לאחר עבודת יעקב בזווג לאה ורחל והוליד השבטים והוליד את יוסף היה הולך לא"י, ולא ירא מעשיו אחיו, אבל "ויפגעו בו מלאכי אלקים וכו' ויקרא שם המקום מחנים" (בראשית לב, א–ב), שעדיין הם שני מחנות ע"כ שמע שעשיו הולך לקראתו וארבע מאות איש עמו, שחו"ג נחלקים לשתים שזה כל כוחו של עשיו הרשע, "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו וכו' עם לבן גרתי", דהיינו בחסדים. "ואחר עד עתה", והם הביאוני הלום. אבל "ויהי לי שור וחמור" (שם ו'), כי סוף הכבוד לבא, שזה גם עשו נהנה מאד, וגם אָצַל לו מתנה גדולה מאותן הקנינים, כדי למצוא חן בעיניו, שיניח אותו לעסוק בתורה. ובתחילה עשו לא רצה ליקח, כי רצה לפתות אותו שעובד ע"מ שלק"פ אבל יעקב ירא מפיתויו ושמא יכשל ומותר להנות מד"ת, שיוכל להתאמץ עד שקבל, ואחר כל המעשים בקש שילכו שניהם ביחד להר שעיר, כי מחמת המתנה גבר בו החשק להסכים עם יעקב, ולא רצה יעקב, בהוכיחו (שם יב) ש"הילדים רכים והצאן רכות, ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן", כי עשו מפתה אותו לזריזות גדולה, וכוונתו להכשילו, כי עתה בדרכיו הולך ששם צריך זהירות, ע"כ אמר "אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה אשר לפני וכו' עד אשר אבא אל אדני שעירה" (שם יד).