שלוש מדרגות נר"נ

[תלת דרגין נר"נ]

96. סתר הסתרים לחכמי לב נמסר: שלוש מדרגות הן הנאחזות זו בזו. ואלו הן נר"ן.

נפש, בחינת כוח שהגוף נבנה ממנו. כי כשהאדם מתעורר בעוה"ז להזדווג הנוקבא, כל האיברים מוסכמים ומיתקנים ליהנות מזה. והנפש והרצון של האדם נכנס אז בהסכמה באותה פעולה, ומושך את הנפש ומכניס אותה בזרע שהוציא.

97. ומתוך הרצון ועם המשכת הנפש שהמשיך שם, נמשך שם כוח אחר, מאלו המדרגות המלאכים, הנקראים אישים, והכול נכנס בהמשכה של הזרע, והגוף נבנה מהם. זהו הכוח הראשון התחתון, מאלו שלוש מדרגות, שהוא הנפש.

כי האדם הוא תולדה דזו"ן דאצילות. וע"כ משורשו אין לו אלא נפש. כי אור הנמשך מהמלכות, הנוקבא דז"א, מכונה נפש. אמנם מתוך המיתוק, שהמלכות עלתה ונמתקה בבינה, נאחז האדם גם בבינה. ונמצא משום זה, שהאדם כולל ג' מדרגות, בינה ת"ת ומלכות. שאור הבינה נקרא נשמה, ואור הת"ת נקרא רוח, ואור המלכות נקרא נפש. ואלו ג' מדרגות נמשכות מג' עולמות בי"ע. ואם זכה יותר, הן נמשכות מבינה ות"ת ומלכות מעולם האצילות.

וההמשכה הראשונה היא אור הנפש, כוח שהגוף נבנה ממנו. ונמשך בכוח אור הנפש של המולידים. כי בכוח גודל תשוקת המולידים, שהיא בחינת הסכמה חזקה מאור הנפש שלהם, הם ממשיכים מעולם העשיה הרוחני את אור הנפש של הוולד, והוא מתלבש בזרע שלהם שמוציאים, ומהאור הרוחני הזה הולך ונבנה גופו של הוולד.

אמנם לא תיתכן כלל מציאות של הארת אור הנפש בלי הארה מאור הרוח. כי אין לך דבר שלא יהיה בו בחינת זכר ונקבה. והרוח הוא זכר. והנפש היא נקבה. וע"כ יחד עם אור הנפש נמשך לו אור הרוח מעולם המלאכים, שהוא עולם היצירה.

אבל בתחילת התהוותו של הוולד, אינו נמשך לו אז רוח ממש, אלא מלכות דרוח, מהמלכות של עולם המלאכים. כי גם הם נחלקים לע"ס כח"ב חג"ת נהי"מ, ונקראים: מלאכים, אראלים, שֹרפים, חיות, אופנים, חשמלים, אלים, אלקים, בני אלקים, אישים.

הרי שמדרגה אחרונה שלהם היא, אישים, מלכות של המלאכים, שערכו כמו נפש דרוח. והוא מתלבש באור הנפש של הוולד. ונבחן בזה שיש לו ב' אורות, רוח ונפש שבנפש, אשר נפש שבנפש מעולם העשיה, ורוח שבנפש מעולם המלאכים, מבחינת הנפש שבהם, הנקראים אישים.

98. ומשום שהנפש הזו מקריבה קורבן בדבקות יחד עם יסוד הגוף, שהוא נִקרב כדי לכפר על הנשמה, ניתן חלק ממנו לאלו המדרגות של בחינת אישים, משום שחלק מהנפש, שהוא הרוח שבנפש, נמשך מהם. כמ"ש, את קורבני לַחמי לאישַׁיי, פירושו לאישים. כי משום שהוא כפרה הבאה בכוח הנפש, לוקחים גם הם חלקם, לפי שיעור מידת חלקם, המלובש בנפש ההיא, המקריבה את הקורבן.

וכאשר האדם נפטר מעוה"ז, אותה הנפש לא תסור מהקבר לעולם. ובכוח הזה של הנפש הנשארת בקבר, יודעים המתים ומדברים זה עם זה.

99. רוח הוא המקיים את הנפש בעוה"ז, שממשיך שפע החיים ומשפיע לנפש. והוא מדרגה האמצעית מג' מדרגות. והוא המשכה הבאה בהתעוררות הנוקבא דאצילות לזכָר דאצילות, בעת שהם בתשוקה אחת, בעת הזיווג, כי אז מתעוררת לזכר מחמת תשוקתה, לקבל ממנו אור הרוח. כעין הנוקבא דעוה"ז, הזורעת זרע בכוח תשוקתה לקבל מהזכר.

כמ"ש, והרוח תָשוב אל האלקים אשר נְתָנָהּ. ששב אל הנוקבא, הנקראת בשם אלקים. ואע"פ שהרוח נמשך מז"א, שנקרא הוי"ה, מ"מ כיוון שבא עם התעוררות הנוקבא, היא נחשבת לו לשורש, שלאחר הפטירה מהגוף הוא שב אליה.

100. והרוח הזה, לאחר פטירת האדם, יוצא מהעוה"ז ונפרד מהנפש, הנשארת חופפת על הקבר, והוא נכנס לגן עדן שבעוה"ז. ומתלבש שם באוויר של גן עדן, כמו המלאכים העליונים היורדים לעוה"ז. שמתלבשים באוויר הזה כאשר יורדים לעוה"ז. משום שהם התהוו מאותו הרוח, כמ"ש, עושה מלאכיו רוחות.

101. ובאמצע הגן יש עמוד אחד מרוקם בכל הצבעים. ורוח ההוא, כשרוצה לעלות לעולם אצילות, מתפשט שם מאותו הלבוש של אוויר גן העדן, ונכנס בתוך העמוד, ועולה למעלה אל המקום שיצא משם, אל הנוקבא דאצילות, כמ"ש, והרוח תָשוב אל האלקים אשר נְתָנָהּ.

102. ואז, מיכאל, הכוהן הגדול, לוקח את הרוח ומקריב אותו קורבן ריח ניחוח לפני הקב"ה, ז"א. ויושב שם בז"א דאצילות, ומתעדן באותו צרור החיים, שעליו כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך. ואח"כ חוזר ויורד משם לגן עדן הארץ, ומתעדן בכל עדנים, ומתלבש שוב באותו לבוש של אוויר גן העדן, ויושב שם עתה בעטרה הגדולה, כפליים ממה שהיה לו מטרם עלייתו לזו"ן דאצילות.

103. הנשמה היא כוח עליון על הנפש והרוח, מכוח הזכר, שהוא עה"ח. שז"א, הנקרא עה"ח, מושך אותה מבינה דאצילות. ומשום שז"א מושך אותה, הוא נבחן לשורשה. כמו הרוח, שהנוקבא נחשבת לשורשו, משום שממשיכה אותו מז"א. אמנם אור ז"א נקרא רוח, ואור הבינה נקרא נשמה. והנשמה, אחר פטירתו של אדם, עולה למעלה מיד, שאינה באה מתחילה לגן עדן הארץ שבעוה"ז כמו הרוח, אלא שעולה לשורשה מיד, לז"א.

וכל שלוש מדרגות נר"ן מתקשרות זו בזו. וכאשר נפרדים מהגוף, כולם עולים וחוזרים אל המקום שיצאו משם.

104. כאשר הרוח יוצא מעוה"ז ונכנס בתוך המערה של אדה"ר והאבות, הם נותנים לו שָם מכתב לסימן, והולך אל גן עדן. כשהוא קרב, שם פוגש הכרובים ואותה להט החרב המתהפכת. אם זוכה, הם רואים את מכתב הסימן, ופותחים לו הפתח, ונכנס. ואם לא, הם דוחים אותו לחוץ.

105. ויושבת שם כל הזמן שיושבת, ומתלבשת שם בצורה של עוה"ז. ובר"ח ובשבת, כשהיא רוצה לעלות לגן עדן העליון, הצדיקים שבגן עדן נותנים לה מכתב סימן. והיא עולה דרך אותו עמוד שבאמצע גן עדן התחתון. והיא פוגשת את שומרי חומות ירושלים. אם היא זוכה, פותחים לה הפתח, ונכנסת. ואם לא, לוקחים ממנה את מכתב הסימן ודוחים אותה לחוץ. והיא אומרת, מצאוני השומרים הסובבים בעיר, נשאו את רדידי מעליי שומרי החומות. רדידי, זהו מכתב הסימן, שלקחו ממנה אותם שומרי חומות ירושלים.

המיתה באה לעולם מכוח חטא עצה"ד, שגילה הנקודה דמדה"ד של המלכות, שאין לה תיקון ב-6000 שנה, וע"כ אין צדיק בארץ שלא יחטא. ואפילו זכה האדם להמשיך נר"ן במעשיו הטובים, מ"מ יש כוח למלאך המוות לגלות הנקודה דמדה"ד הגנוזה בשורשו. ואז הוא מת. כי בכל מקום שנגלתה נקודה זו, מסתלקים אורות החיים משם. ואחר 6000 שנה, כשתתוקן הנקודה הזו, אז כתוב, ובילע המוות לנצח.

אמנם מדה"ד דצ"א שולט רק על המלכות ולא על ט"ר. ולפיכך הוא שורה רק על הגוף, הנמשך ממלכות הזו. וכן על הנפש, אור המלכות, שממנו נבנה הגוף. אבל לא על רוח ונשמה, ט"ר, כי הרוח הוא ז"א הכולל חג"ת נה"י, והנשמה היא אור הבינה הכולל ג"ר, כי הם אינם נפגמים כלום, אלא פורחים מהגוף ומסתלקים לשורשם.

ומ"מ יש הפרש מרוח לנשמה. כי רוח הוא אור ז"א, שמקיים את הנפש. וע"כ יש לו התכללות מהמלכות דמדה"ד. וע"כ אינו יכול לעלות תכף לשורשו, אלא שצריך למיתוק מחדש מבינה. אבל הנשמה, שהיא אור הג"ר, אין לה שום מגע עם המלכות הזו דמדה"ד, וע"כ אינה צריכה שום מיתוק. וע"כ בעת מיתת הגוף, היא עולה תכף לשורשה. באופן שיש ג' הבחנות ביניהם:

א. הנפש והגוף, שעליהם רובץ כוח מדה"ד, בזה שנגלה עם המיתה, המכונה קבר,

ב. הרוח, שיש לו תיקון לחזור לשורשו ע"י שמקבל מיתוק מהבינה,

ג. הנשמה, שבלי שום מיתוק היא עולה תכף לשורשה.

וכאשר האדם נפטר מהעוה"ז, אותה הנפש לא תסור מן הקבר לעולם. קבר, כוח מדה"ד שבמלכות, שממנו מת האדם. ושם הוא נעול עד תחיית המתים. והוא רובץ בעיקר על הגוף, מלכות, ועל הנפש, שהוא אור המלכות, המקיים את הגוף. וע"כ הם בקבר.

וכאשר הרוח יוצא מהעוה"ז ונכנס בתוך המערה של אדה"ר והאבות, הם נותנים לו שם מכתב לסימן, כי הקליפה הקשה, הקבר, אינה שולטת על הרוח, אלא שצריך מיתוק מחדש מבינה. וע"כ הוא נכנס במערת המכפלה, מקום המיתוק של ב' אותיות ה' יחדיו, שהם מלכות ובינה. ומיתוק זה מכונה בשם פנקס, שהוא איגרת מקופלת, על דרך העובּר במעי אימו, שמקופל כפנקס, ראשו על ברכיו, שזה מורה על עליית נה"י לחג"ת, ג' גו ג'.

וכשהרוח מקבל פנקס זה מאדם ומהאבות, סימן שנמתק בבינה די צורכו. ואז הולך אל גן העדן, שהוא גן העדן התחתון. כי גן הוא מלכות. וכשמתוקנת להיות באורות הבינה, הנקראת עדן, נקראת המלכות גן עדן. ואז נבחן בה ב' התכללויות:

א. התכללות הבינה במלכות, שהוא גן עדן תחתון,

ב. התכללות המלכות בבינה, שהוא גן עדן עליון.

כאן הזוהר מדבר בִּפְרָטות ואומר, שרק הרוח עולה לגן עדן תחתון. שבר"ח ובשבת, כשהיא רוצה לעלות לגן עדן עליון, הצדיקים שבגן עדן נותנים לה מכתב סימן. בר"ח ובשבת הרוח עולה לגן עדן עליון, וע"כ צריך מיתוק ב' בבינה. וכל זה אמור רק ברוח, שצריך לאלו המיתוקים בבינה. אבל הנשמה עולה למעלה מיד, כי אינה צריכה למיתוקים.