היאספו ואגידה לכם
513. כתוב, פָנה אל תפילת העַרער ולא בָזה את תפילתם. היה צריך לומר, הקשיב, או שמע. מהו פנה?
514. אלא כל תפילות העולם, תפילות רבים, הן תפילות. אבל תפילת יחיד, אינה נכנסת לפני המלך הקדוש, אלא בכוח חזק. כי מטרם שהתפילה נכנסת להתעטר במקומה, משגיח בה הקב"ה, ומסתכל בה, ומסתכל בעוונותיו ובזכותו של אותו אדם, מה שאינו עושה כן בתפילת רבים, שכמה הן התפילות שאינן מהצדיקים, ונכנסות כולן לפני הקב"ה, ואינו משגיח בעוונותיהם.
515. פנה אל תפילת הערער. שהופך התפילה ומסתכל בה מכל צד, ומסתכל באיזה רצון נעשתה התפילה, ומי הוא האדם שהתפלל התפילה הזו, ומה הם מעשיו. לפיכך צריך האדם, שיתפלל תפילתו בציבור, משום שלא בזה את תפילתם, אע"פ שאינם כולם בכוונה וברצון הלב. וכמ"ש, פנה אל תפילת הערער, שרק לתפילת יחיד פונה להסתכל בה, אבל את תפילת רבים לא בזה, אע"פ שאינם רצויים.
516. פנה אל תפילת הערער. שמקבל תפילתו, אלא שזה יחיד שנכלל ברבים. ע"כ תפילתו כתפילת רבים. ומי הוא יחיד שנכלל ברבים? יעקב, שכלול בב' צדדים, ימין ושמאל, אברהם ויצחק, וקרא אל בניו, והתפלל תפילתו עליהם.
ומי היא התפילה, המתקבלת בשלמות למעלה? היא התפילה, שלא יכלו בני ישראל בגלות. שכל תפילה, שהיא בעד השכינה, היא מתקבלת בשלמות. וכשישראל בגלות, שכינה עימהם, ע"כ נחשב התפילה כמו בעד השכינה, ומתקבלת בשלמות.
517. ויקרא יעקב אל בניו. באותה שעה שיעקב קרא אל בניו, הסתלקה ממנו השכינה. כי כשיעקב קרא לבניו, הזדמנו שם אברהם ויצחק, והשכינה עליהם. והשכינה שמחה ביעקב, להתחבר עם האבות, להתקשר עם נפשם יחד להיות מרכבה.
518. ואמר יעקב, היאספו ואגידה לכם את אשר יקרָא אתכם באחרית הימים. באחרית זו השכינה, שהיא סוף הספירות. וכשאמר, אשר יקרא אתכם באחרית הימים, שהזכיר את הגלות, נתן עצבות בשכינה, והסתלקה. ואח"כ החזירו אותה בניו ע"י הייחוד שעשו בדיבורם, שפתחו ואמרו, שמע ישראל. באותה שעה העמיד אותה יעקב, ואמר, בשכמל"ו. והתיישבה השכינה במקומה.
519. ויקרא יעקב אל בניו, כדי לקיים את המלכות, המקום, שעם הקריאה שקרא להם, קשר אותם בשורשם, לקיים אותם למעלה בשורשם, ולמטה בעוה"ז. כמ"ש, ויקרא שמו יעקב, קריאה, היא כדי לקיים המקום, המלכות, במקום שצריך, ולקשור אותו בה. וכן כתוב, ויקרא לו אל אלקי ישראל, שקיים המקום הזה, בשם הזה שקרא לו, כי קריאה היא לקיום ולחיזוק.
520. ויקראו אל אלקים. איזה קיום יש כאן? גם הקריאה שכאן, לקשור ולקיים קיום למעלה, סידור השבח לאדונו וכל הדברים שמתפללים לפני אדונו, נותנים קיום וכוח לאדונו, שמראה בזה, שהכול תלוי בו, ולא במקום אחר. הרי שגם הקריאה שכאן מקיימת קיום. כעין זה, ויקרא יעקב אל בניו, שקיים אותם בקיום שלם. כעין זה, ויקרא אל משה, שהתקיים ע"י זה בקיומו.
521. אם, ויקרא אל משה, מורה קיום וחיזוק, למה א' שבמילה ויקרא, קטנה? כי משה התקיים בשלמות, מחמת הקריאה, ולא בכולו, כי פרשׁ מחמת זה מאשתו, ומשום זה כתוב א' קטנה. פרישתו מאשתו היא שבח ולא גירעון. אבל מה שהסתלק מאשתו והתדבק למעלה, צריך שיתקשר למעלה ולמטה, גם באשתו, ואז הוא שלם. והפרישה מאשתו היא גירעון לו. ועל זה רומזת א' קטנה.
א' קטנה רומזת שהקריאה ממקום קטן, מלכות, קטן שהוא גדול בהתחברותו למעלה, בז"א, משה. וע"כ, ויקרא אל משה, כדי שתהיה גדולה.
522. ויאמר, היאספו, משמע שעוד לא היו שם אצלו. א"כ למי אמר? אם אמר לשליחים, שיאספו את בניו, היה לו לומר, אִספו, ולא היאספו. אלא, היאספו, מלמעלה. אמר, היאספו, אל שורשיהם העליונים שבמלכות, שיתאספו בקשר שלם בייחוד אחד. ואגידה לכם, הוא החכמה, ומורה שימשיך להם החכמה.
523. כל מקום שנאמר, הגדה, הוא החכמה, משום שמילה הבאה באותיות ג' ד' בלי פירוד ביניהן, רומזת על ייחוד השלם, כי ג' יסוד, ד' מלכות, שזה החכמה. כי המילה הבאה בשלמות באותיות ג' ד' היא של החכמה.
אבל ד' בלי ג' אין שלמות, וכן ג' בלי ד'. כי ג' ד' התקשרו זה בזה בלי פירוד, ומי שמפריד אותם, גורם לעצמו מיתה. וזה החטא של אדם, שהמשיך אור המלכות מלמעלה למטה, והפריד אותה מיסוד ז"א, והפריד הד' מן הג'.
524. משום זה, הגדה, היא מילה של החכמה. ואע"פ שיש פעם י' בין ג' לד', כגון ואגידה, אינו פירוד, והכול קשר אחד. כי י' רומזת ג"כ ליסוד. אף כאן, ואגידה לכם, הוא החכמה, רצה לגלות את סוף כל מעשיהם של ישראל, את עניין הקץ.
525. לא גילה מה שרצה לגלות, א"כ למה כתוב בתורה הדבר של יעקב השלם, בעת שהתקלקל אח"כ ולא נשלם הדבר? אלא ודאי שנשלם, וכל מה שצריך לגלות, גילה וסָתם. אמר דבר, וגילה לחוץ, וסָתם בפנים. ודבר שבתורה אינו מתקלקל לעולם.
526. הכול סתום בתורה, משום שהתורה היא שלמות הכול, שלמות של מעלה ושל מטה, ואין מילה או אות בתורה שתהיה פגומה. ויעקב, כל מה שהיה צריך לומר, אמר. אבל גילה וסתם. ולא פָּגם מכל מה שרצה לגלות, אפילו אות אחת.
527. יעקב בירך את בניו, כמ"ש, ויברך אותם. אבל איפה הן הברכות שלהם? הכול הן ברכות שבירך אותם, כמ"ש, יהודה, אתה יוֹדוּךָ אחֶיך. דן, ידין עמו. מאשר שמֵנה לחמו. וכן כולן.
528. אבל מה שרצה לגלות, לא גילה. כי רצה לגלות להם את הקץ. ויש קץ לימין ויש קץ לשמאל, והוא רצה לגלות להם את קץ הימין, כדי להישמר ולהיטהר מעורלה, שבקץ השמאל. ומה שגילה להם, נודע ונגלה עד שבאו לארץ הקדושה. אבל דברים אחרים לא גילה בגילוי, והם סתומים בתורה, באלו הברכות.