כל איש ישראל שנימול צריך להיראות
[כל בר ישראל דאתגזר בעי לאתחזאה]
544. מי שאינו שומר את חג המצות, כמי שאינו שומר אמונת הקב"ה, משום שבו אחוז שמו הקדוש העליון. כתוב, שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכוּרך, משום שבהם תלויה האמונה, שהם ג' קווים, שהמלכות, שנקראת אמונה, נבנית מהם.
545. ייראה כל זכוּרך אֶל פני האדון ה'. כל זכורך, משום שמקבלים ברכה ממעיין של הנחל, יסוד. כל איש ישראל שנימול, צריך להיראות לפני המלך הקדוש, משום שמקבל ברכה מהמעיין של הנחל. כמ"ש, כברכת ה' אלקיך אשר נתן לָך. אל פני האדון ה', יסוד, שמשם מושפעות הברכות, ומקבלים הברכות. אשרי חלקם של ישראל משאר העמים.
546. פעם אחת עלו ישראל לירושלים לחגוג את החג, והתערבו עכו"ם עימהם. ובשנה ההיא לא נמצאו ברכות בעולם. באו ושאלו את רב המנונא סָבָא. אמר להם, האם ראיתם בתחילה סימן לזה, שהעלייה לא הייתה לרצון?
אמרו לו, ראינו סימן, כשחזרנו משם, היו כל הדרכים נסתמות ממים, וענן וחושך היו נמצאים, שלא יכלו ללכת ולחזור כל אלו שעלו לשם. ועוד, בשעה שבאנו להיראות, חשכו פני השמיים ורגזו.
אמר להם, או שיש ביניכם אנשים שלא נימולו, או שעכו"ם עלו עימכם. כי בשעה ההיא אינם מתברכים חוץ מבני ישראל שנימולו, ובאות הקדוש הזה מסתכל הקב"ה, ומברך אותם.
547. לשנה האחרת עלו, ועלו אלו עכו"ם שהתערבו עימהם. כשהיו אוכלים הקורבנות והיו שמחים, ראו אלו עכו"ם, שהיו דומים בצורתם לצורת הכותל, כלומר, שהיו עצובים. השגיחו בהם, שכולם מברכים והם אינם מברכים. באו ואמרו הדבר אל הב"ד.
באו ושאלו אותם: אִמרו, זה שאכלתם, החלק שלכם, מאיזה קורבן היה? לא היה בידיהם, כלומר שלא ידעו להשיב. בדקו ומצאו שהם עכו"ם, והרגו אותם. אמרו, ברוך הרחמן שהציל את עמו. כי ודאי אין הברכה שורה אלא בישראל, זרע קדוש, בני אמונה, בני אמת. ובשנה ההיא נמצאו ברכות בעולם בשלמות. פתחו ואמרו, אך צדיקים יודו לשמֶךָ.
548. בזכות ישראל שנימולים, נכנעים אויביהם תחתיהם, ויורשים את נחלתם. כתוב, ייראה כל זכורך, הזכרים הנימולים. כתוב, כי אוריש גויים מִפניך והרחבתי את גבולךָ. שבזכות המילה, הקב"ה, שיש בו דין ורחמים, עוקר דיירים ממקומם, שהם האויבים, ומשיב דיירים למקומם, שהם ישראל.
ומשום זה כתוב, ייראה כל זכורך את פני האדון ה'. הקב"ה, ת"ת, שיש בו דין ורחמים, וע"כ עוקר דיירים ומשיב דיירים. האדון, הוא כמ"ש, הנה האדון ה' צבאות מְסָעֵף פּוּרָה במַעֲרָצָה, כלומר עוקר דיירים. ויצא חוטר מגזע ישי, כלומר משיב דיירים. והכול אחד, שהדין והרחמים פועלים ביחד, ועוקר דיירים ומשיב דיירים כאחד. יש אדון, שהוא ת"ת, ויש אדון, שהוא יסוד, והכול תלוי באחד, שהוא מלכות, הנקראת אדנ"י.