חדרי המשכן

[אידרא דמשכנא]

520. הראש של המלך נתקן בחו"ג. ג"ר, חב"ד, נקראים ראש. המלך, ז"א. כיוון שחב"ד אינם בקביעות בז"א, אלא בשעת התפילה, במועדים ובשבתות, אינם נחשבים לחו"ב אלא לחו"ג, ו"ק. וזה ההפרש הגדול בין א"א, שג"ר שלו הם בקביעות, שהם ג"ר ממש, כולו רחמים, לבין ז"א, שג"ר שלו אינם בקביעות.

וע"כ אפילו בזמן שיש לו ג"ר, שהם חב"ד, נחשבים לו כמו חג"ת, ויש בהם דינים. ואין הזוהר מחשיב גם ת"ת, משום שאפילו בא"א אין הדעת מבחינת ראש. אלא שהוא ת"ת שעלה לראש והכריע בין חו"ב, ונעשה משום זה בחינת ראש, וע"כ אין בו חידוש.

בראש דז"א תלויות שערות, שערות על שערות, שהן כל ההמשכות, שעל ידיהן מתאחדות מדרגות עליונות ותחתונות. כלומר, שעל ידיהן עולה המדרגה התחתונה לעליונה, ונעשות אחת. ומהשׂערות נמשכות אדוני האדונים, בעלי אמת, בעלי המשקל, בעלי אנחה, בעלי בכייה, בעלי דין, בעלי רחמים, טעמי תורה, סודות התורה, טהרות וטומאות. כולם נקראים שערות המלך, כלומר, המשכות, הנמשכות מהמלך הקדוש. והכול יורד מעתיקא סתימאה, א"א.

המדרגה הראשונה, שבה עלתה ה"ת לנ"ע וסיימה שם המדרגה, ואח"פ נפלו ממנה למדרגה שמתחתיה, שהוא צ"ב, היא מדרגת ראש הס"ג דא"ק. אמנם בראש הס"ג עצמו לא נעשה שום שינוי משהו, אלא שיצאה מדרגה חדשה של ע"ס, שנתלו בע"ס של ראש הס"ג דא"ק. והיא מכונה פרצוף השׂערות של ראש הס"ג, אשר החלק שנשאר במדרגה, שהם ג"ע ונ"ע, מכונים שערות ראש, והחלק שיצא ממדרגת ראש דס"ג, שהם אח"פ, שנפלו למדרגה שמתחתיה, לג"ר דנקודים, הם מכונים שערות דיקנא של ראש הס"ג.

ובעולם התיקון נתלה פרצוף השערות בראש א"א, אשר אח"פ שלו, שהם שערות דיקנא, נפלו למדרגה שמתחתיו, או"א דאצילות, ומלובשים שם בעת קטנות. ולעת גדלות, שנעשה זיווג דע"ב ס"ג דא"ק, ומוריד ה"ת מפאתי הראש דס"ג דא"ק לסיום הדיקנא, והדיקנא דס"ג עולה ומתחבר בשערות הראש למדרגה אחת, אז יורדת ג"כ ה"ת מפאתי הראש דא"א לסיום הדיקנא שלו. ואז חוזר הדיקנא דא"א ועולה לשערות ראש דא"א, ומתחבר עימו למדרגה אחת.

ובשעת חזרתו הוא מעלה עימו גם או"א לראש א"א, ומקבלים שם מחו"ס דא"א. ואחרי עליית הדיקנא עם או"א לראש א"א, נמשכות אחריהם כל חצאי מדרגות שלמטה מהם, שנפלו למדרגות שמתחתיהן, ועולות בחזרה למדרגתן, שע"י זה גם כל מדרגה תחתונה, שבעת קטנות היו לה האח"פ מעליונה, עולה גם היא עם אח"פ אלו לעליונה.

שכן ישסו"ת עולים לאו"א, ע"י אח"פ דאו"א שהיו בהם בקטנות. וכן זו"ן עולים לישסו"ת, ע"י אח"פ דישסו"ת שהיו בהם בקטנות. וכן נשמות הצדיקים עולות לזו"ן, ע"י אח"פ דזו"ן, שהיו בהם בעת קטנות. הרי שכל עליית התחתון לעליון, להתאחד עימו לאחד, נעשית ע"י שערות דיקנא דא"א, שהעלו את או"א לראש דא"א, שאחריה נמשכת עליית כל תחתון לעליון.

השׂערות הן כל ההמשכה שעל ידיהן מתאחדות המדרגות העליונות והתחתונות לאחת. כי על ידיהן עולה כל מדרגה תחתונה לעליונה שלה, שאו"א עולים לא"א, וישסו"ת לאו"א, וזו"ן לישסו"ת, ונשמות הצדיקים לזו"ן.

וכל המוחין דאצילות ובי"ע, הקטנוּת והגדלוּת, יוצאים מפרצוף השערות שבראש א"א. ומפרצוף השערות שעל ראש ז"א, נמשכות המדרגות של נשמות הצדיקים. שנמשכים מהם אדוני האדונים, מדרגת ג"ר דג"ר, חכמה. ובעלי אמת, בינה. ובעלי המשקל, דעת, קו האמצעי, השוקל הארת ימין ושמאל, שיוכלו להאיר יחד. בעלי אנחה ובעלי בכייה, שבשליטת קו השמאל בלי ימין נמשכים ממנו דינים קשים. וכל הדבוק בו מייבב ומיילל. ומכונים בעלי אנחה ובעלי בכייה. וכן מכונים בעלי דין.

וכאשר קו האמצעי מייחד השמאל עם הימין, יוצא מקו אמצעי בעלי הרחמים. וכן טעמי תורה, כמ"ש, טַעמוּ ורְאו כי טוֹב ה'. וסודות התורה. ובעת הגדלות נמשכת מהם טהרה. ובעת הקטנות נמשכת מהם טומאה. כולם נקראים שערות המלך, המשכות, הנמשכות מהמלך הקדוש. שכל מיני המשכות מז"א באות מהשׂערות שלו. שערות ראש דא"א הן שורש לשערות ראש ז"א.

521. מצח המלך, המצח דז"א, הוא פקידה של הרשעים. כשמעשיהם נפקדים ומתגלים עוונותיהם, אז נקרא מצח המלך. הגבורה מתגברת בדיניה ומתפשטת בצד שלה. וזה השתנה ממצח עתיקא קדישא, שנקרא רצון.

ב' אוזניים, או"א עילאין, ג"ר דבינה. המצח הוא הדעת, המזווג לאו"א. כי שם נתקן המסך מהי', מלכות, שעלתה לאור הבינה, ומיעטה אותה לאויר, אור החסדים. ועל המסך הזה של י', שבתוך המצח, מזדווגים או"א עילאין, בזיווג גדול ונפלא מאוד, להשפיע אור החסדים לכל העולמות. והזיווג הזה אינו נפסק ואין כדוגמתו במדרגה אחרת. ולפיכך, אין הי' יורדת מאויר דאו"א לעולם. כי אם הייתה יורדת, היה נפסק הזיווג הגדול והנפלא הזה.

וכמ"ש, כי חָפֵץ חסד הוא. כי הוא, הבינה, חפץ בזיווג הגדול להשפיע חסדים, ואינו חפץ שהי' תרד מאויר שלו, ולהשפיע אור החכמה. וזהו אשר מצח דא"א, נקרא מצח הרצון. כי הדינים שבי' שעלתה לשם, נתקנו למסך המזווג את או"א עילאין מחמת הרצון, להשפיע לעולמות מאור החסדים, הנמשך מזיווג שאינו נפסק של או"א עילאין.

אמנם המצח של ז"א, בשעה שאינו מקבל ממצח דא"א, אין שם הזיווג הגדול דאו"א עילאין על הדינים של הי' שנכנסה באור הבינה. ונמצא, שהמסך הזה של י', משמש רק להעניש את הרשעים שחטאו, שלא ייהנו מאור החכמה. וע"כ נכנסה באור ומיעטה אותו לאויר.

בשעה שנגלו עוונות התחתונים, ואינם ראויים לקבל אור החכמה, אז משמש המצח של המלך, להעלים מהם האור הזה, מכוח הי' שעלתה לאור אשר שם, ומיעטה אותו לאויר. הגבורה מתגברת בדיניה לדון הרשעים, ומתפשטת בצד שלה, שהדין מתפשט להעלים האור מהרשעים, ולהעניש אותם. במצח דעתיקא, שהוא א"א, נתקן המסך הזה במצח שלו, כדי לזווג או"א עילאין בזיווג שאינו נפסק, וע"כ הי' שעלתה באור אשר שם, ונעשתה למסך, היא לרצון גדול, שהרי עליה נעשה הזיווג הגדול דאו"א עילאין, וע"כ נקרא מצח הרצון.

522. העיניים של המלך, ההשגחה על כל, ההשגחה על עליונים ועל תחתונים. וכל אלו בעלי ההשגחה של המלך, נקראים עיניים. בעיניים מתאחדים הצבעים לבן אדום ירוק. ובאלו הצבעים נקראים כל בעלי ההשגחה של המלך, כל אחד לפי דרכו, וכולם נקראים צבעי העין. כמו שנראית ההשגחה של המלך, כך מתעוררים הצבעים. השגחה של חסד היא לבן, של דין אדום, של רחמים ירוק.

השגחה היא חכמה, כי השגחה היא מאור החכמה, כמ"ש, כולם בחכמה עשיתָ. עיניים היא ההשגחה, חכמה. וג' צבעי העיניים, ג' קווים, שאין החכמה מתגלה זולת על כולם יחד. ע"כ כל צבע הוא השגחה מיוחדת, להיותו חלק מחכמה.

523. גבות עיניים נקרא המקום, שנותן השגחה לכל צבעי בעלי השגחה. גבות אלו כלפי מה שלמטה, כלפי העיניים, הן גבות, להסתכל ולהמשיך מהנהר הנמשך ויוצא, בינה. מקום למשוך מהנהר, להתרחץ בלובן של עתיקא, אור החסדים, מחלב הנמשך מאמא.

כי כאשר מתפשטת הגבורה, קו שמאל, והעיניים, החכמה, לוהטות בצבע אדום מרוב הדינים, להיותה חכמה בלי חסדים, אז מאיר עתיקא קדישא, הכתר, את הלובן שלו, אור החסדים, ולוהט באמא, באו"א עילאין, ומתמלאת מחלב, אור החסדים, שקיבלה מכתר, ומניקה את אלו העיניים, ומתרחצות כל העיניים מהחלב של אמא עילאה, הנמשך ויוצא תמיד.

החכמה, העיניים, מתלבשת בחסדים, רוחצות העיניים בחלב. כמ"ש, עיניו כיונים על אפיקי מים, רוחצות בחלב, יושבות על מילֵאת. שהן רוחצות בחלב של אמא, שנמשך תמיד ולא נפסק. כי זיווג דאו"א עילאין לא נפסק.

השׂערות, הנקראות גבות עיניים, הם כוחות הדין הנמשכים מהמצח, מהמסך של י' שבאוויר אשר שם, שעליו מזדווגים או"א עילאין בזיווג שאינו נפסק, והן נתלות בסיום המצח. ולפיכך כוחם יפה לעורר את אמא עילאה, שתשפיע החלב שלה, אור החסדים, לרחוץ בו העיניים, חכמה.

ולולא השערות האלו, לא הייתה אמא עילאה משפיעה החסדים לרחיצת העיניים. ובלי חסדים אין החכמה יכולה להאיר, שזה נבחן, שהעיניים לוהטות בצבע אדום.

כי הגבות מעוררות אמא עילאה להשפיע חסדים לרחיצת העיניים, שזולת החסדים ההם, לא הייתה החכמה מאירה. נמצא, שגבות העיניים נותנות כוח ההשגחה לכל בעלי ההשגחה. נותנות כוח לחכמה להאיר, שזולתן לא הייתה מאירה.

גבות אלו כלפי מה שלמטה, כלפי העיניים, הן גבות, להסתכל ולהמשיך מהנהר הנמשך ויוצא, בינה. כי הן אותם הדינים שבמצח עצמו. אלא אותם שבמצח הם לזיווג או"א עילאין. ואותן שבקעו ויצאו לחוץ, הן למה שלמטה מהמצח, בשביל העיניים.

524. החוטם של המלך הקדוש, ז"א, הוא תיקון הפרצוף, כאשר הגבורות מתפשטות ומתאחדות יחד. אלו הגבורות מתאחדות ויוצאות בגבורה אחת. וכשהדינים מתעוררים ויוצאים, כל אחד מהצד שלו, מתבשמים בעשן המזבח. ואז כתוב, ויָרַח ה' את ריח הניחוח.

ושונה חוטם דעתיקא, דא"א, שאינו צריך עשן המזבח, כי ארך אפיים נקרא לגמרי, והארת החו"ס נקראת חוטם שלו. ועל זה העיר דוד המלך, תהילה לדוד.

החוטם, קו אמצעי, המייחד ב' הקווים, ב' העיניים. כי פעמיים חב"ד יש בראש:

א. ב' אוזניים ומצח, חב"ד דאו"א עילאין, שהחכמה נעלמת בהם,

ב. ב' עיניים וחוטם, חב"ד דישסו"ת, שבהם מתגלה החכמה ע"י קו האמצעי, החוטם.

קו האמצעי נושא לב' מיני הדינים של מסך דחיריק, דינים דצ"א ודצ"ב. ויש בו גם דינים שבקו שמאל, העליון שלו, ודינים שבעליון מוכרחים להיות בתחתון. ונמצא, שיש בו ג' מיני דינים: דינים עליונים דקו שמאל מנקודת השורוק וב' מיני דינים דמסך דנקודת החיריק. וכשמתאחדים יחד, נשלם כוחו של קו האמצעי להכריע ולייחד ב' הקווים. ומייחודם נעשה קו האמצעי, הנקרא חוטם, ומגלה החכמה.

אמנם כשמתאחדים יחד, עולים כולם לגבורה עליונה, לדינים דקו שמאל, ומתבשמים שם. אלו הדינים, נכללו בגבורה דקו שמאל, ומשם יוצאים ופועלים. ואם מתקלקל ייחודם ופועלים בפירוד, אין להם תיקון, אלא ע"י עשן המזבח, העולה מהקורבנות, כי עשן הקורבן כולל האיחוד של ג' מיני גבורות, שכל אחד יוצא לצד שלו ואינם מאוחדים, ועשן המזבח מאחד אותם שוב. ואז כתוב, וירח ה' את ריח הניחוח, שמתגלה החכמה, הנקראת ריח.

וזה בחוטם דז"א, ששם מתגלה החכמה דישסו"ת, שחכמה זו אינה מתגלה אלא ע"י תיקון הדינים, ריח. ואינה חכמה ממש, אלא בינה שחזרה להיות חכמה. אבל בחוטם דא"א אינו צריך לתיקונים, כי בו מאירה חכמה ממש שלו, הנקראת חו"ס. ונקרא חוטם מלשון גבול וסיום. כמ"ש, ותהילתי אֶחטוֹם לָך. אחטום מלשון חתימה, כמו אחתום, שמסיים ההארה, שנקראת תהילה, מלשון הכתוב, בְּהִילוֹ נֵרוֹ עלֵי ראשי. והארת החוטם מכונה תהילה.

525. האוזניים של המלך הן, כאשר הרצון נמצא, ואמא מניקה אור החסדים לז"א, והארת עתיקא קדישא האירה, מתעוררת הארת ב' מוחות, והארת או"א, וכל אלו הנקראים מוחות המלך, ומתלהטים יחד. וכשמתלהטים יחד, נקראים אוזני ה', כי התקבלו תפילותיהם של ישראל. ואז נמצאת התעוררות לטוב ולרע. ובהתעוררות הזו מתעוררים בעלי כנפיים, שמקבלים קולות העולם, וכולם נקראים אוזני ה'.

יש הארת ג' מוחין חב"ד להשפעת החכמה, ויש הארת ב' מוחין חו"ב בלבד, להשפעת החסדים. ב' אוזניים הן או"א עילאין, המשפיעים חסדים בזיווג שאינו נפסק, שהם הארת ב' מוחין.

וכאשר הרצון נמצא, ואמא מניקה, שאמא עילאה מניקה אור החסדים לז"א, והארת עתיקא קדישא האירה, כי אור החסדים נמשך מהארת הכתר, עתיקא קדישא. אז מתעוררת הארת ב' מוחות, שאז נעשה זיווג מב' מוחין להשפעת חסדים לז"א, והארת או"א, זיווג או"א עילאין. וכל אלו הנקראים מוחות המלך, חו"ב, כי רק חו"ב נקראים מוחין המלך. אבל הדעת אינו בעיקרו, אלא ת"ת שעלה והכריע בין חו"ב, וע"כ אינו מוח גמור.

וכשמתלהטים יחד, נקראים אוזני ה' מב' טעמים:

א. מתפילות ישראל, שהתפללו לגילוי אור החסדים, והתקבלה תפילתם, ונשפעו החסדים. וע"כ נקראים אוזניים, השומעים את התפילה.

ב. כי יש שם משפט: האם המסך, שעליו נעשה הזיווג, הוא טוב או רע. כי בקטנות הוא רע, שאז הוא מעניש את הרשעים. ובגדלות טוב, שכולו רחמים. ולפיכך הם נקראים אוזניים, מלשון מאזני משפט.

ובהתעוררות הזו, בעלי הכנפיים, המלאכים המקבלים קולות העולם, שהם העלאת מ"ן, מתעוררים ע"י הזיווג דאו"א עילאין, להעלות שם מ"ן.

526. הפָּנים של המלך, שהוא ז"א, הם הארת או"א וההתפשטות שלהם על ג' נקודות חולם שורוק וחיריק. שמאירים בחולם, וסובבים בשורוק, ולוהטים בחיריק, בראש הזה של המלך. ואז נמשכת מהם עדות, הארת החכמה, שמעידים במלך, ז"א. צורת המלך מכובדת מכל. בראש שורה חסד עליון וגבורה.

הארת או"א מתחלקת. הארת אבא בשלושה אורות, הארת אמא בשני אורות. הרי חמישה אורות. חו"ג נכללים באור אחד. הרי שישה. מתעטר החסד ולוהט בשני אורות שהאירו, והם שמונה. והגבורה האירה באור אחד, הרי תשעה אורות. וכאשר כל האורות מתחברים יחד, הם נקראים צורת המלך. ואז כתוב, ה' כגיבור ייצא כאיש מלחמות יעיר קנאה. כי אין הארת החכמה נמשכת אלא בגבורה.

האורות דבינה עילאה, שיצאה מראש דא"א, שהוא או"א, נשלמת בג' נקודות, חולם שורוק וחיריק. תחילה יוצאת נקודת החולם, עליית המלכות לבינה, שאז מתחלקת הבינה לשני חצאים:

כו"ח, שנשארו במדרגה, נתקנו לג"ר, חב"ד, אע"פ שיש בהם רק אור דחסדים. ונקראים אבא או או"א עילאין.

ז"ת דבינה שנקראים אמא או ישסו"ת. וכן התחלקו ז"ת דבינה, הנקראות אמא, לכו"ח באורות נ"ר, שנשארו במדרגה, בו"ק, ולבינה ותו"מ שנפלו למדרגת ז"א.

ביציאת נקודת החולם, שהיא עליית המלכות לבינה, התחלקה בינה עילאה לשתי מדרגות: לאבא, ג"ר דבינה, ולאמא, ז"ת דבינה. אבא נתקן בג"ר, ג' אורות חב"ד, ונקראים ג"כ או"א עילאין. אמא בב' כלים כו"ח עם ב' אורות נ"ר, שלא נתקנה בג"ר מחמת שצריכה לאור החכמה. והיא נקראת ג"כ ישסו"ת, וזה החולם.

אח"כ יוצאת נקודת השורוק, שהיא ירידת המלכות מבינה למקומה עצמה, שבינה ותו"מ שנפלו מאמא, חוזרים ועולים ומתחברים במדרגת אמא, ונשלמה בחמישה כלים כו"ח ובינה ותו"מ, ובחמישה אורות נרנח"י.

אמנם הבינה ותו"מ שעלו, לא התחברו בכו"ח לגמרי. אך כו"ח שנשארו במדרגה, נתקנו לקו ימין, חסד. ובינה ותו"מ שנפלו וחזרו, נתקנו לקו שמאל, גבורה. והשליטה היא לקו שמאל. ואז יצאה נקודת השורוק, והחזירה בינה ותו"מ למדרגתם, ונתקנו לקו שמאל, גבורה, וכו"ח לקו ימין, חסד. אבל בשליטת אור השמאל. ואור הימין, חסד, נעלם משם. וזה השורוק.

אח"כ יוצאת נקודת החיריק, שהיא ביאת קו האמצעי, המייחד ב' הקווים חו"ג זה בזה, ומקיים הארת שניהם. אח"כ מתעטר החסד ע"י הכרעת קו האמצעי, ומתפשט בב' אורות, בקו ימין שהוא חסד, ובקו שמאל שהוא גבורה. כלומר, בכוח קו האמצעי. ובזה יש ב' בחינות:

א. אחר שהתייחדו, מאיר רק קו ימין, חסד.

ב. אחר שהתייחדו, מאיר אור השמאל בהתלבשות הימין. כלומר, שאח"כ מתעטר פעם שנייה, והגבורה, אור קו השמאל, מאירה בהארתה ע"י התלבשות בחסד. וזה החיריק.

וכשמתחברים כל האורות הללו יחד, נקראים צורת המלך.

527. השפתיים של המלך. כשהאיר אור אבא, או"א עילאין, האיר בשלושה אורות:

א. חכמה, אור חסד עליון.

ב. בינה, אור מוח המלך.

ג. דעת, ששָׁם עלתה הי' באויר, היה האור תלוי ועומד, עד שהאיר אור אמא, ישסו"ת, שבה חזרה ויצאה הי' מאויר, וחזר האור למקומו, והאירו חמישה אורות בחמישה כלים.

528. ממה האירה אמא? מהמלכות שעלתה למקום בינה, נתקנו ב' יסודות. כי התערבו זו בזו, והמלכות שקיבלה צורת בינה, נעשתה יסוד הבינה שבאבא. ומצורת המלכות עצמה, נעשתה יסוד החכמה דאבא, הנקרא שביל. והתדבק בו כזכר בנוקבא, שהוא שער הנ' (50). ושביל חכמה דאבא, האיר בנתיב בינה דאבא, והבינה שבאבא התעברה והולידה והוציאה חמישה אורות, כח"ב תו"מ דאמא, שהיא ישסו"ת, על סדר ג' הנקודות חולם שורוק חיריק.

מאלו חמישה אורות נחקקו חמישים שערים של אורות רבים. שהם כח"ב תו"מ, שכל אחד נכלל מע"ס, חמישים הם. וכנגדם מ"ט (49) פנים טהורים ומ"ט פנים טמאים בתורה. נשאר אחד שאינו בחשבון, שער הנ'. והאחד הזה האיר את הכול. שהוא השביל דאבא, שהוא משה, שגם לו לא נמסר שער הנ'.

ואותו אור דאבא, האור השלישי, שנשאר תלוי, עד שהאיר אור אמא, נשאר תלוי גם לאחר יציאת הי' מאויר דאמא. כי באבא אין הי' יוצאת מאויר שלו לעולם. כאשר או"א מתחברים יחד ומתלבשים במלך, ז"א, הם נקראים שפתי המלך. אבא התלבש בשפה עליונה, ואמא בשפה תחתונה. ומשום זה, גוזר דברי אמת.

529. בשפתיים דז"א תלוי פתחון הפה. פה, משום שדעת גנוזה בפה המלך, שנקרא ת"ת, ז"א, כי הדעת היא התפשטות של ת"ת, ז"א, שזהו ז"א שעלה ונעשה קו אמצעי לייחד או"א. שכל האוצרות וכל הצבעים התאחדו בדעת, להיותה קו האמצעי. והדעת ההיא גנוזה בפה המלך. וממלאת כל החדרים והמסדרונות, שמתפשטת בחג"ת נה"י דז"א, שחג"ת נקראים חדרים ונה"י מסדרונות.

וכשמתעורר האור של הדעת ויוצא, אז נקרא פה ה'. והשפתיים, שהן ב' אורות של או"א, בשעה שנפגשות באור של הדעת, מתחברות על ידו יחד, והדברים נחתכים באמת, בחכמה בתבונה ובדעת. ואז כל דברי הקב"ה נחתכים באלו חב"ד.

530. חב"ד מאירים בראש ז"א בבחינת אמא, ומשם מתפשטים ומתעטרים בגופו של ז"א. וכשמתחברים חב"ד בעטרה אחת, הם חֵך המלך, הנמצא בתחילת הגוף. ונקרא מתיקות המלך. ועל זה כתוב, טעמו וראו כי טוב ה'. כי חוש הטעם הוא בחך. ובחך הזה תלויים כל אלו השליטים והשרים של המלך. שכתוב, וברוח פיו כל צְבאם.

531. בחך הזה נמצאת שלמות הכול, ומשום זה נראתה השלמות בכל האותיות הנמצאות בו. ד' אותיות אחה"ע הן ממוצא הגרון.

אות א', האור דעתיקא קדישא, הסתום מכל הסתומים, כתר.

אות ח', אור החכמה, שאינה נמצאת ואינה מושגת, כי נסתמה במו"ס דא"א ואינה נמשכת לפרצופי אצילות, כמ''ש, לא ידע אנוֹש עֶרכה.

אות ה', אור אמא, בינה החוזרת להיות חכמה, שכל החכמה שבפרצופי אצילות ממנה באה, המאירה ונמשכת ויוצאת ומשקה את כל, ומניקה את הבנים, זו"ן, עד שמגיעה משחת קודש וממלאת את הצדיק, יסוד, והוא מתחבר בנוקבא התחתונה, המלכות, המתברכת ממנו, ואינם נפרדים. ושפע דאמא הוא לבן מתוך אדום, שהשמאל, אדום, כלול בימין, לבן, כמ''ש, הר המוֹר גבעת הלְבוֹנה. פסוק זה כתוב על אמא, אשר מור הוא אדום ולבונה הוא לבן.

אות ע', אור של ע' (70) פנים, הניזונים מהרוח היוצא מהפה, ע' שמות של הקב"ה, ז"א, שכנגדם בארץ, כתוב, כל הנפש לבית יעקב הבאה מצריימה שׁבעים. כי יעקב אילן בארץ, כנגד ז"א, וע' נפש שלו הם ע' ענפים של האילן.

532. מאלו ד' אותיות אחה"ע מאירות ארבע אותיות גיכ"ק, ממוצא החך. מא' של אחה"ע מאירה הג' של גיכ"ק, שהיא שכר טוב לצדיקים, שנקרא גמול, כלומר גימל, ועל זה כתוב, אז תתענג על ה'.

מאות ח' של אחה"ע מאירה הי' של גיכ"ק, חכמה, וכולה נסתמה בי', סתומה מכל צדדיה, שאין בתוכה לבן, ומשום זה לא נמצאת החכמה, כמ"ש, ולא תימצא בְארץ החיים.

מאות ה' של אחה"ע מאירה כ' של גיכ"ק, אור ושמן המשחה, שנשפך מאמא למקום שנקרא קֶרן. ונקרא קרן היובֵל, כי קרן היא מלכות, ויובל הוא בינה. מלכות, כשמקבלת שפע הבינה, נקראת קרן היובל. וזוהי מלכות דוד. ומשום זה אין משׁיחה למלכים, אלא באות כף.

533. מע' של אחה"ע מאירה הק' של גיכ"ק. כמו שהע' היא שבעים, שיש בה שבע ספירות חג"ת נהי"מ, שבכל אחת ע"ס, כך ק' היא מאה, כי יש בה גם חב"ד, שלמות של הע"ס. משום זה בחך נמצאת שלמות הכול. וכל מי שיודע סוד זה ונזהר בו, אשרי חלקו.

534. הגוף של המלך הוא התפשטות ספירת ת"ת, שבו מתחברים הצבעים לבן ואדום, ב' קווים ימין ושמאל, והגוף הוא קו האמצעי המייחד אותם. זרועות המלך הן אורות חו"ג, ב' קווים ימין ושמאל, שהגוף הוא קו האמצעי המייחד אותם. מֵעיו, פנימיות, מיתקנים בדעת, הנכנסת בראש ומכריעה בין ב' הקווים חו"ב, ומתפשטת לפנימיות ובתוך הגוף, ת"ת.

535. השוקיים מתאחדות בשני אורות, נו"ה. השוקיים ושתי הכליות מתחברות במקום אחד. כי שתי כליות הן ג"כ נו"ה, ששם מתקבצים כל המשחה, וכל השמן של הגוף. ומשם נמשך כל שמן משחת קודש ליסוד עולם, כלומר, ליסוד ממקום שנקרא עולם, והוא נו"ה. ע"כ כתוב, ה' צבאות שְׁמו, כי נו"ה צבאות.

536. כל התיקונים באים להתחבר בנוקבא, עד שיסוד מקבל כל שמן משחת הקודש, ושופך אותו אל הנוקבא, מלכות, ומתברכת ממנו, בשעה שהדינים מיתקנים למטה ומיתקנים למעלה, וכל התיקונים של המלך, שהם השם הקדוש, בחדווה בשלמות, וכולם אחד.

ואז הוא שורה בתוכם, כמ''ש, אלקים ניצב בעֲדת אֵל בקֶרב אלקים ישפוט. ולפיכך נמשלו הדינים לאש: כמו האש, כשהיא מתוקנת בכלים המתאימים, ממנה המאור והבישול, וכשאינה מתוקנת, היא משחיתה את הכול. כך הם הדינים.

537. וכשהדינים אינם מיתקנים למטה, כביכול כך הוא למעלה, שכל התיקונים אינם מסודרים כך. כי אמא מסתלקת מעל הבנים, שהם זו"ן, והבנים אינם יונקים, והיסוד אינו שופך אל הנוקבא, המלכות, וכל הדינים מתעוררים, והנחש החזק שולט. כביכול, תיקוני המלך הסתלקו מחמת הדין. כיוון שהנוקבא לא התברכה, והצדיק, יסוד, אינו מקבל בשבילה, והנחש החזק שולט, אוי לעולם היונק מהם.

538. אמר רבי אלעזר, כל אלו התיקונים רבי שמעון גילה, כדי שלא יבוא בביזיון לעוה"ב. עתה צריכים להתגלות בשביל החברים. כי הם יודעים ומבינים הדברים, והרי צריכים לדעת אותם, כמ"ש, וידעתם כי אני ה'. וכתוב, וידעו כי אני ה'. והרי הדברים התיישבו בליבנו. אשרי חלקינו בעוה"ז ובעוה"ב.

539. ראיתי את רבי שמעון בחלום, ושאלתי אותו, הרי י' של שם הוי"ה היא חכמה. למה אות ה' של הוי"ה היא בינה? אמר לי, כתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. הנהר היוצא מעדן זהו בינה, היוצא מעדן, שהוא חכמה. ומשום זה הנהר ההוא, י' סתומה בתוכו, החכמה, והי' פושטת אור של הבינה למעלה, שהוא ימין, ולמטה, שהוא שמאל, זה ד'.

ואח"כ הוציאה הבינה בן תחתיה, שהוא ו', קו האמצעי, ונעשתה כעין זה אות ה'. ומשום זה הוא י"ה, חו"ב. ואח"כ הולידה והוציאה את הבן ההוא ושׂמה אותו לפניה. ומשום זה הוא, יה"ו, כי הו' ישבה לפניה שתניק אותו.

אות ה' הייתה בתחילה ד', וכשהתחבר עימה זכר, חכמה, התעברה מבן אחד ונקראת אות ה'. ואח"כ הולידה והוציאה הו' מחוץ לה, שהוא הבן ההוא, ושׂמה אותו לפניה. ועל זה כתוב, ונהר יוצא מעדן, שהוא בינה, היוצאת מחכמה, שנקראת עדן. ממנה יצאה, כדי להשקות את הגן, המלכות, להניק אותו.

540. אחזתי את ידו ונישקתי אותו בידו. אני בעידון הזה התעוררתי, בכיתי וצחקתי, ועברו שלושה ימים שלא אכלתי כלום, אחד מטעם השמחה, ואחד, שלא זכיתי לראות אותו פעם אחרת.

ועכ"ז בו התקשרתי תמיד, כי כאשר הלָכה מאירה לי, אני רואה צורתו המתעוררת לפניי. אשרי הם הצדיקים בעוה"ז ובעוה"ב. עליהם כתוב, אך צדיקים יודו לשׁמךָ יֵישבו ישרים את פניך.