שני גמלים
[תרי גמלי]
120. מיום שיצא רבי שמעון מן המערה, לא התכסה שום דבר מהחברים. והיו מסתכלים בסודות העליונים והתגלו בהם, כאילו ניתנו באותה שעה בהר סיני. אחר שמת רבי שמעון כתוב, ויִיסָכרו מעיינות תהום וארובות השמיים. שנסתמו מעיינות החכמה. והיו החברים הוגים דברים, ולא עמדו בהם לדעת סודם.
121. כי יום אחד ישב רבי יהודה על פתחה של טבריה. וראה שני גמלים, שהיו מסלקים מעל כתפיהם חבילה של בגדי צמר יקרים. נפל המשא של בגדי הצמר, ובאו ציפורים על המקום, שהמשא היה צריך ליפול, ומטרם שהבגדים הגיעו אליהם נבקעו הציפורים.
122. אח"ז באו כמה ציפורים, והיו הולכים על הציפורים שנבקעו, ושכנו על הסלע ולא נבקעו. והיו צווחים אל הציפורים, כדי להרחיקם מהציפורים הנבקעות, ולא היו נפרדים מהם. שמעו קול אחד, העטרה שעל העטרות שורה בחושך, ואדונה בחוץ.
123. סדר התפשטות המוחין בג' הנקודות חולם שורוק חיריק:
חולם, האורות דו"ק בלי ראש, הנשארים אחר בקיעת המדרגה מכוח עליית המלכות לבינה, אורות חסדים, קו ימין.
שורוק, חזרת חצי המדרגה למקומה, ששוב יוצאים בה אורות דג"ר, אלא שנבחנים לג"ר דאחור, להיותם חכמה בלי חסדים, שאינה יכולה להאיר, ולפיכך בהופעת ג"ר הללו קופאים כל האורות שבמדרגה ונעשתה חושך, וזה קו שמאל.
חיריק בא לתקן את קו השמאל, שיתכלל ויתאחד עם קו הימין, וע"כ מעלה המסך דבחינה א', הממשיך שוב ו"ק בלי ראש, ואז נכנע קו השמאל ומתייחד עם הימין, והחכמה מתלבשת בחסדים שבימין, ויוצאים בזה ג"ר דפָּנים.
נקודת החיריק, קו אמצעי, יוצאת ג"כ בג' סדרים חולם שורוק חיריק. קודם מתגלה השורש דמסך דחיריק, מסך דמנעולא, מצ"א, שאין קו שמאל נכנע זולתו. ואז נאבדים תכף הג"ר דאחור מקו שמאל.
אמנם בגילוי המסך הזה, אינו ראוי עוד לקבל ג"ר לעולם. וע"כ צריכים למתק אותו שוב ע"י עליית המלכות לבינה. ואז מתגלה נקודת החולם דקו אמצעי, מלכות ממותקת. ואע"פ שגם היא ו"ק בלי ג"ר, אמנם ו"ק הללו כבר ראויים לקבל ג"ר, להיותם במסך דמפתחא.
ואח"ז מתגלה נקודת השורוק, ג"ר דאחור וקיפאון האורות, להיותן חכמה בלי חסדים. ולבסוף נעשה שוב הזיווג על מסך דחיריק בבחינה א', ע"י עליית מ"ן. ואז מתייחדים הקווים של ימין ושמאל זה בזה, ומתלבשת החכמה בחסדים, ויוצאות ג"ר דפנים. הרי שנקודת החיריק, קו האמצעי, מחויב ג"כ לצאת על ג' הנקודות: חולם, שורוק, חיריק.
ואותם שני גמלים שראה רבי יהודה, הן נשמות, שהיו משוקעות בשליטת קו השמאל, נקודת השורוק, וקיבלו צורת גמלים, שנקרא גמל נושא משא כבד, כי כל המדרגות הנעלות, שהיו לנשמות האלו, קפאו וחשכו, ולא יכלו ליהנות מהן, עד שהיו עליהן למשא כבד, שכל מגמתן הייתה רק איך להיפטר מהן. ולפיכך נדמו לגמלים. כי הגמל, אפילו יישא על גבו כל אוצרות הון, ימאס בהם ויהיו עליו למשא, מטעם, שאין לו עניין ליהנות מהם.
ונאמר, שרבי יהודה ראה שני גמלים, שהיו מסלקים מעל כתפיהם חבילה של בגדי צמר יקרים. כי הוא ראה אותן הנשמות, שנגלה עליהן המסך דחיריק, כדי להצילן משליטת השמאל, ולייחדן בימין. שראה הנשמות, בעת שמסלקות ומשליכות מעצמן את בגדי הצמר היקרים, את המדרגות שקפאו עליהן והיו עליהן למשא, וע"י הופעת המסך דחיריק בבחינת השורש, מסך דצ"א, המחזיר את קו השמאל לו"ק, נפלו מהן בגדי הצמר היקרים, המדרגות דג"ר, שהיו למשא.
ובאו ציפורים על המקום, מדרגות ג"ר, הנמשכות מכלים דאמא, בינה, שאין הפגם של נפילת המשא מגיע אליהן. ומטרם שהבגדים הגיעו אליהן נבקעו הציפורים. אע"פ שאין הפגם של נפילת המשא מגיע אליהן, מ"מ נבקעו, שנגלה עליהן המיתוק של עלייה לבינה, שעלייה זו מבקיעה המדרגות לשני חצאים, שכו"ח עם אורות דנ"ר נשארים במדרגה, ובינה ת"ת מלכות נופלים למטה ממדרגה, שזה גילוי נקודת החולם מחדש בקו אמצעי. שע"י זה נעשות שוב ראויות לקבל ג"ר.
לאחר שקיבלו הקטנות דחולם, נעשו ראויים לקבל ג"כ את ג"ר דאחור, נקודת השורוק דקו אמצעי. ע"כ נאמר, אח"ז באו כמה ציפורים, חדשים, והיו הולכים על גבי הציפורים הראשונים, שנבקעו, שג"ר של הציפורים החדשים נסמכו על בחינת הבקיעה, שהייתה בציפורים הקודמים, כי לולא בקיעתם, לא הייתה מציאות לגילוי ג"ר הללו דנקודת השורוק. ושָׁכנו על הסלע, כי שוב קפאו אורותיהם ונעשו כמו סלע, כטבע נקודת השורוק.
והיו צווחים אל הציפורים, כדי להרחיקם מהציפורים הנבקעות, להפריח את המוחין דשורוק מן הנשמות, אבל המוחין לא רצו לפרוש מן הנשמות. שמעו קול אחד, העטרה שעל העטרות, הנוקבא, שורה בחושך, ואדונה, ז"א, הוא מבחוץ. מצב זה של הנשמות גרם לז"א ולנוקבא שלו להיות באחוריים, אשר הנוקבא שרתה בחושך, וז"א שורה בחיצוניות המדרגה.
כדי להחזיר את זו"ן מבחינת אחוריים, צריכים לנקודת החיריק דקו אמצעי, המחזיר ג"ר דפנים אל הנשמות. גם הוא תיקון, המחזיר לז"א חסדים בפָּנים ובאחור. וע"כ מסתלקים ממנו אז כל השערות, מפנים ומאחור.
שערות הם דינים, מלשון סערות. שצריכים להעביר את הסערות והדינים מראש ז"א מפנים ומאחור, כי צריכים להעביר את כל הדינים מז"א ולתת אותן אל הנוקבא. ואח"כ מזדווגים ז"א ונוקבא יחד, ואז מסתלקים השערות גם מהנוקבא. אבל רק מג"ר דפנים, ששם הזיווג עם ז"א דפנים. אבל בג"ר שלה דאחור נשארים כל הדינים, כדי להעניש את הרשעים, שרוצים לינוק מג"ר דאחור הללו.