הוויות באמצע
678. הכבשים בני שנה נקראים ע"ש השמש, אמא קדושה, בינה, שנאמר בה, פני משה כפני חַמה, שיש לו ג"ר, פנים, מבינה הנקראת שמש. בשנה יש שס"ה (365) ימים, כלומר עם עשרה ימים שמרה"ש עד יוה"כ, הם שס"ה. כחשבון שס"ה מצוות לא תעשה. והוא עֵד לשמאל, והוא אמא עילאה. הלבנה, המלכות, בימין, כי הבת קשורה באבא, שהוא חסד לימין. והמלכות כלולה מרמ"ח (248) מצוות עשה.
ו', ז"א, נמצא עם אמא לשמאל, שס"ה מצוות לא תעשה. והבת עם אבא לימין, חסד. כמ"ש, בחכמה יָסד ארץ. בחכמה, אבא, חכמה דימין, חסד. ארץ היא הבת, מלכות. הרי שהבת קשורה באבא. הבן, ז"א, עם אמא, תבונה. כמ"ש, כּוֹנֵן שמיים בתבונה. וזהו הצירוף של השם יהה"ו, שהוא הוויות באמצע.
קודם נאמר ששבעה כבשים, הם שבע ספירות של הלבנה. וכאן נאמר, שהם כנגד שבע ספירות של החמה, ז"א. שהכבשים בני שנה נקראים ע"ש השמש, אמא קדושה, ע"ש ז"א שנקרא אור החמה, המקבל מאמא קדושה.
מבחינת אור השמאל, שז"א מקבל מאמא קדושה, הוא נקרא חמה. שנאמר בה, פני משה, ז"א, כפני חמה, שאז, כשמקבל מאמא, נבחן פניו כאור השמש בגבורתו. שנה, שנת החמה, שס"ה ימים, כחשבון שס"ה מצוות לא תעשה, המוחין דשמאל. המוחין מכונים עדן ומכונים עֵד. והמוחין של שס"ה ימוֹת החמה, הם עד לשמאל, הארת חכמה שבשמאל, והוא אמא עילאה, שנמשכים מאמא עילאה.
ושבעה כבשים בני שנה שמקריב, כנגד שבע ספירות דז"א, ממשיכים לו הארת החכמה שבשמאל דאמא. שהם בני שנה משס"ה ימות החמה, מוחין דשמאל דאמא. אבל הלבנה, מלכות, קשורה במוחין דאבא, החכמה דימין, אור החסדים, כי החכמה עצמה שבה, נגנזה ונסתמה ומאירה רק באור החסד. ומלכות כלולה מרמ"ח מצוות עשה, שהם חסד.
ונמצא, שע"י הקורבן של ר"ח מקבל כל אחד החסר לו. כי ז"א ממקורו חסדים בלי חכמה, וע"כ מקבל עתה ע"י הקורבן, חכמה דשמאל מאמא. והמלכות ממקורה חכמה דשמאל, וחסר לה רק חסדים, והיא מקבלת חסדים מאבא עילאה.
לכן ו', ז"א, נמצא עם אמא לשמאל, שמקבל מאמא החכמה דשמאל, החסר לו. והבת נמצאת עם אבא, חכמה דימין, חסד, החסר לה. וזהו הצירוף של השם יהה"ו, שה"ת, מלכות, אחר י', אבא. וה"ר, אמא, לפני ו', ז"א.
ארבע פרשיות התפילין, הן הוי"ה כסדרה. י', קַדֶש. ה"ר, והיה כי יביאך. ו', שְׁמע. ה"ת, והיה אם שָׁמוע. אמנם מבחינת סדר של אבא יָסד הבת, נמצאות באמצע שתי פרשיות המתחילות בהוויות, במילה והיה, שהן, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע. כי הן שתי אותיות ה'. וקַדֶש י', היא בתחילה. ושְׁמע, ו', בסוף. בסדר יהה"ו.
679. ושעיר עיזים אחד. כי שני שעירים, כתוב עליהם, ולקח את שני השעירים והעמיד אותם לפני ה' פֶּתח אוהל מועד, ונתן אהרון על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל.
השעיר לה' הוא כפרה על מיעוט הלבנה. והוא שעיר אחד לה' לחטאת. ע"כ כתוב בו, אחד, משום שהוא מצד הייחוד. אבל שעיר של עזאזל לא כתוב בו, אחד. ולא קורבן, לא אִשֶׁה, ולא עולָה. אלא כתוב, ושילַח ביד איש עיתי המִדְבָּרה. השעיר לעזאזל הוא שוחד, כדי לשבור הכעס של ס"מ, שלא יתקרב למקדש, לקטרג עליו.
680. וזה דומה לכלב רעב. ומי שרוצה שלא ינשוך אותו, נותן לו בשר או לחם לאכול ומשקה אותו מים. כמ"ש, אם רעב שונאך הַאכילֵהו לחֶם. ובזה הוא נעשה אוהב אל האדם, שלא די שאינו נושך אותו, בכמה ייסורים, אלא התהפך להיות עליו מליץ יושר, ונעשה אוהבו.