בתחילה היצה"ר הוא כאורֵח

150. יצה"ר למה הוא דומה? בשעה שבא להתחבר עם האדם, הוא כברזל מטרם שמביאים אותו באש. אחר שהתחמם, חזר כולו כמו אש.

151. יצה"ר, בשעה שבא להתחבר עם האדם, הוא דומה לאדם, המתקרב לפתח ורואה שאין בבית מי שיעכב בידו. נכנס לבית ונעשה שם אורח, ורואה שאין מי שיעכב בידו, שייצא משם לדרכו. כיוון שנכנס לבית ואין מי שיעכב בידו, הוא מתמנה על הבית, ונעשה בעל הבית, עד שנמצא שכל הבית עומד ברשותו.

152. לומדים זאת מהפרשה של דוד. כתוב, ויבוא הֵלֶך לְאיש הֶעשיר, ויחמול לקחת מִצׂאנו ומִבְּקָרו, לעשות לָאורֵח הבָּא לו, וייקח את כבשת האיש הרש וַיעשֶׂהָ לאיש הבא אליו. הלך, שמתקרב אל הפתח ואינו רוצה להתעכב שם, אלא ללכת לדרכו. כך הוא היצה"ר בתחילה, אשר כמי שמתקרב אל בית, הוא מתקרב אל האדם ומעורר אותו לחטוא מעט. וזהו רק בדרך מקרה.

רואה, שאין מי שיעכב בידו, כתוב, לעשות לָאורֵח הבָּא לו. כאן הוא נעשה אורח, מתארח בבית, שמעורר אותו לחטוא יותר, יום אחד או יומיים, כאותו אורח שמחזיקים אותו בבית יום אחד או יומיים.

כיוון שרואה, שאין מי שיעכב בידו, כתוב, ויעשׂהָ לאיש הבא אליו, כי נעשה בעל הבית, כמ"ש, האיש אדונֵי הארץ. כך הוא יצה"ר, שנעשה איש, בעל הבית על האדם, כי נקשר האדם לעבודתו. והיצה"ר עושה בו כרצונו.

153. וע"כ צריך האדם לשים תמיד דברי תורה עליו, כדי שאותו יצה"ר יהיה נשבר על ידיהם, שאין ליצה"ר צורר כמו דברי תורה. וע"כ כתוב, והיו הדברים האלה על לבבך. על לבבך, על ב' היצרים שלך, כי יצה"ט מתעטר עימהם ויצה"ר נכנע בהם.

למה צריך יצה"ט דברי תורה? יצה"ט מתעטר בהם. ויצה"ר, כיוון שרואה שהאדם אינו שב, ואינו רוצה לעסוק בתורה, אז הוא עולה למעלה ומלמד עליו חוב. כמ"ש, וכסילים מֵרים קלון.