שאוג ישאג על נָוֵוהוּ
328. רבי שמעון היכה ידיו זו אל זו. בכה ואמר, אוי אם אומר ואגלה סוד, אוי אם לא אומר, ויאבדו החברים דבר זה. כתוב, אֲהָה ה' אלקים כָּלָה אתה עושה את שארית ישראל. מהו, אהה? ומהו, כלה אתה עושה? בזמן שה"ת דהוי"ה, המלכות, מגורשת מהיכל המלך, אז ה"ר דהוי"ה, בינה, מונעת הברכות בגללה. ואז כתוב, אהה, כלה אתה עושה.
כי הפגם מגיע בשתי אותיות ה' דהוי"ה בבינה ובמלכות. כי כשה"ת נמנעת מלקבל ברכות, ה"ר מונעת הברכות מכל, שאינה משפיעה גם לז"א, משום שהברכות אינן נמצאות אלא במקום ששורים זכר ונוקבא. וכיוון שהמלכות מגורשת מז"א, אין ברכות גם בז"א, להיותו בלי נוקבא.
329. וע"כ כתוב, ה' ממרום ישאג וממעון קודשו ייתן קולו, שָׁאוֹג ישאג על נָוֵוהוּ. על נווהו ממש, שהיא המלכה, שאיננה. וזהו ששואג ודאי. ואומר, אוי שהחרבתי את ביתי. ביתי, זיווג המלכה. וזהו ודאי, ערוות אביך וערוות אימך לא תגלה. כי מכל הצדדים היא ערווה, פגם.
כי כשנפרדה המלכות, אימך, בעוון התחתונים, מסתלקים האורות גם מז"א. ונמצא גם ז"א, אביך, נפגם. ואז כתוב, אלביש שמיים קַדְרוּת ושק הושׂם כְּסוּתם. ז"א, שנקרא שמיים. כי מקום נחלת הברכות של מעיינות הנחלים, שהם בבינה, שהיו נוזלים ומשקים ז"א כראוי, נמנעו והסתלקו.
330. כשנפרד המלך מהמלכה, וברכות אינן נמצאות, אז נקרא ז"א, וַי, שפירושו, אוי לי. היסוד הוא ו' קטנה. הראש דיסוד הוא י'. הקב"ה, ז"א, ו' גדולה עליונה. ע"כ כתוב ו"ו, שני ווים יחד, שמוֹרים על ז"א ויסוד. והראש של היסוד הזה הוא י'. וכשהמלכה מתרחקת מהמלך, מז"א, והברכות נמנעות ממנו, וזיווג אינו נמצא בראש היסוד, אז ו' עליונה, ז"א, לוקח ראש היסוד, שהוא י', ומושך אותו אצלו, אז נעשה הצירוף ו"י, וי לעליונים ולתחתונים. שכיוון שהתחתונים אינם מקבלים, אין נותנים לעליונים להשפיע להם.
331. וע"כ מיום שנחרב ביהמ"ק ברכות אינן נמצאות בעולם, ואין יום שלא נמצאות בו קללות. כי הברכות, הצריכות לבוא בכל יום, נמנעות ונעשות קללות.
332. אם כתוב, אוֹי או הוֹי, ולא וי, מהו פירושם? כשהדבר תלוי בתשובה ואינם שבים, אז לוקחת אותם ה"ר דהוי"ה, בינה, ומושכת את ו' ואת י' אליה, משום שאינם שבים, ונעשה הצירוף הו"י. אז נקרא הוֹי. הוי כשהסתלק המלך, ז"א, למעלה למעלה, לבינה. ובני אדם צועקים ואינו משגיח בהם. ולפעמים העליונה ההיא, השם אהי"ה הנסתר, שהוא כתר, מעלה אליו את ו', ז"א, ואת י', ראש היסוד, כי לא התקבלה תפילתו. ונעשה הצירוף או"י. אז נקרא אוֹי. כי א', שהיא אהי"ה, העלתה אליה ו' י'. ואז לא נמצאה תשובה. וע"כ הסתלקה אות ה' מאלו האותיות, כי כבר אינו תלוי בתשובה, שהיא בינה, הנקראת ה'.
333. כשהתרבו עוונות העולם, ובתחילה הייתה התשובה תלויה, ולא רצו לשוב, אז הסתלקה אות ה', בינה, תשובה, ואות א', כתר, מעלה אותיות ו' י' אליו, ונקרא אוי. וכשנחרב ביהמ"ק והסתלקה התשובה, אז זעקו ואמרו, אוי לנו כי פָנה היום, כי יִינָטו צִלְלי ערב. כי פנה היום, זהו היום העליון, בינה, תשובה, שהסתלקה ועברה ואינה נמצאת. הוא היום ההוא, שפושט ימִינו לקבל רשעים. והוא פנה לו מכל ואינו נמצא. וע"כ אמרו אוי, ולא הוי. כי יינטו צללי ערב, שניתנה רשות לשרים הממונים של שאר העמים, לשלוט על ישראל.
334. ו', ז"א, עלתה למעלה, לכתר, שהוא א', וההיכל נשרף והעם הוגלה, והמלכה גורשה, והבית נחרב. אח"כ כשחזרה ו' למקומה, השגיח בבית, והוא נחרב. ביקש את המלכה, והיא התרחקה והלכה. ראה את היכלו, והנה נשרף. ביקש העם, והרי הוגלו. ראה את הברכות של הנחלים העמוקים, שהיו נמשכים מבינה, והנה נמנעו. אז כתוב, ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לִבְכי ולמִסְפֵּד ולקוֹרְחה ולחגור שק. ואז, אלביש שמיים, ז"א, קַדְרוּת.
335. אז ו' י' נמשכו אחד כנגד אחד. שהי', ראש היסוד, נמשכה אל הו', ז"א, ונפרדה מהמלכות. וה"ר דהוי"ה, בינה, מזילה מעיינות לס"א, וברכות אינן נמצאות, משום שלא נמצאו זכר ונוקבא, ז"א ומלכות, ואינם שורים יחד. אז שאוג ישאג על נווהו, המלכות.