ב"ה יום ועש"ק בא י' לחודש שבט, פה וורשה יע"א
לכבוד הקשור במוסרות לבי. .. נ"י
קבלתי דבריך ובענין נסיעת ... נ"י [נרו יאיר] הנני להודיעך שבעז"ה [שבעזרת השם] אביאהו עמי יחד יְרוּשָׁלַיְמָה וכדומה לי שאעשה לו ויזע [וִיזָה] לְבֵירוּט [לביירות] ומשם לירושלים ברשיון שלי, כי אין לי דרך אחר כעת, וכבר הודעתי כזה במכתבי לב"ב [לבני ביתי] שיחי' [שיחיו].
... ובענין ד"ת [דברי תורה] שתדרוש ממני, היה לך לכתוב מה חסר לך בלעדם, כי את הכל תקבל באהבה, הן אמת שכן דרך האמת, אבל צריך להרגיש את האהבה, והיא אינה מורגשת אלא במקום חסרון, שז"ע [שזה עניין] "כל המצטער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור", ו"במדה שאדם מודד מודדין לו".
וכבר שמעת הרבה, שכל טוב דְאִתְעֲרוּתָא דִּלְתַתָּא [של התעוררות מלמטה] אינו נוהג אלא בהשכלתינו להרגיש החסרון, כמו שהוא ערוך לפנינו מהשי"ת, שז"ס [שזה סוד] "תפילה עשתה מֶחֱצָה", כי כל עוד שאינו מרגיש חסרון הַמֶּחֱצָה, כלומר, הַחֶלֶק שְנֶחְלָק מִכֹּל וְהַחֶלֶק אינו מרגיש כראוי, אינו מסוגל כלל לדביקות השלם, כי לא ליתרון יחשב לו, והאדם לא ישמור ולא יקיים שום דבר שאין בו צורך. וְהִשְמִיעֻנוּ חז"ל [חכמינו זִכרונם לִברכה] אשר יש סגולה להרגשה זו בכח התפילה, וכשיתמיד להתפלל ולחשוק לְדֹבְקָה בּוֹ בתמידות. הרי התפילה מסוגלת לעשות מֵחְצָה, כלומר, שיכיר שֶׁמֶּחֱצָה היא, וכשיתרבו הניצוצין ויובלעו באברים, ודאי יזכה לַיְּשׁוּעָה השלמה ויודבק הַחֵלֶק בָּכֹל לנצחיות.
וז"ס, "אין בין מים עליונים לתחתונים אלא כמלא נִימָא", ע"ד [על דרך] שאמרו ז"ל "נִימָא נקשרה לו", בסוד, "הרים התלוין בְּשְׂעָרָה", כי נִימָא זו לְמִילוּא הוא צריך, שזהו סיבת התחלקות מים תחתונים מעליונים ודו"ק [והתבונן היטב].
וז"ס הכתוב "וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ, בְּתוֹכוֹ", פי' [פירוש], כל עוד שלא נפתח הסתום, דהיינו, פה שבראש, הרי הוא ניזון דרך טבורו, והסתום מחויב להיות פתוח, ונמצא "פִי רֹאשׁוֹ, בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב", פי' [פירוש], שלא יהיה מסתפק במיעוט, כי אם "חֶלְקֶנוּ נָתִיר חֶלֶק מִזְבֵּ"חַ מִי יָתִיר"? וע"כ [ועל כן] ירגיש הכובד שבראש. והרגשה זו יְסַבֵ"ב לוֹ שָׂפָה לַפֶּה, כי יַרְבֶּה בשפיכת לבו למרום, לטהר הַשָּׂפָה תַּתָּאָה [תחתונה], שזה שיעור הכתוב "שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵ"ג", פירוש, שניצוצי ההשתוקקות מתקבצין יד על יד, ומתחברין יחד כ"מעשה אר"ג כְּפִי תַחְרָא יִהְיֶה לּוֹ", פירוש, אלו הסיבות המסבבות הֶרְגֵּשׁ הכאב, ושפיכת הלב, לא יִבָּטְלוּ כלל, אֵלָא מתקבצים יחד ונעשים בבחי' [בבחינת] פֶּה, ע"ד [על דרך] שאמרו ז"ל "זדונות נעשו לו כִּזְכֻיוֹת", וא"כ [ואם כן] יש לו שתי פֵיוֹת, והבן, ש"סביב" בלשון תרגום "סְחוֹר סְחוֹר מלשון סְחוֹרָה", דהיינו, הַפָּנִים הוא פרצוף שלם והאחוריים הוא פרצוף שלם, ואם זוכה לזה וְיִקְנֶה הַפִּי תַחְרָא, "אָזַי לֵהֵוֵי הָאִי גַּבְרָא בְּאָבְטְחוּתָא [אז יהיה איש הזה בהבטחה] אשר לא יִקָּרֵעַ, כי יִנּוֹן שְׁמוֹ לְנֶצַח נְצָחִים". ודו"ק ותשכח [והתבונן היטב ותמצא], שז"ס: "בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ".
עמקות גדולה יש בדברי אלו, ואין בי כח עכשיו לפרשם. אמנם אם תבין את דברי, תזכה בטח לְיֵעוֹל וְלֵיפוֹק בְּלֹא בָּר [לבוא ולצאת ללא צורך ברשות] וכמו שסיים הפרשה, "וְנִשְׁמַע קוֹלו" בְּבֹאוֹ" אֶל-הַקֹּדֶשׁ "וּבְצֵאתוֹ" וכו', וכי"ר [וכן יהי רצון].
ובכלל אינך מבין סגולת התורה וְהַשָּׂגָתָהּ, ואם היית מבין ודאי מסרת נפשך עליה, והיית זוכה בה, והנך רואה הכתוב, כִּי "נֵר מִצְוָה, וְתוֹרָה אוֹר", ואם יהיה לך בית מלא נרות, ולא יהיה לך אור, הלא יִתְפְּסוּ הנרות מקום בִּכְדִי [לשווא]. ומלת תורה הוא מלשון "הוראה" ומלשון "מָרְאֶה וּרְאִיָה", דהיינו, הכרה השלמה שאינה מַנַּחַת אחריה נִימָא. יתן ה' שֶׁתָּבִינוּ מהיום את דְּבָרַי. ...
עוד זאת אבקש ממך להתאמץ בְּיֶתֶר עוֹז באהבת חברים להמציא המצאות המסוגלות להרבות אהבה בין החברים, ולבטל מאתכם תָּאֲוָת מוּשָׂגֵי הגוף. כי זהו הַמֵּטִיל שנאה. ובין עוֹשֵׂי נ"ר [נחת רוח] ליוצרם לא יְצוּיָּר שום שנאה אדרבה רחמנות ואהבה יתירה יש ביניהם, והדברים פשוטים.
אבקש שכל אחד ואחד יראה המכתב שיש לרעהו, כי הדברים נאמרים מאחד לאחד, וְתוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם, בשעבוד הגוף, וקדושת הנפש, ולא לְשַׁנּוֹת ח"ו [חס ושלום], כמנהג בעלי הגוף, וראוי לכם לשמוע מהיום והלאה את דברי, כי חייכם ואורך ימיכם הוא, ולא לטובתי אני דורש, ומה יעשה המצביא המצוין, בעת שבני הצבא יְשַׁנּוּ הוראותיו אליהם וכו'.
יהודה