ביאורי המלכות

835. עולת תמיד, השכינה, שנאמר בה, ערב ובוקר בכל יום תמיד, ואומרים פעמיים שמע ישראל. והיא עולה בעמוד האמצעי, ז"א, שהוא תמיד עימה בלי פירוד כלל.

836. והיא עולה למקום א"ס, שנגזרה משם. ואז היא גבוהה מכל הספירות. וכשהיא עולה, נאחזות בה כל הספירות והן עולות עימה. העלייה שלה לא"ס, לריח ניחוח, לתת ריח טוב לפני ה'. ואח"כ יורדת מא"ס מלאה כפרה על כל עוונות ישראל.

837. העלייה שלה היא עם עמוד האמצעי, ז"א, ואף כך הירידה שלה, ושל כל צבאותיה, היא בו. ומשום זה נקראת סולם, כי בה כל המדרגות, עולות ויורדות, תלויות מהשם הוי"ה, ז"א. ומשום זה כל הקורבנות והעולות הם להוי"ה. והיא נקראת קורבן, ע"ש שכל הכינויים מתקרבים בה אל הוי"ה, ז"א.

838. משום זה כתוב עליה, וקורבנו קערת כסף אחת, שהיא המלכות. כי אין מדרגה שתתקרב להוי"ה בלי המלכות. ואין תפילה ומצווה מכל מצוות שבתורה, ומכל הקורבנות והעולות, שיהיו מחוץ למלכות. ובכל המדרגות שבספירות, אינן מתקבלות לפני הוי"ה מחוץ למלכות. ומשום זה כתוב עליה, בזאת, במלכות, יבוא אהרון אל הקודש.

839. המלכות נקראת שְׁלָמים, משום שהיא השלמות של שם הוי"ה בכל מדרגה. היא ה' דהוי"ה, היא אדנ"י, היא י' דהוי"ה, היא ה' של אלקים, היא ה' מן אהי"ה, היא י' מן שד"י, היא סוף של כל הוי"ה וכינוי. ומשום זה כתוב בה, סוף דבר הכול נשמע, את האלקים יְרָא ואת מצוותיו שמור.

היא סוף מע"ס, שנקראת ים סוּף. היא שלמות העליונים והתחתונים. היא שער להיכנס לכל חכמה, לכל כינוי והוי"ה, ולהיכנס בכל ספירה, היא ידיעת הכול, וזולת ע"י המלכות אין רשות לשום ברייה להסתכל בשום ידיעה שבעולם. עליה כתוב, זה השער לה' צדיקים יבואו בו.

840. המלכות, שם של מ"ב (42) אותיות: ארבע אותיות הוי"ה, ועשר אותיות המילוי, וכ"ח (28) אותיות דמילוי המילוי. המלכות אותיות ה' אחרונות שבשם מ"ב, שבהם נבראו העליונים והתחתונים. היא נקראת עין מצד ימין, שהיא חכמה שבה, כמ"ש, הנה עין ה' אל יראיו. ונקראת אוזן מצד שמאל, בינה שבה, כמ"ש, הַטֵה אלקיי אוזנך ושמע. ונקראת ריח מצד עמוד האמצעי, ת"ת שבה, ונקראת פֶּה מבחינת עצמה, מלכות. כמ"ש, פה אל פה אדבר בו.

841. המלכות נקראת מצווה ראשונה, אנׂכי, תחילת גילוי אלקית מצד הכתר שבה, שהוא אַיִ"ן מן אלקינו. כי הכתר נקרא אין, מטעם אפיסת ההשגה. אנׂכי, בו אות כ', כתר, ובו אותיות אי"ן. כתר נקראת מצד אמא עילאה, שנזכר לה חמישים פעמים יציאת מצרים בתורה, כנגד חמישים שערי בינה. כתר של מלכות הוא בבינה.

והיא בַּ"ת מן בראשית, הכולל כל עשרת המאמרות של מעשה בראשית. ומצד החכמה היא בת י', כמ"ש, בחכמה יָסד ארץ, המלכות שנקראת ארץ. כי אבא, חכמה, יסד הבת, המלכות, והיא הנתיב שלא יְדָעוֹ עָיִט, הכולל ל"ב (32) נתיבות, ל"ב שמות אלקים מצד אמא עילאה, הנקראת כבוד. וכשנכללים בבת, במלכות, נקראת המלכות לב. ומשום זה כבוד למעלה, לב למטה.

842. ועשרת הדיברות ניתנו, חמישה בלוח אחד, וחמישה בלוח השני. והמלכות כוללת אותם. שהן חמש ספירות מכתר עד גבורה, וחמש ספירות מעמוד האמצעי, ת"ת, עד הבת, מלכות. והן פעמיים ה'. אם עשרת הדיברות הן מע"ס, האם אפשר לדבר בעשרה פיות, שכל ספירה תדבר בפה מיוחד שלה? אלא שכָּלל כל עשרת הדיברות בבת יחידה, במלכות, ונעשו כולן אחת.

הרי שעשרת הדיברות נכללו במלכות. ואף כך ו' ת"ת, הנקראת קול, שאין להשיג בו עד שמתחבר עם דיבור, מלכות. משום זה כתוב, קול דברים אתם שומעים. אשר קול רומז לז"א, ודברים למלכות.

843. המלכות היא מצווה שנייה שמצד הגבורה, בחשבון יראה. כי גבורה בגי' רי"ו (216) כמו יראה. ורמוזה במילה בראשית, אותיות ירא בּׂשת. ומי שאין לו בּושֶׁת פנים, ודאי שלא עמדו אבותיו על הר סיני.

844. המלכות היא המצווה השלישית, אהבת חסד. כמ"ש, ואהבַת עולם אהבתיךְ, על כן משכתיךְ חסד. אהבה, המלכות, כלולה מהאבות, שנקרא בהם, בכל, מכל, כל, שהם המלכות, הנקראת כל. שבאברהם כתוב, וה' בירך את אברהם בכל. וביצחק כתוב, וָאוֹכַל מכל. וביעקב כתוב, יש לי כל. כמ"ש, זכרתי לָך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, שנכתב על המלכות.

845. והיא המצווה הרביעית, ייחוד מהעמוד האמצעי, הייחוד של שמע ישראל. והיא פעמיים כ"ה (25) אותיות עם ז"א, כ"ה בשמע ישראל, בז"א, וכ"ה בבשכמל"ו במלכות, בשש מילים של שמע ישראל, ו"ס דז"א. ועליה אמר אברהם, נֵלְכה עד כּׂ"ה ונשתחווה. וכן כתוב, כ"ה תאמר לבית יעקב.

846. ז"א, א"ח שבאחד, עמוד האמצעי. מלכות, ד' שבאחד, ההשלמה של הייחוד שלו, להשלים בו אחד. א"ח שבאחד כולל ט"ס: א' א"ס, כתר, וח' ספירות מחכמה עד היסוד. ד' שבאחד, מלכות, עם הקוץ של הד', הרומז ליסוד, במלכות נשלמו לע"ס, שהן עשר אותיות, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. הד' שבאחד כלולה מד' אותיות הוי"ה.

847. המצווה החמישית, והגיתָ בו יומם ולילה. המלכות, תושב"כ מצד החסד, ותשבע"פ מצד הגבורה. שבהם חו"ב. כי בגדלות עולה החסד ונעשה חכמה, והגבורה עולה ונעשית בינה. כמו שלומדים, הרוצה להחכים יַדְרים, והרוצה להעשיר יצפין. ואין עשיר אלא בדעת, ובבינה. ועמוד האמצעי, ת"ת, כולל את הימין והשמאל. ומשום זה נקרא שמיים, כולל אש ומים. אש גבורה, מים חסד.

848. משום זה, כתר שהוא כף, כמ"ש, עשרה עשרה הכף בשקל הקודש, שהם ע"ס מלמעלה למטה וע"ס מלמטה למעלה, יה"ה, שלוש אותיות, שנעשו כ', כתר, על ו', ז"א, כנגד כתר תורה. כי ו' ספר תורה. כ', יה"ה, עטרה על ראשו. יה"ה עם ו' הוא הוי"ה, שבחשבון כ"ו (26), אשר כ' כתר על ו'.

כשהמלכות נעשית כתר על ז"א, כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה. אז היא עולה לבינה, י"ה, ועימה עצמה שהיא ה', היא יה"ה. ונמצאות אלו שלוש אותיות יה"ה, כתר על ראש ו', ז"א.

849. מצווה שישית של המלכות היא תפילה של יד, להניח בזרוע שמאל, גבורה. מצד הגבורה היא ה' של יד כהה, המלכות. וע"כ צריכים להניח התפילה של יד, המלכות, בזרוע שמאל, שהיא גבורה דז"א.

מכתר עד גבורה הם חמש ספירות, והם בחינת תפילין של ראש דעמוד האמצעי, ז"א. כי מכתר עד גבורה הם תפילין של ראש, ז"א. ומגבורה ולמטה הם תפילין של יד, המלכות.

המלכות היא קשר של שלוש רצועות, נה"י, הקשר של שתי רצועות של ראש, נו"ה, והקשר של רצועה אחת של תפילין של יד, יסוד. ונמצא, שהיא קשר של שלוש רצועות.

850. המצווה השביעית, מצוות ציצית, הכלולה תכלת ולבן, דין ורחמים. באש של הנר, אש לבן אינו אוכל מה שתחתיו, כי נאחז רק באש תכלת שמתחתיו. אבל אש תכלת שבנר דבוקה בפתילה ובשמן ואוכלת ומכלה מה שתחתיו, כי אש לבנה חסד, ואש תכלת דין. ועל אש התכלת, דין, כתוב, ותאכל את העולָה. כי הלבן מימין והתכלת משמאל, ועמוד האמצעי, הייחוד בין ימין ושמאל, הוא ירוק.

משום זה, מאימתי קוראים את שמע בשחרית? מִשֶׁיַכִּיר בין תכלת לְלָבן. כי צריך לייחד אותם בקו אמצעי, בק"ש. ומשום זה התקינו פרשת ציצית, לקרוא אותה בייחוד ק"ש, משום שמצוותה בלבן ותכלת, שצריכים לייחד אותם בק"ש.

851. המצווה השמינית מזוזה. השכינה נקראת מזוזה, מצד עמוד האמצעי, ז"א, שהוא אותיות הוי"ה, ומצד הצדיק, יסוד, שהוא סוד ברית, שנקרא שד"י. שד"י הוא חותָם המלך, הוי"ה. ע"כ במזוזה יש הוי"ה בִּפְנים המזוזה, כנגד עמוד האמצעי, ושד"י מחוץ למזוזה, כנגד היסוד.

852. המצווה התשיעית השכינה, הנקראת אות ברית מצד צדיק יסוד עולם, יסוד. כמ"ש, זאת אות הברית. זא"ת השכינה, אות הברית. כתוב, ביני ובין בני ישראל אות הִוא לעולם, כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ. ביני, בין עמוד האמצעי, ז"א. ובין בני ישראל, בין נו"ה, המכונים בני ישראל. אות, צדיק, יסוד. היא, השכינה. כי ששת ימים עשה ה' את השמיים, מכתר עד עמוד האמצעי, ת"ת, הוא ו"ס כח"ב חג"ת.

אין שש בכל מקום אלא מצד אות ו', ת"ת. אף כאן ששת ימים פירושו ת"ת, עם חמש ספירות שלפניו, שכולל אותם. אבל מת"ת ולמטה כבר אינו בחינת ז"א, אלא בחינת המלכות. ואין שביעי אלא מצד אות י', המלכות, עטרה על ראש ז"א. כמ"ש, אשת חיל עטרת בעלה.

ואז היא בבחינת חכמה עילאה, ונקראת, אות הוא, בלשון זכר. וכשהמלכות היא חכמה תתאה, נקראת אות היא, בלשון נקבה. ולפיכך כתוב, אות הִוא, מנוקד עם חיריק, לשון נקבה, וכתוב עם ו' לשון זכר.

853. והתקינו לָמוּל לשמונה, שמונה ספירות מחכמה עד יסוד, לקבל בהם י' הקטנה, המלכות, להעלותה עד כתר, שתהיה עטרה על ראשם של שמונה ספירות. והתקינו לשים העורלה בכלי עם עפר, לקיים הכתוב, ונחש עפר לחמוֹ.

854. המצווה העשירית שבמלכות היא, ושמרו בני ישראל את השבת. השכינה נקראת שבת, מצד שלוש מדרגות עליונות, שהן ש', הרומזת על ג"ס כח"ב. המלכות בת ורביעית להם. ששת ימים הם ו"ס מחסד עד היסוד חג"ת נה"י, תעשה בהם מלאכה, משום שבניין העולם מתחיל מחסד. כמ"ש, עולם חסד ייבנה. אבל מבינה ולמעלה, בג"ר, היא מנוחה ועונג ושביתה מכל מלאכה.

855. מצווה אחת עשרה שבמלכות היא תפילות שחרית מנחה וערבית, מצד ג' אבות חג"ת. והיא תפילת כל פה, המלכות הדבוקה ביסוד. כי תפילת היא מלכות, וכל פה הוא יסוד. כי כל הוא צדיק, יסוד, כמ"ש, כי כל בשמיים ובארץ. יסוד נאחז בשמיים ובארץ, ז"א ומלכות.

פֶּה כחשבון מילה (85). ברית, בו מתייחדים זכר ונוקבא שלמטה, אף ביסוד מתייחדים חתן וכלה שלמעלה, ז"א ומלכות. היסוד, ח"י עולמים, כולל ח"י ברכות שבתפילת העמידה. כמ"ש, ברכות לראש צדיק.

856. ומשום זה כל הכורע כורע בברוך, יסוד. וכל הזוקף זוקף בשם. השכינה, בשם הוי"ה, שבו צריכים לזקוף השכינה, שכתוב בה, נפלה לא תוסיף קוּם בתולת ישראל, לא מעצמה, אלא ע"י מדרגה אחרת, הוי"ה, ז"א. ומשום זה כתוב, ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. אותו שכתוב בו, הוי"ה זוקף כפופים. וע"כ, כל הזוקף זוקף בשם.

857. מצווה שתיים עשרה שבמלכות, נקראת חג המצוֹת, חג השבועות וחג הסוכות, מצד ג' אבות, חג"ת. ורה"ש מבחינתה עצמה של המלכות. חג הפסח זרוע ימין, חסד. שבועות, זמן מתן תורה שניתנה במדבר, שהממונה על המדבר שור, מצד הגבורה, ע"כ שבועות גבורה. סוכות ת"ת, כמ"ש, ויעקב נסע סוכותה, יעקב הוא ת"ת. מצווה שלוש עשרה שבמלכות היא ק"ש.