כשברא הקב"ה עולם
[כד ברא קב"ה עלמא]
8. כשברא הקב"ה, שהוא בינה, עולם, שהוא מלכות, חקק בחקיקותיו של האמונה, המלכות, בתוך האורות העליונים. שהקב"ה, בינה, העלה אליו האמונה, המלכות, וחקק עם חקיקות האמונה בתוך האורות העליונים של עצמו, שמתוך זה יצאה בינה ותו"מ של הבינה, וירדה למדרגה שמתחתיה, ונשאר בבינה כו"ח דכלים באורות של רוח נפש, שזה נבחן כמו חקיקה באורות שלו. וחקק למעלה, בבינה, וחקק למטה, במלכות, שאח"כ קיבלה גם המלכות אותה החקיקה האמורה שנעשתה בבינה.
והכול אחד, שחקיקת המלכות הייתה בצורה אחת עם חקיקת הבינה, בחקיקות של השם הקדוש הוי"ה, השולט באותיותיו למעלה ולמטה, בבינה ובמלכות, שהן ה"ר וה"ת דהוי"ה, ששתיהן בצורה אחת, ה'. ובזה השתכללו העולמות, עולם העליון, בינה, ועולם התחתון, מלכות.
9. עולם העליון השתכלל באות י' דהוי"ה, הכוללת א"א ואו"א, הנקודה העליונה הראשונה, א"א, היוצא מתוך הסתום והגנוז שאינו ידוע, ואינו עומד לדעת, ולא נודע כלל, העלייה שלו היא בא"ס, בפרצוף עתיק. ומתוך סתימה זו, מא"א, מאיר אור אחד דק וסתום, או"א עילאין, שיש בהם ב' בחינות יסודות:
א. שביל דק,
ב. אורַח סתום, כולל בתוכו הכלל של כל האורות.
בתוך אורח סתום שבאו"א, שהוא המפתחא, בטש בו מי שלא בטש, בתחילה בהיותו באו"א עילאין. ועתה בטש בו ופתח הסתימה שבו, כלומר שהוריד י' מאויר של אורח סתום וחזר ונעשה אור, והאיר בו מי שלא האיר. שאע"פ שהאיר בו, מ"מ לא האיר, מחמת החיסרון של החסדים.
ואז הוציא אור אחד, שהוא עידון לעידון, חכמה לחכמה, כי עדן הוא חכמה דא"א שנסתמה. וחכמה זו, היא בינה שחזרה לראש א"א ונעשתה לחכמה. ונקראת עדן, כי מקבלת מעדן שבראש דא"א, וע"כ נקראת עידון לעידון. והיא להשתעשע ולגנוז אור הדק, אור החסדים דאו"א, שנסתם בתוך האור ההוא. שאור החסדים דאו"א נסתם בעת יציאת החכמה הזו. וזהו ישסו"ת.
10. והאור הזה, עידון לעידון, הסתום מחמת חיסרון של חסדים, התקיימו והשתכללו בו ע"י קו האמצעי שש רשימות, ו"ק דחכמה, שאינם ידועים, אינם מתגלים להאיר, חוץ מאשר בעת שאור הדק דאו"א נכנס להיגנז, שאז העידון לעידון מאיר בהארתו.
כי אין הארת החכמה מאירה, אלא על נקודת השורוק בעת נסיעת ג' הנקודות, חולם שורוק וחיריק, בזה אחר זה. ובשעה שמאירה נקודת השורוק, נסתם אור החסדים דאו"א. נמצא, שאין העידון לעידון מאיר, אלא בעת גניזת אור הדק, שהוא אור החסדים דאו"א.
11. ואור הזה, היוצא לתחתונים מתוך אור הדק, הוא נורא ואיום וחזק ביותר. והוא מטעם שבאור הדק הזה, שממנו נתקנו או"א עילאין, נתקנה שם מלכות דמדה"ד, הנקראת מנעולא. והתפשט אור הדק הזה ונעשה עולם אחד, או"א עילאין, המאיר לכל העולמות. והוא עולם סתום, שאינו ידוע כלל, כי הי' אינה יוצאת מאויר שלהם.
ובתוכו דרים שישה ריבּוא אלף (60,000,000) דיירים וצבאות ומחנות עליונות. כי הם התפשטות מאורות חג"ת נה"י דעתיק המלובש בתוכם, שספירותיו ריבוא, ומחו"ס דא"א, שספירותיו אלפים. וע"כ הם שישה ריבוא אלף.
12. וכיוון שהי' הוציא אותם לב' פרצופים, או"א מאור הדק וישסו"ת מאור העידון לעידון, והשתכללו יחד, אז הם חיבור אחד י"ה, שאו"א עילאין הם אות י', הכוללת א"א ואו"א, וישסו"ת הם אות ה'. והם אות ו' שהתחברה בעולם הסתום, בעידון לעידון הסתום, ישסו"ת, אות ה', שבתוך ה' יש אות ו', הרומזת על יעקב. ואז כתוב, כי יעקב בחר לו יה, שהתדבק בשם י"ה. וזהו הזיווג של יעקב ולאה, שאז מקבל האור שם מלמטה למעלה, ונבחן לו"ק.
כשיוצא ו' ומשתכלל מתוך י"ה, כלומר שנעשה אות ו' בפני עצמו עם אותם המוחין של י"ה, ויש לו ג"ר, אז כתוב, ישראל לסגולתו. שנקרא ישראל ולא יעקב, ומתחבר למטה עם רחל, המלכות, שאז נקראת המלכות סגולה. וזהו, ישראל לסגולתו. וזהו הזיווג של יעקב ורחל.
13. לשאר בני העולם חוץ מיעקב, לא ניתנה רשות לעלות לבינה להתדבק בי"ה, אלא לסגולתו לבדה, המקום שמקבל ואוסף הכול, מדרגה שלמטה, המלכות. ומתוך המלכות מקבלים הארת החסדים שלמעלה בבינה, שהיא לאה, בסתימת הרצון. אבל לא בגילוי כמו שלוקח יעקב, כמ"ש, וייקחו לי תרומה. כי יעקב עלה והתחבר בי"ה עצמו, ומקבל משם הארת החסדים שבבינה, שהוא זיווג יעקב ולאה.
וע"כ שאר בני העולם אסורים בשתי אחיות, שיש בהם משום גילוי ערווה, להיותם ממשיכים הארת הבינה, לאה, במקום מלכות, רחל. אבל יעקב שעלה למעלה במקום בינה עצמה, הותר לו זאת, אפילו בחיי אחותה רחל. כמ"ש, וייקחו לי תרומה. ששאר בני העולם ייקחו וירימו את המלכות, ולא יישאו שתי אחיות, כי אז יחללו אותה בגילוי ערווה, הדינים, מטעם היותם בעצמם ממקום המלכות, מקום הדינים.