מה תצעק אליי
82. ויאמר ה' אל משה, מה תצעק אליי. כמ"ש, וַיְמַן ה' דג גדול לבלוע את יונה, ויתפלל יונה אל ה' אלקיו ממְעֵי הדָגה. מה כתוב למעלה, וימן ה' דג גדול? וימן, פירושו, נתינת מנה.
83. היה צריך לומר, וימן ה' את יונה לדג. שהוא המנה, ששלח ה' לדג. אלא ודאי שהדג הזה היה מנה ליונה, לשמור אותו מכל שאר דגי הים, ויהיה גנוז בו. וכיוון שהביא אותו ה' בתוכו, ראה יונה במעיו, את הרוחב של מקום מעיו, שהוא כמו היכל גדול, ושתי עיניו של אותו הדג היו מאירות כשמש, ואבן טובה הייתה במעיו, שהאירה לו, והיה רואה כל מה שיש בים ובתהומות.
84. א"כ, מהו שכתוב, קראתי מִצָרָה לי, שלא נראה מזה, שהיה לו שם כל הרווחה הזאת? אלא ודאי, שאחרי שהדג הזה הראה לו כל מה שבים ובתהומות, מת. שלא יכול לסבול אותו שלושה ימים. ואז נעשה צר ליונה.
85. כיוון שראה יונה את כל הרווחה ההיא, היה שמח. אמר הקב"ה, ומה אתה צריך יותר, וכי לכך הבאתי אותך לכאן? מה עשה הקב"ה? הרג את הדג ההוא. וכל שאר דגי הים היו סובבים סביב הדג. זה נשך אותו מהצד ההוא, וזה נשך אותו מהצד ההוא. אז ראה יונה את עצמו בצרה. מיד, ויתפלל יונה אל ה' אלקיו ממעי הדגה.
86. בתחילה קרא לו הכתוב דג, ועתה קורא לו דגה, מטעם שכבר מת. כמ"ש, והדגה אשר ביְאוֹר מתה. ואז כתוב, קראתי מצרה לי. ולא כתוב, הייתי בצרה או ישבתי בצרה. אלא, קראתי מתוך הצרה, שהֵצֵרו לי דגי הים. וכתוב, מבֶטן שְׁאוֹל שיוַועְתי. שמֵת, ולא כתוב מבטן חי או מבטן דג. אלא ודאי שהיה מת. וע"כ נקרא שאול.
87. כיוון שהתפלל תפילתו, קיבל אותו הקב"ה, והחייה אותו הדג, והוציא אותו ליבשה לעיני כל. כמ"ש, ויאמר ה' לדג, ויָקֵא את יונה. וראו כולם מעשה הקב"ה.
88. ויתפלל יונה אל ה' אלקיו. התפלל למקום שהיה קשור בו, למידת המלכות. שכתוב, ה' אלקיו. ולא כתוב, ויתפלל אל ה', ולא יותר, אלא ה' אלקיו. שרומז על המידה שהיה קשור בה.
אף כאן, ויאמר הוי"ה אל משה, מה תצעק אליי. אליי, הוא בדיוק, אֶל מידתי, שהיא ת"ת. שבה היה משה קשור. אלא במזלא תלוי הדבר. שנאמר, כי קריעת ים סוף נמשכה ממזלא, שהיא הדיקנא קדישא.
89. דַבּר אל בני ישראל וייסָעוּ. שייסעו מלהרבות דברים. כי אין זמן לתפילה עתה. לאיזה מקום ציווה אותם שייסעו, הרי על הים היו שׁורים?
אלא סובב למעלה, שכתוב, מה תצעק אליי, שפירושו לת"ת. והרי כולם עמדו במקום הזה, בת"ת, שכל ישראל היו קשורים בת"ת. וע"כ אמר, וייסעו. שישראל ייסעו מכאן, מת"ת, ויבואו להתקשר במזלא, שהיא הדיקנא. שאין עתה הזמן לת"ת, אלא במזלא תלוי הדבר.