יתרון לחכמה על הסִכלות

96. אמר שלמה המלך, וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן הסִכלות, כיתרון האור מן החושך. בכמה מקומות נמצא בדברי שלמה המלך, ובחכמה הגדולה שלו, שסָתם דבריו בפנים בתוך ההיכל הקדוש.

למה אמר, וראיתי אני? האם שאר בני העולם אינם יודעים ואינם רואים זאת? הרי אפילו מי שלא ידע חכמה מימיו, ולא הסתכל בה, יודע זאת, שיש יתרון לחכמה מן הסכלות, כיתרון האור מן החושך. והוא משבח את עצמו, ואמר, וראיתי אני?

97. אלא, מי חכם כשלמה, שבשבע מדרגות של חכמה הוא נקרא, כעין של מעלה, כנגד חג"ת נהי"מ דמלכות, חכמה תתאה, שהיא מדרגת שלמה. כי שישה ימים למעלה, חג"ת נה"י דז"א, ושביעי עליון עליהם שהוא בינה. שישה ימים למטה במלכות, חג"ת נה"י, ושביעי עליהם שהוא בינה.

שש מדרגות לכיסא של שלמה, והוא על הכיסא, כמ"ש, ויישב שלמה על כיסא ה' למלך. שבעה כתרים של ימים, שבע ספירות חג"ת נהי"מ יש למעלה, וכן כנגדם שבעה שמות לשלמה, להראות בהם חכמה הקדושה, ומשום זה נקרא בשבעה שמות: שלמה, ידידיה, אָגוּר, בן יָקֶה, לְמוּאל, איתיאל, קוהלת.

98. ואמר שבעה הבלים. כמ"ש, הבל הבלים, אמר קוהלת, הבל הבלים הכול הבל. שיש כאן ג"פ הבל, ופעמיים הבלים, שהם ארבעה, וביחד שבעה. ומה שהוא ראה לא ראה אדם אחר. וכשאסף החכמה והתעלה במדרגת החכמה, נקרא קוהלת. ושבעה הבלים אמר כנגד שבע ספירות שלמעלה, וכל הבל נעשה ממנו קול, והעולם אינו מתקיים אלא בהבל.

שבעה הבלים, ז"ת דישסו"ת. ועיקרם קו השמאל דישסו"ת, שמטרם ההכרעה מקו האמצעי, המייחד ימין ושמאל, נבחנת הארת השמאל להבל ולחולי רע, ולרְעוּת רוח. ואחר הייחוד ע"י קו האמצעי, הם שבעה הבלים שמהם נאצל ז"א, הנקרא קול. ומהם מתקיים העולם.

99. הבל, קו שמאל, מוציא קול ברוח ובמים שבו, בהתכללות קו ימין, הנקרא מים, וקו אמצעי, הנקרא רוח. ואין קול אלא בהבל. ובשבעה הבלים, חג"ת נהי"מ דישסו"ת, מתקיימים העליונים, זו"ן, והתחתונים, דרי בי"ע. ועל הבל מתקיים העולם. כי אם לא היה הבל יוצא מפיו של אדם, לא היה יכול להתקיים אפילו שעה אחת.

100. האדם אינו יכול להתקיים בלי הבל פיו. כעין זה, אמר שלמה דבריו, שהעולם מתקיים בהם. ואמר, שע"י ההבל הזה מתקיים העולם. וההבל הזה שמתקיים בו העולם, בא מהבלים שלמעלה. כמ"ש, הבל הבלים, כלומר, הבל מהבלים שלמעלה. וכל דבריו כך היו. ובהבלים שלמעלה כתוב, כי על כל מוצָא פי ה' יִחיה האדם. מוצא פי ה', זהו הבלים של מעלה, ז"ת דישסו"ת.

101. וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות. מן הסכלות ממש, באה תועלת לחכמה. כי אם לא הייתה נמצאת שטות בעולם, לא הייתה נודעת חכמה ודבריה. וחוב הוא על האדם שלמד חכמה, שילמד מעט מהשטות, ויידע אותה, משום שבאה תועלת לחכמה בזכותה. כמו שיש תועלת אל האור מהחושך, שלולא החושך לא היה נודע האור, ולא הייתה באה לעולם תועלת ממנו.

102. יש יתרון לחכמה, חכמה סתם, שכוללת חכמה עליונה וחכמה שבעוה"ז. חכמה שלמעלה אינה מאירה ואינה מוארת, אלא בגלל שטות, שהתעוררה ממקום אחר. ולולא שטות זו, לא היו האור והגאות הגדולה והיתֵרה, ולא הייתה נראית תועלת החכמה.

ומשום השטות, האירה החכמה יותר, ומאירים לה יותר. כמ"ש, שיש יתרון לחכמה. לחכמה סתם, בין למעלה ובין למטה. מן הסכלות סתם, בין למעלה ובין למטה. כי כך הוא למטה, אם לא הייתה נמצאת שטות בעולם, לא הייתה נמצאת חכמה בעולם.

103. רב המנונא סבא, כשלמדו ממנו החברים סודות החכמה, היה מסדר לפניהם פרקים של דברי שטות, כדי שתבוא תועלת לחכמה בזכותם, כמ"ש, יָקר מחכמה מכבוד סכלות מעט. משום שהסכלות היא תיקון החכמה וכבוד החכמה. וע"כ כתוב, וליבי נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות.

104. יקר מחכמה מכבוד. הכבוד של החכמה והיופי שלה, והכבוד של מעלה, שהוא המלכות, הוא סכלות מעט. כי מעט סכלות מראה ומגלה כבוד החכמה והכבוד של מעלה, יותר מכל דרכי העולם.

105. כיתרון האור מן החושך. כי תועלת האור אינה באה אלא מתוך החושך. תיקון הלבן הוא שחור. כי לולא השחור לא היה מושג הלבן. ומשום שיש שחור, מתעלה הלבן ומתכבד. משל למתוק ולמר, שאין איש יודע טעם מתיקות, מטרם שטועם טעם מר. מי עושה לזה שיהיה טעמו מתוק? המר.

כי הדברים שיש ביניהם יחס הפוך, הרי האחד מגלה את חברו. כך בלבן ושחור, ובאור וחושך, ובחולה ובריא. כי אם לא היה חולה בעולם, לא היה שום מושג לשם בריא. כמ"ש, גם את זה לעומת זה עשה האלקים. וכמ"ש, טוב אשר תאחוז בזה, וגם מזה אל תַנַח את ידך.

מה משמיענו שלמה המלך בכתוב, וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות, כיתרון האור מן החושך? כי מי אינו יודע זה? וכדי לתרץ זה, הביא הזוהר ביאור שבעת הבלים, שכתוב בקוהלת. שיש בהבל ב' בחינות:

א. בהיותו בבחינת קו שמאל בלי ייחוד עם הימין, ואע"פ שאז מאיר בו ג"ר דחכמה, מ"מ נבחן ההבל הזה להבל ולחולי רע, להבל ולרעות רוח. כי בהיותו נפרד לעצמו בלי ימין, הרי הוא חכמה בלי חסדים, שאז הוא חושך ולא אור. ולא עוד, אלא שנמשכים משם דינים קשים. וע"כ נבחן להבל ולחולי רע.

ב. בהיותו מיוחד עם הימין ע"י קו האמצעי, המכריע בין ימין ושמאל. שהימין, חסדים, יאיר מלמעלה למטה, והשמאל, חכמה, יאיר מלמטה למעלה, שהוא ו"ק דחכמה, שאז מתלבשת החכמה דשמאל בחסדים שבימין. והנה מכאן יוצאים כל המוחין דזו"ן ובי"ע, וכל העולמות מתקיימים מההבל הזה. שנאמר, הבל הוא קו שמאל, מוציא קול, מוחין דז"א, ברוח ובמים, כלומר, בהתכללותו בקו אמצעי, רוח, ובקו ימין, מים.

בשבעה הבלים, שבע ספירות דישסו"ת, שכל אחת כלולה מהבל מרוח וממים, מתקיימים העליונים והתחתונים, כי כל המוחין של העליונים, זו"ן, והתחתונים, שבג' עולמות בי"ע, יוצאים מהבלים אלו.

והתבאר, שאע"פ שבהיות קו השמאל לבדו יש לו ג"ר דג"ר, אינו מאיר אז כלום, אלא להיפך, שהוא הבל וחולי רע. ובשעה שמתייחד עם הימין, אע"פ שהתמעט מחמת זה לו"ק דחכמה, והוא מחוסר ג"ר דחכמה, הנה כל העולמות מתקיימים ממנו, כמ"ש, וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות, כיתרון האור מן החושך.

ובשלושה דברים דומות החכמה והסכלות, לאור ולחושך:

א. אם לא היה חושך, לא היה שום יתרון באור, ולא היה מושג כלל לכנות אותו בשם זה. כך לולא הסכלות, לא היה שום יתרון בחכמה, שנכנה אותה בשם זה, אלא להיפך, שהיינו קוראים לה, הבל וחולי רע.

ב. אע"פ שבלי החושך לא היה לנו שום מושג באור, אין זה אומר, שהאור לא היה בלעדיו מציאות ממשית, אלא שהאור לא היה לנו למושג בפני עצמו, לגדר אותו בשם. כך החכמה, אע"פ שבלי הסכלות לא הייתה מושגת, אין זה אומר שלא הייתה אז מציאות החכמה כל עיקר. אלא אדרבה, שאז החכמה נמצאת, כשהיא בלי סכלות לגמרי, כי אז מאירים הג"ר דחכמה. אלא לא הייתה אז מושגת להגדרה בשם חכמה.

ג. כמו שבמקום שאין אור, שָׁם יש חושך, כך במקום שאין חכמה, שם יש סכלות.

ובזה יובן לנו כל המאמר. כי מטרם שקו שמאל התייחד בימין, יש לו ג"ר דחכמה, אלא שאינם מאירים, והם בבחינת הבל וחולי רע. ורק אח"כ, שנכלל עם קו ימין ע"י קו האמצעי, הוא נשלם, וכל המוחין שבעולמות נמשכים ממנו. אלא שאובד הג"ר דחכמה מחמת הכרעת קו האמצעי, שהימין יאיר מלמעלה למטה, והשמאל, חכמה, יאיר מלמטה למעלה, שההארה שמלמטה למעלה היא הארת ו"ק דחכמה, המחוסרת ג"ר.

והתבאר בהשוואה השלישית מחכמה לאור, אשר במקום שחסרה חכמה שם יש סכלות, כמו שבמקום שחסר האור שם יש חושך. נמצא, שאחר ייחוד קו שמאל עם הימין, יש בשמאל סכלות, במקום החיסרון של הג"ר.

ונמצא כמו שמבואר בהשוואה השנייה, שמקודם ייחודו עם הימין, אע"פ שלא היה מאיר, מ"מ מציאות החכמה שבקו שמאל הייתה בלי סכלות, כי אז היה קו השמאל בג"ר דחכמה. משא"כ עתה, שחסר ג"ר דחכמה, הרי יש כנגד זה סכלות.

מן הסכלות ממש באה תועלת לחכמה. כי אם לא הייתה נמצאת שטות בעולם, לא הייתה נודעת חכמה ודבריה. כי החיסרון של ג"ר דחכמה, שנעשה אחר ייחוד ימין ושמאל, נבחן לסכלות.

אמנם מהסכלות הזאת, התגלתה הארת החכמה אל העולמות, כי מקודם הייחוד, שהייתה בלי סכלות, הייתה החכמה חושך ולא הייתה מאירה. אבל עתה, מאירה החכמה בכל השלמות מחמת הסכלות, מחמת שהתמעטה מג"ר, ויכולה להתייחד עם החסדים שבימין. הרי שהסכלות, החיסרון של הג"ר, מגלה את הו"ק דחכמה שתאיר בכל השלמות. ואם לא הייתה נמצאת הסכלות, לא הייתה נמצאת החכמה.

חכמה שלמעלה אינה מאירה ואינה מוארת, אלא בזכות שטות, שהתעוררה ממקום אחר. כי אם לא התעוררה הסכלות ממיעוט הג"ר, אלא שהיו נשארות ג"ר דחכמה בקו שמאל, ולא היה מתייחד עם הימין, הרי אז אין החכמה מאירה, והיא חושך. ונאמר, ולולא שטות זו, לא היו האור והגאות הגדולה והיתרה, ולא הייתה נראית תועלת החכמה. שלא היו מתגלים כל אלו המוחין הגדולים אל העולמות.

שנאמר, חוב הוא על האדם שלמד חכמה, כלומר, שחוב הוא על האדם הממשיך חכמה עליונה, שילמד מעט מהשטות, ויידע אותה. כלומר, שימשוך ידו להמשיך מג"ר ומחכמה, ואע"פ שמתגלה סכלות במקום החיסרון של החכמה, הנה כנגד זה נמצא לומד החכמה מהסכלות הזאת. כלומר, שהחכמה שמשיג, היא מכוח הסכלות הזה שאינו נוגע בו. וע"כ אינו נחשב לסכלות ממש, אלא מעט משטות, המספיק ללמוד ולדעת החכמה המאירה.

ורב המנונא סבא, כשלמדו ממנו החברים סודות החכמה, כלומר, שלמדו ממנו איך להמשיך החכמה המאירה, היה מסדר לפניהם פרקים של דברי שטות, כדי שתבוא תועלת לחכמה בזכותם, שמסדר להם, שלא ימשיכו החכמה בפרקי ג"ר דחכמה, אשר הסכלות מתגלה אז בפרקים ההם, ולימד אותם שמהסכלות הזו תבוא תועלת לחכמה המאירה. כמ"ש, יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט.

כי כל עוד שהאירו הג"ר דחכמה, ולא הייתה סכלות מעט, הרי הייתה החכמה הבל ורעות רוח, בלי חכמה ובלי כבוד. ועתה, אחר שהתייחד השמאל עם הימין, אע"פ שיש סכלות מעט, מחמת החיסרון של ג"ר דחכמה, הנה משום זה, היא מאירה ברוב פאר והדר, שהמשיג אותה זוכה לחכמה ולכבוד.

כמ"ש, וליבי נוהג בחכמה, בו"ק דחכמה. וכתוב, ולאחוז בסכלות, שלא להמשיך ג"ר דחכמה. וכמ"ש, טוב אשר תאחוז בזה, בחכמה. וכתוב, וגם מזה אל תַנַח את ידך, שתאחוז גם בסכלות החיסרון של ג"ר דחכמה.