ויהי היום, ויבוא גם השטן בתוכם

5. ויהי היום ויבואו בני האלקים להתייצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם. ויהי היום, זהו רה"ש, שהקב"ה קם לדון את העולם. כמ"ש, ויהי היום ויבוא שָׁמה. היום ההוא, יו"ט של רה"ש היה.

6. ויבואו בני האלקים. אלו הם השרים הממונים השליחים בעולם, להשגיח במעשה בני אדם. להתייצב על ה', כמ"ש, וכל צבא השמיים עומד עליו מימינו ומשמאלו. אבל בפסוק, להתייצב על ה', נמצא אהבת הקב"ה אל ישראל.

משום שאלו השליחים, הממונים להשגיח על מעשה בני אדם, הולכים ומשוטטים בעולם, לוקחים אלו המעשים כולם, וביום שהדין עומד לקום, לדון את העולם, נעשו משׂטינים לעמוד להשׂטין על בני האדם. ומכל העמים שבעולם, עומדים הממונים על ישראל בלבד להשגיח על מעשיהם, משום שהם בנים אל הקב"ה.

7. וכאשר לא נמצאו מעשיהם של ישראל כראוי, כביכול אלו הממונים השליחים, כשרוצים לעמוד על אלו המעשים של ישראל, הם עומדים על ה'. כי כשישראל עושים מעשים שאינם טובים, כביכול מחלישים כוח הקב"ה. וכשעושים מע"ט, נותנים גבורה וכוח אל הקב"ה.

ועל זה כתוב, תנו עוז לאלקים. במה נותנים עוז? במע"ט. וע"כ ביום ההוא, כל השרים הממונים התקבצו על ה'. כי כיוון שהתקבצו להשׂטין על ישראל, נמצאים מתקבצים על ה'. כביכול, להחליש כוחו.

8. ויבוא גם השטן בתוכם. המילה, גם, רומזת על בני האלקים. כי כולם באים להיות משׂטינים על ישראל. והשטן התווסף עליהם, משום שהוא המלשין הגדול מכולם. כיוון שראה הקב"ה, שכולם באו להשׂטין, והיות שהשטן גדול מכולם, מיד כמ"ש, ויאמר ה' אל השטן, מאַין תבוא? האם לא ידע הקב"ה מאין היה בא, עד שהוצרך לשאול אותו? אלא להביא הדבר לרצונו של השטן, שנתן לו בדברים אלה פֶתח להשׂטין כרצונו.

9. ויאמר ה' אל השטן, מאין תבוא. ויען השטן את ה', ויאמר, מִשׁוּט בארץ. מכאן, שיישוב הארץ נמסר לצד האחרים, לשבעים אומות, חוץ מארץ ישראל, שהיא בקדושה לישראל. וע"כ, כיוון שאמר, משוט בארץ, שהכוונה היא בארץ ישראל, כי ארץ סתם היא ארץ ישראל, ראה הקב"ה, שרוצה להיות מלשין על ישראל, ולא על איוב או על אחרים, הנחשבים על האומות יושבי שאר הארצות. מיד, ויאמר ה' אל השטן, השׂמתָ ליבך על עבדִי איוב.

10. רָאה, שעתה היא השעה, לתת לשטן חלק, במה שיתעסק בו, ויתרחק מישראל. בדומה, לרועה שרצה להעביר צאנו דרך נהר אחד, ובא זאב להתגרות בצאן. הרועה המנוסה, לוקח תיש גדול ונותן אותו לזאב. אמר, יילחם עם התיש עד שאעביר את צאני לעבר הנהר. ואח"כ אשוב ואקח גם את זה. כך עשה הקב"ה, שמסר את איוב אל השטן, כדי שיתעסק עימו, ולא ישׂטין על ישראל. מיד התעסק עימו השטן, ולא קטרג על ישראל.

11. ויען השטן את ה', ויאמר, הַחינם יָרֵא איוב אלקים. אין תמיהה על עבד, שאדונו עושה לו רצונו, שמתיירא אותו, הסר השגחתך ממנו, ותראה אם יִירָא אותך אם לא.

12. בעת צרה, כשניתן חלק אחד לצד הזה להתעסק בו, הוא מתרחק אח"ז לגמרי. כעין זה, הוא השעיר שמקריבים בר"ח וביוה"כ, נתינת חלק לס"א, שניתן לו כדי שיתעסק בו, ויעזוב את ישראל בממלכתם. וכאן הגיע הזמן לקחת החלק הזה מכל זרע אברהם בשביל הס"א. כמ"ש באברהם, הנה ילדה מִלְכָּה, בנים לנָחוֹר אחיך, את עוּץ בכורו. ואיוב היה בארץ עוץ, כלומר, שהיה ממשפחתו של אברהם.

13. בשעה שאמר השטן להקב"ה, משוט בארץ, ביקש מה' לעשות דין בישראל. כי דין היה לו לבקש מהקב"ה על אברהם. כי לא נעשה דין ביצחק, כשנקרב על המזבח, כיוון שלא היה עליו להחליף את הקורבן שהכין על המזבח באייל. וכאן כבר היה יצחק על המזבח, ולא נשלם להיות קורבן, ולא נעשה בו דין. וביקש זה מהקב"ה, כמו שביקש דין של מכירת יוסף לכמה דורות. וכל מה שמבקש השטן, הוא מבקש בדרך דין.

14. ומאותו זמן שניצל יצחק ונחלף קורבנו, הכין הקב"ה בשביל המקטרג ההוא את איוב, כמ"ש, הנה ילדה מלכה את עוץ, שהוא איוב, שישב בארץ עוץ. וזה כתוב תכף אחר עקידת יצחק. וכאן, בלידת עוץ, הגיע השטן לקחת חלקו מכל זרעו של אברהם, ולא התקרב להזיק לישראל.

15. והכול הוא בדין. כמו שאיוב דן, כן הוא נידון. כי איוב מיועצי פרעה היה. וכשקם פרעה על ישראל, היה רוצה להרוג אותם. אמר לו איוב, לא, אלא קח את כספם, ומשול על הגופים שלהם בעבודה קשה, ולא תהרוג אותם. אמר לו הקב"ה, באותו דין ממש שחרצת על ישראל תהיה נידון. כמ"ש, אולם שְלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו. במה שהוא דן את ישראל, כך נידון בעצמו. ואע"פ שבכל שאר הדברים היה מתיירא מפני הקב"ה, לא ניצל מהדין.

16. וכתוב, אך את נפשו שמוֹר. שניתן לו רשות לשלוט על הבשר שלו. כמ"ש, קֵץ כל בשר בא לפניי. קץ כל בשר, הוא השטן המשחית. בא לפניי, לקבל רשות. שנקרא קץ כל בשר, ולא נקרא, קץ כל רוח. כי הוא קץ הבא מצד החושך, מדינים דדכורא. כמ"ש, קֵץ שׂם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר. ולכל תכלית, הוא כמו, ולכל בשר. כי יש קץ אחר, קץ הימין, בקדושה. וזה שכאן, הוא קץ אחר מצד השמאל, חושך. וע"כ ניתנה לו רשות לפגוע בעצמו ובבשרו.

17. האם לא בדין נענש, אלא מחמת דיבורו של המקטרג, שהסית אותו והיטה אותו? אלא הכול היה בדין, כמו שהוא גזר על ישראל אצל פרעה, כך נגזר עליו.

18. ומהו שאמר הקב"ה, ותְסיתֵני בו לבַלעוֹ חינם? לא כתוב, ותסיתני לבלעו, אלא, ותסיתני בו. שפירושו, שמתקיים דבר זה בו, בדעתו, כלומר, שהוא חושב כך. כי תסיתני, הוא כמו שאמר איוב, ועל עצת רשעים הופעתָ. כעין זה כתוב, ויפַתוּהוּ בפיהם ובלשונם יכַזְבו לו. והאם אפשר לפתות את הקב"ה? אלא לא כתוב, ויפתוהו ויכזבו לו. ורק כתוב, ויפתוהו בפיהם. בפיהם הוא דבר זה, שהתפתה. כלומר, שהם חושבים כך, ובאמת אינו כך.

19. האם המקטרג יכול להשׂטין לפני הקב"ה שיודע הכול? כן, כי הוא מלך זקן וכסיל. כמ"ש, טוב ילד מִסְכן וחכם ממלך זקן וכְסיל. וכיוון שהוא מֶלך על בני אדם, ע"כ יכול להשׂטין על האדם. משום שהוא נאמן על מעשיהם של אנשים. כי להיותו מלך עליהם, הוא נאמן על מעשיהם.

20. זהו רק בדין של יחיד, אבל בדין העולם, כתוב, ויירד ה' לראות את העיר ואת המִגדל. וכתוב, אֵרְדָה נא ואֶרְאֶה הכְּצַעקָתה. שלא ניתנה לו אמונה, אלא הוא בידיו של הקב"ה לבדו. כי לא רצה להאביד העולם על פיו של המקטרג, שתאוותו היא תמיד להשחית.

מאין לנו? כי כתוב, קץ שם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר. שחוקר להשחית הכול. וזהו כמ"ש, קץ כל בשר בא לפניי. שהשטן, הנקרא, קץ כל בשר, בא ודאי להשחית.

21. ברה"ש עומדים שני צדדים כנגד העולם. כל אלו הבאים לפני הקב"ה בתשובה ובמע"ט, הם זוכים להיות כתובים אצל הצד שהוא חיים, שמוציא תוצאות חיים. ומי שהוא מהצד שלו, נכתב לחיים. וכל אלו הבאים במעשים רעים, כתובים לצד האחר, למוות, ובו שורה המוות, להמית בני אדם.

22. וביום ההוא עומדים אלו שני הצדדים, חיים ומוות. יש מי שנכתב לצד החיים, ויש מי שנכתב לצד המוות. ולפעמים העולם הוא בינוני, חציו חייב וחציו זכאי. אם נמצא צדיק אחד מכריע בעולם, כולם עומדים ונכתבים לחיים. ואם רשע אחד מכריע העולם, כולם נכתבים למיתה.

23. ואותו הזמן היה העולם בינוני, מחצה חייב ומחצה זכאי. והמקטרג רצה להשׂטין ולהכריע העולם לכף חובה. מיד כתוב, השׂמתָ ליבך על עבדִי איוב, כי אין כמוהו בארץ. כיוון שהוא נודע לבדו, מיד התקיף אותו המקטרג. וע"כ אין האדם צריך להוציא את עצמו מכלל הרבים, כדי שלא יצוין לבדו, ולא יקטרגו עליו מלמעלה.

24. כתוב בשונמית, ותאמר, בתוך עַמי אנוכי יוֹשבת. שפירושו, אינה רוצה להוציא את עצמה מכלל הרבים. בתוך עמי אני יושבת עד היום הזה. ובתוך עמי, בכלל אחד, אהיה נודעת למעלה.

וכאן, איוב, כיוון שנודע למעלה והצטיין, מיד התקיף אותו המקטרג, ואמר, החינם ירא איוב אלקים, כל מה שהוא ירא אותך והתגבר במע"ט, אינו עושה בחינם, כמ"ש, הלוא אתה שַׂכְתָ בעדו. אבל קח ממנו כל הטוב הזה שעשית לו, ומיד תראה, כמ"ש, אם לא על פניך יברכךָ, יעזוב אותך ויתדבק בצד האחר. כי עתה על שולחנך הוא אוכל, העבר שולחנך ממנו, ונראה ממי הוא, ובאיזה צד יתדבק.

25. מיד כתוב, ויאמר ה' אל השטן, הנה כל אשר לו בידך. שהיראה של איוב אל הקב"ה, הייתה כדי לשמור על עושרו. ומכאן, שכל אלו היראים מפני הקב"ה בשביל עשירותם או בניהם, אין זו יראה כראוי. וע"כ קטרג המקטרג ואמר, החינם ירא איוב אלקים, הלוא אתה שכת בעדו, מעשה ידיו בירכת, וע"כ הוא ירא אותך. ואז ניתנה לו רשות לקטרג עליו, ולהראות שלא עבד איוב אל הקב"ה באהבה.

26. כי כיוון שהתנסה, יצא מהדרך ולא נשאר בכוחו. שכתוב, בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו, אבל ברצונו חטא. ואח"כ חטא בכל. כמ"ש, ארץ ניתנה ביד רָשע.

27. האם לא התנסה אדם חוץ מאיוב? הרי כתוב, ה' צדיק יבחן. ומשום זה התנסה גם איוב. ואע"פ שלא נשאר בכוחו כראוי, לא יצא מתחת רשות אדונו להתדבק בצד האחר.

28. כמה היה הניסיון שלו? 12 חודש הוא ממשלת הצד האחר. כמו שלומדים, שדינם של הרשעים בגיהינום הוא 12 חודש. ומשום שלא התדבק בצד האחר, כתוב, וה' בירך את אחרית איוב מראשיתו.

29. זה של איוב, אינו ניסיון מהקב"ה, כניסיון של שאר הצדיקים. כי לא כתוב, והאלקים ניסה את איוב, כמ"ש, והאלקים ניסה את אברהם. כי אברהם, הוא בידו הקריב את הבן היחיד שלו אל הקב"ה. ואיוב לא נתן מאומה, ולא מסר אל הקב"ה מאומה.

30. ולא נאמר לו הניסיון, כמו שנאמר לאברהם, כי היה גלוי לפניו, שלא יוכל לעמוד בו כראוי. אלא שנמסר ביד המקטרג. ובדינו של הקב"ה נעשה, על שסיבב העבודה הקשה לישראל במצרים. והקב"ה העיר אליו דין זה אל המקטרג. כמ"ש, השמת ליבך אל עבדי איוב.

31. כתוב, ויהי מִקֵץ ימים ויָבֵא קין מִפרי האדמה. כתוב, מקץ ימים, לא כתוב, מקץ ימין. כי קץ הימים הוא הס"א, וקץ הימין הוא הקדושה. כי הוא דחה את קץ הימין, והתקרב אל קץ הימים.

כתוב, ואתה לֵך לקץ. ואמר דניאל, לאיזה קץ, האם לקץ הימין או לקץ הימים? עד שאמר לו הקב"ה, לקץ הימין, לקדושה. ועל זה היה ירא דוד, ואמר, הודיעֵני ה' קיצי ומידת ימיי מה היא, לקץ הימים או לקץ הימין? וכאן כתוב, ויהי מקץ ימים, שהוא בס"א, ולא מקץ ימין, שהוא בקדושה. ע"כ לא התקבל קורבנו, כי מס"א היה.

32. והבל, הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחֶלבֵיהן. מהו גם? גם, הוא לרבות, שגם הוא הביא לס"א מעט, כמו קין, אלא קורבנו היה כולו להקב"ה, כלומר, שעיקר הקורבן היה אל הקב"ה, ונתן חלק לצד האחר, כמ"ש, ומחלביהן. משמע שעיקר הקורבן, חלביהן, הקריב לה', והחלק הגרוע נתן לס"א. וקין, עיקר הקורבן עשה לקץ הימים, לס"א, ונתן חלק להקב"ה. וע"כ לא התקבל.

33. באיוב כתוב, והלכו בניו ועשו משתה, ויהי כי הִקיפוּ ימי המשתה וישְלח איוב ויְקדשֵם, והשכים בבוקר והעלה עולות מִספַּר כולם. ובמשתה נמצא המשׂטין בכל יום. ולא היה יכול לו. כמ"ש, הלוא אתה שכת בעדו ובעד בֵיתו. ולעולם לא נתן חלק אל הס"א. כי כתוב, והעלה עולות מספר כולם. ועולָה, עולה למעלה, ואינו נותן חלק לס"א. ואם היה נותן לו חלק, לא היה השטן יכול לו אח"כ. וכל מה שלקח ממנו השטן, שלו לקח. משום שלא נתן לו חלק מקורבנותיו.

34. למה הרע לו הקב"ה, האם מחמת שלא נתן חלק לשטן? אם היה נותן חלק לס"א, היה מפנה הדרך של הקדושה, כי הס"א היה מסתלק מעל המקדש, וצד הקדוש היה מתעלה למעלה. והוא לא עשה כן, ע"כ ביקש עליו הקב"ה את הדין.

35. כמו שהוא נפרד ולא הכליל טו"ר, כלומר, שלא נתן חלק לס"א, כדי לטהר את הקדושה, כעין זה הוא דן אותו, שנתן לו בתחילה טוב ואח"כ רע, ואח"כ החזיר אותו לטוב. וכן ראוי לאדם, לדעת טוב ולדעת רע. ולהחזיר עצמו לטוב. וזהו האמונה, הנוקבא.

איוב, מעבדי פרעה היה. וזהו שכתוב בו, היָרֵא את דְבר ה' מעַבדֵי פרעה, הניס את עבדיו ואת מִקְנֵהו אל הבתים.