הנני נותן לו את בריתי שלום
128. אמר רבי יוסי, במקום הזה ראיתי את רבי פינחס בן יאיר, יום אחד היה עומד במקום הזה, והיה אומר כך, פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן. שפינחס כתוב עם אות י' קטנה. למה?
129. משום ששני א"ב רשומים. שיש א"ב של אותיות גדולות, ויש א"ב של אותיות קטנות. אותיות גדולות הן בעוה"ב, בינה. אותיות קטנות הן בעוה"ז, מלכות. וע"כ י' קטנה היא אות ברית קודש, מלכות. כיוון שקינא פינחס על הברית הזה, התווספה בו י' קטנה, הברית הזה, מלכות.
130. באותה שעה אמר הקב"ה, מה אעשה עם משה, כי ברית זה הוא ממשה, והכלה, המלכות, היא שלו. לא יפה לתת אותה, המלכות, לאחר, בלי דעתו ורצונו של משה. ואמר אל משה, משה, פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן.
אמר לו משה, ריבונו של עולם, מהו? אמר לו הקב"ה, אתה מסרת נפשך על ישראל כמה פעמים, שלא יִכְלו מן העולם. והוא, פינחס, השיב את חמתי מעל בני ישראל. אמר משה, מה אתה רוצה ממני, הרי הכול שלך? ואם אתה רוצה להשרות עליו המלכות, מי יאמר לך מה תעשה?
131. אמר הקב"ה למשה, הכול שלך, אמור לפינחס, ששכינתי תִשרה בתוכו. אמר משה, הנה בלב שלם תהיה המלכות אצלו. אמר לו הקב"ה, אמור אתה בפיך ותרים קולך, שאתה מוסר לו השכינה ברצון, בלב שלם. כמ"ש, לכן אמור, אתה תאמר ברצון, הנני נותן לו את בריתי שלום.
משה היה אומר, הנני נותן לו את בריתי שלום, כי אילו היה סובב על הקב"ה, היה לו לומר, לכן אמור לו, הנני נותן לו את בריתי שלום. אבל לא כתוב אלא, לכן אמור, ולא כתוב, לו, שמשמע שהציווי היה שמשה יאמר זה.
ולא שהשכינה עברה ממשה וניתנה לפינחס, אלא כנר הזה שמדליקים ממנו, שזה נותן ומהנה, וזה לא נגרע ממנו.
132. שמעו קול אחד שהיה אומר, פנו מקום לרבי פינחס בן יאיר, שהוא אצלכם. שבכל מקום שהצדיק חידש בו דברי תורה, כשהוא בעולם ההוא, פוקד אותו מקום ובא אליו. וכש"כ כששורים בו צדיקים אחרים, לחדש באותו מקום ולומר דברי תורה.
כעין זה, הנה בא רבי פינחס בן יאיר לפקוד מקומו, ומצא אלו צדיקים מחדשים דברי תורה, והתחדש דבר ההוא כמקודם, לפני רבי פינחס בן יאיר.
133. אמר רבי אבא, יפה הוא הדבר של רבי פינחס בן יאיר, שהרי לא כתוב, לכן הנני נותן, אלא כתוב, לכן אמור, הנני נותן לו, משמע שציווה למשה שיאמר לו. והאם דבר זה היה גנוז תחת ידך מהחסיד הזה ולא אמרת עד כאן? אשרי חלקנו שזכינו להיות כאן בעזרת הצל הקדוש.