האידרא זוטא קדישא

זיווג זו"ן פב"פ

192. אחר שביאר הזוהר בניין ג"ר דאורות ונה"י דכלים דז"א, שבזה נעשה ראוי להולדת נשמות, מבאר זיווג זו"ן פב"פ. כתוב, כי בחר ה' בציון, איוָוה למוֹשב לו. אחר שהמלכה נפרדה מדבקות האחוריים, והתחברה במלך פב"פ בליל שבת, נעשה הכול גוף אחד. ואז יושב הקב"ה בכיסאו. והכול נקרא שם שלם, שם קדוש. כל אלו הדברים העליתי ליום הזה, שיתעטר בהם לעוה"ב. ועתה הם התגלו כאן. אשרי חלקי עימהם.

193. מלכה זו כשמתחברת עם המלך, כל העולמות מתברכים, ונמצאים בשמחה גמורה. כמו שהזכר כלול מג' קווים וההתחלה היא מג', חב"ד. כך הגוף הוא מג', חג"ת. וסיום כל הגוף גם כך, נה"י. והמלכה אינה מתברכת אלא בכלל של ג' אלו, נה"י, משום ששורשה בז"א מתחיל במקום החזה, וע"כ אין לה אלא מחזה ולמטה דז"א.

ומתבשמת ומתברכת ממקום, שנקרא קודש הקודשים שלמטה, שהוא יסוד. כי א"א ואו"א נקראים קודש הקודשים שלמעלה. ויסוד דמלכות נקרא קודש הקודשים שלמטה. כמ"ש, כי שם ציווה ה' את הברכה. בציון, שנקראת קודש הקודשים. כי ב' מדרגות הן למעלה ולמטה, ציון וירושלים. יסוד דמלכות נקרא ציון, מלכות דמלכות נקראת ירושלים. וציון נקראת קודש הקודשים.

194. משום זה, אין רשות להיכנס בקודש הקודשים שבעוה"ז, אלא רק לכוהן הגדול הבא מצד החסד. משום שלמקום ההוא של מעלה, ביסוד המלכות, הנקרא ציון, אינו נכנס אלא אותו שנקרא חסד דז"א, שהוא בחינת הכוהן הגדול, שנכנס בקודש הקודשים, והמלכות מתבשמת.

וקודש הקודשים הזה מתברך לִפְנַי ולִפְנים, שהוא המקום הנקרא ציון. ציון וירושלים הם ב' מדרגות, ציון, היא רחמים, משפט. ירושלים, היא דין, צדק.

195. כל תשוקת הזכר, ז"א, אל המלכות, היא בציון. וקוראים לו ברכה. משום שמשם יוצאות ברכות לכל העולמות, וכולם מתברכים. ציון נקרא קודש. וכל הקודשים, האורות הקדושים של הזכר, ז"א, נכנסים בציון. כולם באים מראש העליון דגלגלתא דדכורא, מג"ר דחיה דז"א, מצד המוחין העליונים השורים בו.

הברכה ההיא נמשכת מהמוחין לכל איברי הגוף, לחג"ת, עד צבאות, נו"ה, שכל אותו השפע הנמשך מכל הגוף מתקבץ בנו"ה. וע"כ הם נקראים צבאות, משום שכל צבאות העליונים והתחתונים שבג' עולמות בי"ע יוצאים מנו"ה.

ואחר שמתקבץ השפע בנו"ה, משרים אותו ביסוד הקדוש, שכולו לבן, שע"כ נקרא חסד. אותו חסד נכנס לקודש הקודשים, כמ"ש, כי שם ציווה ה' את הברכה, חיים עד העולם.