אל גינת אגוז ירדתי
259. אל גינת אגוז ירדתי. גינה זו יוצאת מעדן, וזוהי השכינה. אגוז זוהי המרכבה העליונה הקדושה, ד' ראשים של הנהרות הנפרדים מהגן, ד' הפנים, פני אריה שור נשר אדם. כאגוז הזה, שיש לו ד' ראשים קדושים בפנים, בפרי שלו, ויש לו ג"כ ד' קליפות החופפים על הפרי, הרומזים על ד' קליפות, רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת ונוגה, כמו המרכבה העליונה. ומה שאמר, אל גינת אגוז ירדתי, הוא כמו שלומדים, שירד פלוני למרכבה.
260. א"כ היה לו לומר, לאגוז ירדתי, שהוא המרכבה. מהו שכתוב, אל גינת אגוז ירדתי? משום שהגינה, המלכות, היא כל השבח שבאגוז, שצומחים ויוצאים מהגינה הזו, וע"כ מוזכרת הגינה בעיקר.
ולמה נרמזה המרכבה באגוז? כמו שהאגוז צפוּן וסתום מכל צדדיו בתוך קליפתו, אף המרכבה היוצאת מהגן, מהמלכות, סתומה מכל צדדיה. כמו שארבעה ראשים שבאגוז מתחברים במרכזם ונפרדים כלפי חוץ, כך ד' פנים של המרכבה מתחברים באחדות, בחדווה ובשלמות, ונפרדים כל אחד לבחינתו על מה שהתמנה.
במרכזם נמצאים ד' הפנים מיוחדים זה בזה. והארת ג' הקווים, האחדות שמקו ימין, והשמחה שבקו שמאל, והשלמות שבקו אמצעי, נמצאים בכל אחד מהם בלי הפרש משהו. ומבחינה זו הם מחוברים. אבל מבחינת תפקידם להשפיע לתחתונים, הם נפרדים. שכל אחד מגביר את בחינתו.
פני אריה, ימין, משפיע חסדים.
פני שור, שמאל, משפיע חכמה.
פני נשר, אמצעי, משפיע שפע ממוזג.
פני אדם, תפקידו לגלות החסדים בהארת החכמה.
ומבחינה זו, כל אחד נפרד מחברו.
261. לכלוך זה בקליפת האגוז, בד' קליפות הסובבים עליו, למה הוא רומז? אע"פ שהתורה לא גילתה אותו, כי מדברת רק בבחינת הטוב שבאגוז, גילתה אותו בשקדים, שהתורה מדברת מד' קליפות שבשקדים דווקא, הרומזות על דין ולא על הטוב שבהם.
262. שקדים, יש מהם מרים מחמת קליפותיהם, ויש מהם מתוקים. רמז, שיש בעלי דין הקשה, שעליהם רומזים השקדים המרים. ויש בעלי שירות המשרתים לקדושה, שעליהם רומזים השקדים המתוקים. אבל כל רמז המגולה עליהם בתורה, אנו רואים שהוא דין, ואינה מדברת מהטוב שבהם, שהם המתוקים.
וכן הוא בירמיהו, שהראו לו הדין שבהם, כמ"ש, מקל שקד אני רואה. מהו שקד? שקדים ממש. ואמר לו ה', כי שוקד אני על דברִי לעשותו, כלומר, לנתוש ולנתוץ ולהאביד. וכן במטה אהרון כתוב, ויגמול שקדים, שנעשה, כמ"ש, לאות לִבְנֵי מֶרי.
הרי שהתורה מדברת מבחינת הדין שבהם בלבד. ומהמילה עצמה, שנקראים שקדים, נשמע, שהוא דין קשה, כמ"ש, וישקוד ה' על הרָעָה. וכן, שוקד אני על דברי. הרי שהמילה שקד מורה על דין קשה. משמע, שכל מה שעושה הקב"ה, הוא ללמוד ממנו חכמה רבה. שכתוב, כל פָעל ה' למַענהו. וכתוב, וירא אלקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד. מהו מאוד? שטוב ללמוד ממנו חכמה עליונה.