אך אל הפרוכת לא יבוא

37. אך אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא ייגש, כי מום בו. באותה שעה שהנהר ההוא, הנמשך ויוצא מעדן, יסוד, מוציא כל אלו הנשמות אל הנוקבא, והנוקבא מתעבֶּרת מהן, נמצאות כולן בפנימיות שלה, בחדר שלפנים מחדר, שקירותיו מצופים בנייר או בשטיחים.

כל ספירה של הנוקבא כלולה משלושה כלים: חיצון, תיכון, פנימי. כלי חיצוני הוא מבחינתה עצמה. כלי תיכון הוא בחינת ז"א שבה. כלי פנימי הוא בחינת בינה שבה. וכל אור מתקבל בכלי המיוחס לאור ההוא. וכיוון שהנשמות הן אורות מבינה, ע"כ הנוקבא מקבלת אותן בכלי הפנימי שבה, בחינת בינה.

כלי תיכון, לְבוש של שטיחים או של נייר על קירות החדר, ואינו מכונה חדר, שהוא בית, כי השם בית מיוחס רק לנוקבא. וע"כ כלי חיצון, הנמשך מנוקבא עצמה, וכלי פנימי, הנמשך מבינה, שהן שתיהן נקבות, מכונות בית. אבל כלי התיכון, הנמשך מז"א, הוא לבוש ולא בית.

38. וכשהלבנה נפגמת מאותה הבחינה של הנחש הרע, אז כל אלו הנשמות שיוצאות בעת ההיא, אע"פ שכולן טהורות וכולן קדושות, כיוון שיצאו בשעת הפגם, הרי בכל המקומות, הגופים, שהנשמות מגיעות אליהם, כולם נשברים ונפגמים בהרבה צער ובהרבה מכאובים. ואלו הם, שהקב"ה רוצה ואוהב אותם אחר שנשברים, ואע"פ שהנשמות הן בעצבות ולא בשמחה.

יש ב' מיני פגם בלבנה, בנוקבא:

א. בעת שהיא בשליטת השמאל, שהיא בחינת חושך דאמא,

ב. מבחינת הנחש הרע, הנגרם בחטא עצה"ד, בעניין שלא זכה הרי רע, שנגלה מדה"ד שבנוקבא מצ"א, שאינה ראויה לקבל האור. הפגם מבחינת הנוקבא עצמה, מכוח שנגלה, שאינה ראויה לקבל אור ע"י הנחש הרע בחטא דעצה"ד.

והפגם הזה אינו נוגע לנשמות שבתוכה כלל. כי הנשמות נמשכות מבינה, שעליה לא היה שום צמצום. ועכ"ז גם הן נפגמו עם הנוקבא. כי הפגם הזה נוגע רק לנוקבא לבדה, ולא לנשמות, הבאות אליה מן הבינה. עכ"ז להיותן בתוך הנוקבא, נפגמו הנשמות ביחד עם הנוקבא, ודומות כמו שהיו חלק מהנוקבא. וע"כ כשהן באות אח"כ ומתלבשות בתוך גוף האדם, אע"פ שהאדם הוא צדיק, נפגם גופו מפאת אותה הנשמה שהתלבשה בו.

אמנם איך אפשר לומר שהנשמה פוגמת את הגוף? והעניין הוא, שהוא תיקון מיוחד בשביל הצדיק, שע"י תיקון זה נעשה גופו של הצדיק מוכשר לקבל אורה הגדול של הנשמה. ותיקון זה מתחיל מבינה, אמא המשאילה בגדיה לבתה. כי הבינה ראתה שאין הנוקבא ראויה לקבל המוחין, אז העלתה אליה את הנוקבא, והתמעטה בסיבתה לו"ק חסר ראש, שנשארה במ"י, ואותיות אל"ה, הורידה אל הנוקבא. ומתוך שהנוקבא קיבלה הקטנות של הבינה, הוכשרה אח"כ לקבל גם הגדלות שלה.

כמ"ש, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. כי עדן הוא חכמה, ונהר הוא בינה, וגן הוא מלכות. וע"כ יצא הנהר, בינה, מעדן, חכמה, והתמעט לו"ק חסר ראש, כדי להשקות את הגן, לתת מוחין לנוקבא. כי ע"י יציאה זו, השפיעה הבינה הקטנות אל הנוקבא. ואחר שקיבלה הקטנות שלה, כבר ראויה לקבל גם הגדלות שלה.

והמכשיר לנוקבא, לקבל הקטנות דאמא, הוא העיבור. וע"י זה יכולה לקבל גם הגדלות. ועד"ז, אחר שנשלמה הנוקבא, והיא רוצה להשפיע נשמות לבני אדם, אשר גופם נמשך מנוקבא מטרם תיקונה, ואינם ראויים לקבל אור הנשמה, היא חוזרת ומתמעטת לו"ק בלי ראש, שהוא הפגם של הנחש הרע, שע"י זה נפגמות גם הנשמות שבה. ומשפיעה את הנשמות הפגומות לבני אדם, כדי שגופם יקבל את הפגם והקטנות של הנשמות.

ואז נעשו הגופים מוכשרים לקבל גם את אור גדלות הנשמות. הרי שעניין הפגם הזה, אשר הנשמות פוגמות את הגופים, הוא לתיקון הגוף להכשיר אותו לקבל אור הגדלות.

כי אחר שהגוף נשבר ע"י הפגם והקטנות של הנשמה, שנעשה בזה כלי לקבל גם את הגדלות של הנשמה, אז רוצה בהם הקב"ה. משא"כ בטרם שהגוף נשבר מחמת פגם הנשמה, אינו רוצה בהם הקב"ה, כי אינו ראוי לקבל אור הנשמה, להיותו נמשך מהנוקבא מטרם תיקונה, שצ"א רוכב עליהם.

39. העניין הוא, שכמו ששורים למעלה, בנוקבא, שהגוף נפגם ובפנימיותו הנשמה, אשר בנוקבא הפגומה שורה הנשמה, כן כאן שורה הנשמה בגוף הפגום. ומשום זה הם צריכים להתחדש בהתחדשות הלבנה. כמ"ש, והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשַׁבַּתוֹ יבוא כל בשר. כי אלו יתחדשו לגמרי וצריכים להתחדש בהתחדשות הלבנה.

כי לאחר שגופים שלהם קיבלו הפגם והקטנות של הנשמה, כבר הם ראויים לקבל אורות דגדלות, המושפעים בר"ח ובשבת, שהוא אור החיה. ונודע שחמישה כלים יש בפרצוף, המכונים מוחא, עצמות, גידים, בשר, עור, שהם כח"ב תו"מ.

ומטרם שיהיה בפרצוף כלי דבשר, אינו ראוי לאור החיה. כי כלי דבשר כולו מיוחד להמשכת אור החיה. הנמשך בר"ח ובשבת. משא"כ הכלים מוחא עצמות וגידים מקבלים רק חלק מהאור הזה, כי הם מיוחדים בעיקר לג' אורות נר"נ.

40. ואלו הצדיקים הם בשותפות תמיד עם הלבנה, הנוקבא, ופגומים באותו פגם שלה, פגם מקטנות הבינה, שע"כ היא ראויה לאור גדלות הבינה. ומשום זה היא שורה תמיד בתוכם ואינה עוזבת אותם. וכתוב, קרוב ה' לנשברי לב, לאלו שסבלו עם הלבנה אותו הפגם, מקטנות הבינה, הם קרובים אליה תמיד, כי זוכים מחמת זה לקבל גם מגדלות הבינה.

וע"כ כתוב, להחיות לב נדכאים, באלו החיים, אור החיה, הבאים אל הנוקבא להתחדש. כי אלו שסבלו עימה, יתחדשו עימה. כי מחמת שקיבלו הקטנות, מקבלים ג"כ הגדלות.

41. ואלו הפגמים, שהצדיקים סובלים מחמת קטנות הבינה, נקראים ייסורים של אהבה, כי של אהבה הם ולא מחמת האדם עצמו. של אהבה, מחמת שנפגם האור של האהבה הקטנה, הנוקבא, בעת קבלתה מקטנות הבינה, שנדחתה מאהבה רבה, הבינה בגדלותה.

משום זה, אלו הצדיקים הם חברים ושותפים עימה, בפגם שלה. אשרי חלקם בעוה"ז ובעוה"ב, כי הם זכו להיות חברים עימה. ועליהם כתוב, למען אחיי ורעיי אדבְּרה נא שלום בך.