוא מידת ז"א, ולילה מידת הנוקבא, וכל השלמות היא בהתחברות שלהם יחד, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.

54. וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן. זהו אברהם, חסד. ולילה בעמוד אש. זהו יצחק, גבורה. ואיפה יעקב, ת"ת? במילה הראשונה הוא נאמר, ושָׁם הוא שוֹרה. כמ"ש, וה', שהוא ת"ת ומלכות, ויעקב הוא ת"ת.

55. ולילה בעמוד אש היה מאיר, כדי להאיר ביום בחסד, ובלילה בגבורה. כדי שירדפו מצרים אחריהם ברִכבם ובפרשׁיהם, לכבד שמו של הקב"ה, שיטבעו ולא יישאר מהם עַד אחד. ועל זה היה צריך למידת הגבורה.

כדי ללכת יומם ולילה. מראָה המאירה, שהוא ז"א, הנקרא יום. ומראה שאינה מאירה, שהיא המלכות, הנקראת לילה. ועוד, כדי להטעות את המצרים, שיאמרו, מקרה הוא ולא ה' הוציא אותם, ע"כ ילכו יום ולילה כמו בורחים.

56. אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה הוציא אותם ממצרים, כדי שיהיו חֶלקו ונחלתו. מצד היובֵל, שהיא בינה, נמצאת החירות לישראל. וכן לעת"ל, כמ"ש, ביום ההוא ייתָקַע בשופר גדול.

57. ובגלל היובל התעכבו חמישים יום אחרי יציאת מצרים, כדי לקבל התורה, ולהתקרב להר סיני. כי יש ביובל חמישים שערים, וכדי להיתקן בהם, היו צריכים חמישים יום. וכיוון שהלכו ביום, הלכו ג"כ בלילה, שיהיה הכול יום אחד, ולא יימצא פירוד בין יום ולילה, שהם זו"ן.

58. ולא עוד, אלא שכולם הלכו בנחת מרצונם עצמם. כדי לייחד יום ולילה, שהם זו"ן. וביום שקיבלו התורה, היו חמישים ימים שלמים יום ולילה, כראוי. כי אין יום בלי לילה, ואין לילה בלי יום. שאין שלמות לז"א בלי המלכות, ואין שלמות למלכות בלי ז"א. ולילה ויום נקראים יום אחד, כמ"ש, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.

וכיוון שהלכו חמישים ימים שלמים, אז שׁרוּ עליהם אלו חמישים יום של היובל, שהם חמישים שערי בינה. ואז, מצד היובל, ניתנה להם התורה. ומשום זה הלכו יום ולילה.

59. ויהי כי זקֵן יצחק ותִכהֶינה עיניו מֵרְאוֹת. מי שאוהב את הרָשע, תכהינה עיניו. ביצחק, שהוא גבורה, נכלל לילה, שהוא מלכות. והלילה אינו בהיר. וע"כ, ותכהינה עיניו מראות. והכול אחד. כי התכללות הלילה ביצחק הוא עניין אחד עם אהבת יצחק את עשיו.

60. ויוּגד למלך מצרים, כי ברח העם. מי אמר לו? חכמיו ומכשפיו התקבצו אליו והודיעו לו, כי ברח העם. ולמה אמרו זה? אלא שראו בחכמתם, שהיו ישראל הולכים יום ולילה. אמרו, ודאי שבורחים הם. ולא עוד, אלא שראו, שלא היו הולכים בדרך הישר, כמ"ש, וישובו ויַחֲנו לפני פי הַחִירוֹת. והודיעו לו גם זה. וע"כ רדף אחריהם.