נשיקין
551. הנה אנוכי שולח מלאך. אמרה כנ"י, השכינה, יישָׁקני מנשיקות פיהו. יאהבני, היה צריך לכתוב, ולא יישקני. אלא נשיקות הן התדבקות רוח ברוח, שמשום זה נשיקה היא בפה, כי הפה הוא המוצָא והמקור של הרוח. וע"כ הנשיקין הן בפה באהבה, ודבקים רוח ברוח, שאינם מתפרדים זה מזה.
552. וע"כ מי שיוצאת נשמתו בנשיקה, מתדבק ברוח של הקב"ה, ברוח שאינו נפרד ממנו. שנקרא נשיקה. וע"כ אמרה כנ"י, יישקני מנשיקות פיהו, כדי להדביק רוח ברוח, שלא ייפרדו זה מזה.
553. כי טובים דודיך מיין. מיין של תורה. המוחין דז"א נקראים תורה, והמוחין של הארת חכמה נקראים יין. ויין ישַׂמַח לבב אנוֹש, כתוב על יינה של תורה. ועל זה כתוב, כי טובים דודיך מיין. שטובים לשמחת הלב, מיין, המשמח אותי יותר מכל.
הנשיקין הן בשפתיים. ובשפתיים יש ב' בחינות:
א. שפה עליונה, היא או"א עילאין, המשפיעים שם אוירא דכיא, שהוא אור החסדים, הנקרא רוח, בזיווג שאינו נפסק לעולם. ובהם אין יוצא הי' מאויר שלהם.
ב. שפה תחתונה, היא ישסו"ת, שבהם יוצא הי' מאויר שלהם, וחזרו להיות אור החכמה, ומשפיעים שם הארת חכמה.
ואע"פ שהארת החסדים דאו"א עילאין היא ג"ר ממש, עכ"ז ז"א צריך להארת חכמה, ואור החסדים דאו"א אצלו רק ו"ק בלי ראש, משום החיסרון של הארת החכמה. אמנם אחר שז"א מקבל המוחין דישסו"ת, הארת חכמה, אז נעשים אצלו החסדים דאו"א ג"ר ממש, כמו שהם באו"א עילאין עצמם.
כי עתה גם הוא נשלם בהארת חכמה ואין בו פגם, כמו או"א עילאין. והארת החסדים שלהם חשובים יותר מהארת החכמה שבישסו"ת, להיותם עליונים מהם והמשפיעים שלהם.
יישקני מנשיקות פיהו, כדי להדביק רוח ברוח. הארת החסדים, רוח, שבשפה עליונה, או"א עילאין. ושפה תחתונה, הארת חכמה דישסו"ת, המשלימה הרוח של שפה עליונה, שיהיה בג"ר כמו באו"א עצמם.
כי טובים דודיך מיין, מיינה של תורה. כי מתוך שמאירה שם גם השפה התחתונה, שהיא הארת חכמה מישסו"ת, הנקראת יין, נעשו טובים דודיך, שהוא הרוח מהשפה העליונה. כי ע"י זה נעשו החסדים בג"ר. וזה שאומרת השכינה בזיווג דנשיקין, כי טובים דודיך מיין.
554. ויישק יעקב לרחל, ויישא את קולו, ויֵבְך. כשהיה בהתדבקות הרוח בה, לא היה יכול הלב לסבול, ובכה. כתוב, ויישקהו, ויבכו. משום שלא התדבק בו רוח כלל. ועל זה כתוב, ונעתרות נשיקות שונא.
מי שנושק באהבה, מתדבק רוחו ברוחו בדבקות האהבה. ומי שאינו נושק באהבה, אינו בדבקות, אלא, ונעתרות, שזו עוביות, כי לא דבוק רוחו בנשיקה, ולא מתדבק בה כלל. משום זה כתוב, יישקני מנשיקות פיהו, שהיא דבקות רוח ברוח.
555. כל זמן שהקב"ה הולך בישראל, כביכול מתדבק רוח ברוח. ועל זה כתוב, ואתם הדבקים בה', בכל אלו אופני הדבקוּת, ואינם נפרדים זה מזה. בשעה שכתוב, הנה אנוכי שולח מלאך לפניך, ידע משה שזוהי פרישׁה מישראל. אמר, אם אין פניך הולכים, אַל תַעֲלֵנו מזה.
556. כתוב למעלה מזה, ראשית ביכורי אדמתךָ תביא בית ה' אלקיך, לא תבשל גדי בחֲלֵב אימו. לא לעָרֵב דבר תחתון בעליון, שלא יינק הצד שבחוץ מהצד שבפנים. זה שבחוץ, הגדי, הוא מצד הטומאה. וזה שבפנים, אימו, היא מצד הקדושה. אימו היא כנ"י, המלכות, הנקראת אם. כי התפשטות המלכות היא עד הקליפות, כמ"ש, ורגליה יורדות מוות. בחלב אימו, פירושו, שלא יינק מהצד הזה מי שאינו צריך.