מרה"ש עד היום האחרון של החג
[מראש השנה עד יומא בתראה דחג]
27. הימים אשר מרה"ש עד היום האחרון של החג, סדר אלו הימים, הוא סוד החכמה בין אלו החכמים, שכבר גמרו כל בירורי המלכות.
28. סדר הייחוד הכול באחד. כתוב, חשף ה' את זרוע קודשו. זו זרוע אחת, קו השמאל, שבו תלויה הישועה, בו תלויה הנקמה, בו תלויה הגאולה. חשף ה' את זרוע קודשו זו, להקים כנ"י, המלכות, מהעפר, ולקבל אותה אצלו להתחבר כאחד. וכאשר זו הזרוע התעוררה כנגדה, כמה פחד שׁוֹרה בעולם עד שיניח הזרוע ההיא תחת ראשה, להתחבר. כמ"ש, שמאלו תחת לראשי. ואז נח הדין, ומכַפּר החטאים.
29. אח"כ בא קו הימין לחבקה. אז שורה שמחה בעולם, וכל הפנים מאירים. אח"ז, המלכות מתחברת בגוף, בקו האמצעי, ואז נקרא הכול אחד בלא פירוד. כי קו האמצעי כולל ימין ושמאל יחד. אז הוא שלמות הכול ושמחת הכול, ומתאחדים ז"א ומלכות, מה שלא נמצא כך בשאר הזמנים.
30. כעין זה, הוא הסדר של אלו הימים, מרה"ש עד היום האחרון של החג. ברה"ש התעוררה הזרוע השמאלית, קו שמאל דז"א, לקבל את המלכה. ואז כל העולם בפחד בדין. וצריכים העולם בעת ההיא להימצא בתשובה שלמה לפני הקב"ה.
אח"כ באה המלכה בתשעה לחודש. וצריכים בני ההיכל, בני ישראל, לעשות שמחה ולטבול בנהר לטהר עצמם, להיות ראויים אל הזיווג של המלכה עם ז"א ביום האחר, בעשרה לחודש, ביוה"כ. שהוא הזיווג שלה, שז"א ישים שמאלו תחת ראשה, כמ"ש, שמאלו תחת לראשי.
31. אז ישראל הם בתענית על עוונותיהם ומתכפרים להם. כי אמא עילאה, בינה, מאירה פניה אל המלכות בזיווג. כי ביוה"כ עולה המלכות ומלבישה את הבינה. ומתכפר לכל בני ההיכל, ישראל, משום שהשמאל דז"א מקבל אותה ביום הזה. כי הראש של המלכות שורה על שמאל. כי אז נגלה הארת החכמה משמאל דז"א, הממשיך משמאל הבינה, שהארת החכמה מכפרת העוונות.
32. ביום הראשון של סוכות יתעורר קו הימין דז"א כנגד המלכות, כדי לחבק, כמ"ש, וימינו תחבקני. ואז יש לַכּׂל שמחה, וכל הפנים מאירים. ושמחת ניסוך מים הצלולים על המזבח. וצריכים בני אדם לשמוח בכל מיני שמחה, מפני שהימין גורם זה. כי בכל מקום ששורה הימין, חסדים, צריך להיות שמחה בכל, אז היא שמחה להשתעשע.
33. אח"כ, ביום שמיני עצרת, שמחת התורה, כי אז הוא זיווג הגוף, קו האמצעי. שהוא זיווג של הכול, הכולל הן זיווג השמאל של רה"ש ויוה"כ, והן זיווג הימין של חג הסוכות. כי קו האמצעי כולל ימין ושמאל, להיות הכול אחד. וזוהי שלמות הכול.
וזהו ודאי היום של ישראל, וגורל שלהם לבדם, שאין בו חלק לאחר. כלומר, לא כמו בחג, שמקריבים שבעים פרים בשביל שבעים אומות. כי בשמיני עצרת אין בו חלק להם. אשריהם ישראל בעוה"ז ובעוה"ב. עליהם כתוב, כי עם קדוש אתה לה' אלקיך.