מיתה וחיבּוט הקבר
110. לדוד, בָּרכי נפשי את ה', וכל קְרָביי את שֵׁם קודשו. כמה יש לבן אדם להסתכל ולדעת בעבודת אדונו, כי בכל יום ויום הכרוז קורא ואומר, עד מתי פְּתָיִים תאהבו פתי. שובו בנים שובבים, אֶרְפָּא מְשוּבוֹתיכם. ואין מי שיַטה אוזנו. התורה מכריזה לפניהם, ואין מי שישגיח.
111. אדם הולך בעוה"ז וחושב ששלו הוא תמיד, ויישאר בו לדורי דורות. ובעוד שהולך בעולם, נותנים אותו בכבלים, שנֶחלה ונקשר אל מיטתו. ובעוד שיושב כך, דנים אותו בחברת שאר בני הדין. אם נמצא לו מליץ טוב, הוא ניצל מהדין. כמ"ש, אם יש עליו מלאך מליץ אחד מִנִי אלף, להגיד לאדם יושרו, ויחוּננו, ויאמר, פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר. מליץ טוב, אלו הם מע"ט, העומדים לאדם בשעה שצריך להם.
112. ואם לא נמצא עליו מליץ טוב, הוא מתחייב מהדין להסתלק מהעולם. בשעה ששוכב קשור בכבלים של המלך, בעוד שנושא עיניו, רואה שבאים אליו שניים, הכותבים לפניו כל מה שעשה בעוה"ז, וכל מה שהוציא מפיו, ונותן דין על הכול, וכותבים לפניו. כמ"ש, כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, ומגיד לאדם מה שֵׂיחוֹ. והוא מודה עליהם.
113. מהו הטעם שמודה על כל מעשיו? משום שאותו מעשה שעשה, עולה ועומד לפניו להעיד בו, וכל המעשים עומדים למעלה להעיד עליו, ויורדים כולם, ונרשמים לפניו, ועומדים לפניו, ואינם עוברים ממנו, עד השעה שנידון בהם בעולם ההוא.
כל אלו הדברים שעשה האדם בעוה"ז, כולם מוכנים ועומדים להעיד עליו, ואינם אובדים ממנו. ובשעה שמוציאים אותו לקבר, כולם נועדים והולכים לפניו. וג' כרוזים מכריזים. אחד מלפניו, ואחד מימינו ואחד משמאלו. ואומרים, זהו פלוני, שמרד באדונו, מרד למעלה, מרד למטה, מרד בתורה, מרד במצוותיו, ראו מעשיו, ראו דיבוריו, טוב לו שלא היה נברא.
114. עד שמגיעים לבית הקברות, וכל המתים ירגזו עליו ממקומם, ואומרים, אוי אוי, שזה נקבר בינינו. מעשיו ודיבוריו מקדימים ובאים לתוך הקבר, ועומדים על אותו הגוף. ורוחו הולך ומשוטט ומתאבל על הגוף. כיוון שהאדם התכסה בקברו, המלאך דוּמה מקדים ויוצא, ותחת ידו ג' בתי דין הממונים על דין הקבר, וג' שרביטי אש בידיהם, ודנים את הרוח והגוף יחד. אוי על הדין ההוא, אוי על מעשיו.
115. בשעה שתפוס בכבלי המלך, כלומר בשעה שחולה ונקשר אל מיטתו, ונידון דינו, ונשלם לחוב, כי לא נמצא עליו מליץ יושר. והממונה של המלך, מלאך המוות, יורד ועומד לפניו, למרגלותיו, וחרב חדה אחת בידו.
116. נושא האדם את עיניו, ורואה תחילה את כותלי הבית, שלוהטים ממנו באש. ובתוך כך רואה אותו, כולו לפניו מלא עיניים, ולבושו אש לוהטת, עומד לפני האדם. ואע"פ שאחרים העומדים שם אינם רואים אותו, כך הוא ודאי, כי כמה בני אדם רואים מלאך בשוק, ועומדים לפניו, ושאר בני אדם אינם רואים אותו.
117. כתוב, עושה מלאכיו רוחות. ואיך אפשר לראות אותם בארץ? אלא כיוון שמלאך יורד לארץ, הוא מתלבש בגוף ונראה למי שנראה באותו הלבוש שהתלבש בו. ואם לא היה מתלבש בלבוש, לא היה העולם יכול לסבול אותו ושיהיה נראה. כש"כ במלאך המוות, שכל בני העולם צריכים אותו.
118. ג' טיפות בחרבו. כיוון שרואה אותו מזדעזעים כל גופו ורוחו, וליבו אינו שוקט, משום שהוא מלך של כל הגוף. והרוח שלו הולך בכל איברי הגוף, ונפרד מהם, כאדם הנפרד מחברו, ללכת למקום אחר. אז הוא אומר, אוי לי על מה שעשיתי. ואינו מועיל לו, אלא אם הקדים הרפואה של תשובה, מטרם שהגיעה השעה ההיא.
119. מפחד האדם ורוצה להסתתר, ואינו יכול. כיוון שרואה שאינו יכול, הוא פותח את עיניו, ומסתכל בו בעיניים פקוחות. ואז מוסר עצמו ונפשו. ושעה זו היא העת של הדין הגדול, שאדם נידון בעוה"ז. ואז הולך הרוח בכל איברי הגוף, ונפרד מהם, ומשוטט בכל האיברים, ומזדעזע לכל הצדדים.
120. כשמגיע הרוח לכל איבר ונפרד ממנו, נופלת זיעה על אותו האיבר, והרוח מסתלק ממנו, ומיד מת אותו האיבר. וכן בכל האיברים.
121. כיוון שמגיע הרוח לצאת, כי כבר נפרד מכל איברי הגוף, השכינה עומדת עליו, ומיד פורח הרוח מהגוף. אשרי חלקו של מי שהתדבק בשכינה. אוי לאלו הרשעים, שהם רחוקים ממנה ולא התדבקו בה.
122. וכמה בתי דין עוברים על האדם כשיוצא מהעוה"ז:
א. דין העליון, כשהרוח יוצא מהגוף.
ב. הדין בעת שמעשיו ודיבוריו הולכים לפניו, והכרוזים מכריזים עליו.
ג. הדין כשנכנס לקבר.
ד. דין הקבר.
ה. דין התולעים, שאוכלים את בשרו.
ו. דין הגיהינום.
ז. דין הרוח, ההולך ומשוטט בעולם, ואינו מוצא מקום עד שישלים מעשיו.
ודאי הן ז' עיתים שעוברות עליו. משום זה צריך האדם, בעודו נמצא בעוה"ז, לירוא מאדונו, ולהסתכל בכל יום ויום במעשיו, וישוב עליהם לפני אדונו.
123. כשהסתכל דוד המלך באלו הדינים של אדם כשנפטר מהעוה"ז, הקדים ואמר, ברכי נפשי את ה', מטרם שיוצאת מהעולם. עתה, כשעוד את נמצאת עם הגוף.
וכל קרביי את שם קודשו, אתם האיברים המחוברים עם הרוח, עתה בעוד שהרוח נמצא עימכם, הקדימו לברך את השם הקדוש, מטרם שמגיע הזמן שלא תוכלו לברך אותו, ולהודות לו בשבילכם.