אוסרי לגפן עירׂה – א'

582. ה' ישמורך מכל רע, ישמור את נפשך. כיוון שאמר, ה' ישמורך מכל רע, למה נאמר עוד, ישמור את נפשך? אלא, ה' ישמורך מכל רע, בעוה"ז, ישמור את נפשך, בעולם האמת.

583. השמירה שבעוה"ז, שהאדם יהיה נשמר מכמה מינים רעים מקטרגים, ההולכים לקטרג בני אדם בעולם ולהידבק בהם. השמירה בעולם האמת, כשהאדם נפטר מעוה"ז, אם זוכה, עולה הנשמה שלו ומתעטרת במקומה. ואם לא זוכה, כמה מחנות מחבלים מזדמנים לו למושכו לגיהינום, ולמסור אותו ביד דוּמה, ונמסר על ידו לממונה על הגיהינום. וי"ג אלף ריבּוא (130,000,000) ממונים עימו, וכולם מזדמנים על נפשות הרשעים.

584. שבעה חדרים ושבעה פתחים יש בגיהינום. הנשמה של הרשעים נכנסת, וכמה מלאכי חבלה, רוחות, שומרים השערים, ועליהם ממונה אחד בכל שער, ונשמות הרשעים נמסרים לאלו הממונים, ע"י דוּמה. כיוון שנמסרו בידיהם, הם סוגרים השערים של האש הלוהט.

585. כי הם שערים אחר שערים, כפולים, והשערים פתוחים וסגורים כולם, אותם שמבחוץ פתוחים ושמבפנים סגורים. בכל שבת פתוחים, ויוצאים הרשעים עד הפתחים שמבחוץ, ופוגשים שם נשמות אחרות, שמתעכבות בפתחים שמבחוץ, ואינן נכנסות אל הגיהינום. ובצאת השבת, הכרוז יוצא בכל פתח, ואומר, ישובו רשעים לשאוֹלה. נשמות הצדיקים הקב"ה שומר, שלא יהיו נמסרות ביד דומה הממונה, כמ"ש, ה' ישמור צאתך ובואך. וכתוב, ישמור את נפשך.

586. אוסרי לגפן עירׂה. גפן, זהו כנ"י, הנוקבא, כמ"ש, אֶשתך כגפן פורייה. אשתך כגפן הזה הקדוש, הנוקבא העליונה. גפן, שאנו מברכים עליה, בורא פרי הגפן. בורא, כמ"ש, עץ פרי עושה פרי. הגפן, עץ פרי. עושה פרי, זכר, ז"א. עץ פרי, נוקבא, נוקבא דז"א. משום זה, בורא פרי הגפן זכר ונקבה ביחד, זו"ן.

587. גפן, זהו מלך המשיח, שעתיד למשול על כל צבאות העמים, ועל הצבאות הממונים על עמים עכו"ם, שהם מעוזם להתחזק, ועתיד מלך המשיח להתגבר עליהם.

588. משום שגפן, הנוקבא, שולט על כל הכתרים התחתונים, ששולטים בהם כל העמים עכו"ם, והוא נצח למעלה. ישראל, הנקראים שׂורֵקה, כמ"ש, ולשׂורֵקה בנִי אתונו, ישמידו וינצחו צבאות אחרים למטה. ועל כולם יתגבר מלך המשיח. כמ"ש, הנה מלכֵּך יבוא לָך, עני ורוכב על חמור ועל עַיר. עיר וחמור, הם שני כתרים, שהעמים עכו"ם שולטים בהם. והם מצד שמאל, חול. ומלך המשיח מתגבר עליהם.

589. מלך המשיח ייקרא עני, משום שאין לו מעצמו כלום, כי היא הנוקבא דז"א, וקוראים לה מלך המשיח. אבל זו הלבנה הקדושה למעלה, הנוקבא דז"א, שאין לה אור מעצמה, אלא מה שמקבלת מהשמש, ז"א. וע"כ נקראת עני.

590. מלך המשיח, הנוקבא, ישלוט בשליטתו, יתייחד במקומו למעלה. ואז כמ"ש, הנה מלכך יבוא לך. מלכך סתם, להיותו כולל את הנוקבא למעלה ומלך המשיח למטה. אם למטה, עני הוא, בחינת הלבנה, הנוקבא העליונה, כי מלך המשיח למטה נמשך מן הנוקבא, וע"כ נקרא עני כמוה. ואם למעלה, הנוקבא עצמה, היא עני, כי היא מראָה שאינה מאירה מעצמה, אלא מז"א, ונקראת משום זה לחם עוני.

ועכ"ז, המשיח רוכב על חמור ועל עַיר, מעוזם של עמים עכו"ם, להכניעם תחתיו. ויתחזק הקב"ה, הנוקבא, במקומו למעלה, כמ"ש, הנה מלכך יבוא לך, כולל את שניהם.

591. כיבס ביין לבושו ובדם ענבים סוּתוֹ. כמ"ש, מי זה בא מאֱדום חמוץ בגדים מִבּוֹצְרָה. וכתוב, פּוּרָה דָרכתי לבדי.

כיבס ביין, זה צד גבורה דז"א, דין הקשה, להיות על העמים עובדי עכו"ם. ובדם ענבים סוּתוֹ, זהו אילן התחתון, הנוקבא, ב"ד הנקרא ענבים. והיין נמסר בדם ענבים, כדי להתלבש בשניהם, בדין הקשה דז"א ובדין דנוקבא, לשבור תחתיו כל שאר העמים עכו"ם והמלכים שבעולם.

הארת השמאל מכונה יין. ואם ממשיך בשיעור הקדושה, כלומר, רק מלמטה למעלה, אז הוא יין המשמח אלקים ואנשים. ואם ממשיך יותר מכשיעור, גם מלמעלה למטה, אז נעשה ליין המשכר, ומתגלה בו דין קשה, המכלה ומשמיד את הממשיכים אותו. ויש בו ב' בחינות, אם מצד שמאל דז"א הוא דין קשה, ואם מצד שמאל דנוקבא הוא דין רפה.

וכשהצדיקים רואים את הדין הקשה מצד ז"א ומצד הנוקבא, הנעשה ברשעים, הממשיכים אותו בבחינת יין המשכר, אז מתחזקים בעבודתם. ונבחן זה כמו שמכבסים את לבושיהם ומנקים אותם מכל שמץ חטא. כמ"ש, כיבס ביין, שמכבס לבושו ע"י דין הקשה, הנעשה בעמים עכו"ם. ויין זהו צד גבורה דז"א, דין קשה, להיותו זכר.

ובדם ענבים סוּתוֹ, זהו אילן התחתון, הנוקבא, ב"ד הנקרא ענבים, צד השמאל דנוקבא, שהוא דין רפה. היין דז"א ניתן בדם ענבים דנוקבא, כדי שיתחברו ב' מיני דינים שלהם, ואז נשברים כל העמים עכו"ם ומלכי עולם, הממשיכים את היין המשכר הזה.

592. כמה אטומים הם בני אדם, שאינם יודעים ואינם משגיחים בכבוד ריבונם, ואינם מסתכלים בדברי תורה, ואינם יודעים דרכיהם, במה שהם נתפסים. כמ"ש, דרך רשעים כאפילה, לא יָדעו במה ייכשלו.

593. בזמן קדמון הייתה הנבואה שורה על בני אדם, והיו יודעים ומסתכלים לדעת בכבוד העליון. כיוון שנפסקה מהם הנבואה, היו משתמשים בבת קול. עתה נפסקה הנבואה ונפסקה בת קול, ואנשים אינם משתמשים, אלא בחלום.

594. והחלום מדרגה תחתונה מבחוץ, כי החלום הוא אחד משישים לנבואה, משום שבאה מהמדרגה השישית למטה. כי בא מהוד דנוקבא, מדרגה שישית לנו"ה דז"א, שמשם הנבואה. החלום נראה לכל, משום שהחלום מצד שמאל, מהוד דנוקבא, ויורד הרבה מדרגות, עד המלאך גבריאל, שממנו מקבלים החלום. ונראה החלום אפילו לרשעים, ואפילו לעכו"ם.

595. משום שלפעמים אלו מיני המלאכים הרעים מקבלים החלום, ושומעים ומודיעים לבני אדם, ומהם יש שמצחקים בבני אדם, ומודיעים להם דברי שקר, ולפעמים דברי אמת ששומעים. ולפעמים הם שלוחים לרשעים, ומודיעים להם דברים עליונים.

596. כמ"ש, ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף ויאמר, והנה גפן לפניי ובגפן שלושה שׂריגים. הרשע הזה ראה חלום אמת, כמ"ש, ובגפן שלושה שריגים. גפן, כנ"י, הנוקבא, כמ"ש, הבט משמיים ורְאה, וּפְקוד גפן זאת. משמיים, כי ממקום זה נשלכה, כמ"ש, השליך משמיים ארץ. ופקוד גפן זאת. גפן, זא"ת, הנוקבא. וע"כ גפן שם הנוקבא, כמו זא"ת.

597. ובגפן שלושה שריגים והיא כפורחת עלתה ניצה. שלושה שריגים, כמ"ש, שלושה עדרי צאן רובצים עליה, ג' קווים. והיא כפורחת, כמ"ש, ותֵרֶב חכמת שלמה, שהאירה הלבנה, הנוקבא.

עלתה ניצה, ירושלים שלמטה, הנוקבא. עלתה ניצה, למעלה אותה המדרגה העומדת על הנוקבא ומניקה אותה, יסוד, כמ"ש, עץ עושה פרי אשר זַרעוֹ בו על הארץ. יסוד, המשפיע לנוקבא, ארץ.

הבשילו אשכלותיה ענבים, לשמור בהם יין המשומר, שלא יהיה בו אחיזה לשום קליפה שבעולם.

598. כמה ראה הרשע הזה? כתוב, וכוס פרעה בידי, ואקח את הענבים, ואֶשׂחַט אותם אל כוס פרעה. כאן ראה את כוס התרעלה, יניקת הב"ד, שיוצא מענבים האלו, שניתן לפרעה ושתה אותו, כמו שהייתה ביציאת מצרים בשביל ישראל.

כיוון ששמע יוסף זה, שמח וידע דבר האמת שבחלום הזה. ומשום זה פתר לו החלום לטוב, בשביל שבישׂר את יוסף בזה.

599. אוסרי לגפן עירׂה. כי נכנעו תחת הגפן הזו כל החזקים של עמים עובדי עבודה זרה, משום שמכוח הגפן הזו, הנוקבא, נקשר ונכנע הכוח שלהם.

600. יש גפן ויש גפן. יש גפן עליון הקדוש, הנוקבא. ויש גפן סדום, קליפה רעה. וכן יש גפן נוכרייה בת אל נכר. משום זה כתוב, גפן זאת, לרמוז שהיא הנוקבא, הנקראת זא"ת, אותה שנקראת כולו זרע אמת, כמ"ש, ואנוכי נטעתיךְ שׂוֹרֵק, כולו זרע אמת. שורק, אלו הם ישראל, שיוצאים מהגפן הזו. כשחטאו ישראל ועזבו את הגפן הזו, כתוב, כי מגפן סדום גַפְנָם.

601. כתוב, לא תירא לבֵיתה משלג, כי כל בֵּיתה לבוש שָׁנים. דין הרשעים בגיהינום 12 חודשים. מחצית מהם בחום של אש שורף, ומחצית מהם בשלג.

602. בשעה שנכנסים באש, הם אומרים, זהו ודאי גיהינום. וכשנכנסים לשלג, אומרים, זו קרירות חזקה של החורף של הקב"ה. ומתחילים ואומרים הֶאָח, כי שמחים על שנפטרו מהגיהינום. ואח"כ, כשמכירים שהוא גיהינום של שלג, אומרים, אוי.

ודוד אמר, ויעלני מבור שאון מטיט היָוֵון וַיָקֶם על סלע רגליי, ממקום שאומרים תחילה, האח, ואח"כ, אוי. כי היוון אותיות וה וי. וה, פירושם האח. וי, פירושם אוי.

603. ונשלמים נפשותיהם בגיהינום של שלג, כמ"ש, בּפָרֵשׂ שד"י מלכים בה תַשלֵג בצַלמון. יכולים לחשוב שגם ישראל נידונים בשלג. לזה כתוב, לא תירא לביתה משלג. משום, שכל ביתה לבוש שנים. אל תקרא שָׁנים, בשין קמוצה, אלא שְׁנַיִם, בשין שוואית, ובנון פתוחה, וביוד חרוקה. כלומר, מילה ופריעה, ציצית ותפילין, מזוזה ונר חנוכה. כלומר, שזריזים במצוות ויש להם מצוות כפולות.

כי במילה, יש להם מילה ופריעה. בתפילה, יש להם ציצית ותפילין. בדַלְתֵי ביתם, יש להם מצוות מזוזה ונר חנוכה. ומשום זה אינם יראים מגיהינום של שלג, הבא על עצלות ורפיון מהמצוות.

604. לא תירא לביתה משלג. כנ"י, כל ביתה לבוש שנים, לבוש של דין קשה, להיפרע מעמים עובדי עבודה זרה. כמ"ש, מי זה בא מאֱדום חמוץ בגדים מִבּוֹצרה. ועתיד הקב"ה ללבוש לבוש אדום, וחרב אדומה, ולהיפרע מהאדום, עשיו. לבוש אדום, כמ"ש, חמוץ בגדים. חרב אדום, כמ"ש, חרב לה' מָלאה דם. ולהיפרע מהאדום, כמ"ש, כי זֶבח לה' בבוצרה.

ועוד יש לפרש, כי כל ביתה לבוש שנים, משום שהנוקבא באה מדין קשה, וע"כ לא תירא משלג. כי שלג הוא דינים דזכר, ודינים דנוקבא הם הפוכים לדינים דזכר ומבטלים אותם.

605. כל ביתה לבוש שנים. שנים, הן שנים קדמוניות, שבע ספירות חג"ת נהי"מ, כי היא נכללת מכולן, ויונקת מכל הצדדים, כמ"ש, כל הנחלים הולכים אל הים. וע"כ, לא תירא מפני הדינים, שהם שלג.

606. בעוד שרבי יהודה ורבי יצחק היו הולכים פגעו בילד, שהיה הולך לקַפּוֹטקִיא באחורי חמור, וזקן אחד היה רוכב עליו. אמר הזקן לילד, בני, הגד לי פסוקיך. אמר לו הילד, מקראות הרבה לי, ולא אחד, אלא רד למטה, או ארכב עימך לפניך ואומר לך. אמר לו הזקן, אני זקן ואתה ילד, איני רוצה להשוות עצמי עימך. אמר לו הילד, א"כ, למה שאלת ממני מקראות. אמר לו, כדי שנלך יחד בדרך.

אמר הילד, תיפח רוחו של אותו זקן, שהוא רוכב ואינו יודע דבר, ואומר, שאינו רוצה להשתוות עימי. נפרד מאותו זקן והלך לו בדרך.

607. קרב הילד אליהם, שאלו לו, וסיפר להם המעשה. יפה עשית, לך עימנו ונשב פה, ונשמע דבר ממך. אמר להם עייף אנוכי שלא אכלתי היום, הוציאו לחם ונתנו לו. קרה להם נס, ומצאו מעיין אחד קטן תחת אילן. שתה ממנו, והם שתו, וישבו.