מְשַׁלחי רגל השור והחמור
67. אשריכם זורעֵי על כל מים מְשַׁלחי רגל השור והחמור. אשריהם ישראל, שהקב"ה רצה בהם יותר מכל העמים וקירב אותם אליו, כמ"ש, ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה. וכתוב, כי חֵלק ה' עַמו יעקב חֶבל נחלתו. וישראל מתדבקים בהקב"ה, כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום.
68. והם צדיקים לפניו מפני שהם זורעים על כל מים, זורעים לצדקה, שמעלים מ"ן להמשיך מוחין למלכות, שתהיה נקראת צדקה. כי בלי המוחין היא נקראת צדק בלי אות ה'.
ומי שזרע לצדקה, כתוב בו, כי גדול מעל השמיים חסדך. מעל השמיים, מכונה ג"כ, על כל מים. מעל השמיים זה עוה"ב, בינה, שהיא מעל ז"א, הנקרא שמיים. וישראל זורעים זרע, שמעלים מ"ן, על כל מים, בינה, כדי להמשיך מוחין אל המלכות, שתהיה נקראת צדקה.
69. כל הדינים שבעוה"ז וכל הגזרות וכל השאלות, כולם נמצאים בהיכל אחד, ששם ע"ב (72) סנהדרין מעיינים בדינים של העולם. וההיכל ההוא נקרא היכל הזכות, משום שכאשר דנים דין, מְהַפכים בזכות האדם בתחילה.
70. משא"כ במדרגה של הס"א, ששם יש מקום שנקרא חובה, משום שכל מעשיו שבאותו המקום, שהוא של הנחש, אשת זנונים, אינם אלא להפּך בחוב האדם, ולהלשין על העבד לפני אדוניו.
71. אלו שבהיכל הזכות, נקראים מים מתוקים, מים צלולים. אלו שבהיכל החוב, נקראים מים מרים, כמ"ש, מֵי המרים הַמְאָרְרים. בהיכל הזכות ההוא אינם נמצאים שלושה אלו: בנים, חיים ומזונות. ולא באותו מקום החוב. לא במים מתוקים וצלולים, ולא במים המרים, המאררים.
72. וע"כ ישראל זורעים על כל מים זרע קדוש, שמעלים מ"ן עד בינה העליונה, הנקראת מים, ומולידים על כל מים. ואין הזרע שלהם נכון אלא למעלה, בבינה. ע"כ בנים, חיים ומזון, אינם תלויים בהיכל הזכות, אלא הדבר תלוי במזל הקדוש, דיקנא קדישא דא"א, בחינת בינה שלו, שיצאה לחוץ. ומקום זה הוא, על כל מים.
73. משלחי רגל השור והחמור. שאין בקליפות שור וחמור כלום, ששלחו מהם כל החלקים הרעים ומתדבקים בצד הטוב ההוא של כל הקדושים העליונים. שור וחמור, כשמתחברים יחד, הם שני פגעים רעים לעולם. שור, הוא צד הדין הקשה מדבקוּת של צד הקדושה. חמור, כשמתחבר עימו, מהצד האחר של הקליפות, הם שני פגעים רעים לעולם.
יש ב' בחינות דינים:
א. דין קדוש, נקודת השורוק, קו שמאל מטרם שהזדווג עם קו ימין, שאז נמשכים ממנו דין קשה, וזה אינו מטעם הפגם שבו, אלא מטעם חיסרון של חסדים להתלבשות החכמה.
ב. דין שאינו קדוש, שנמשך ממסך דחיריק מטרם שהזדווג עימו אור עליון, הוא פגם ממש, הממעט ג"ר דשמאל.
הדין הראשון נקרא שור, של הקדושה. והדין השני נקרא חמור, של הס"א.
74. וע"כ שמעון, כוח דין הקשה היה בו, שהיה מבחינת שור. וכשמתחברים יחד, לא יכול העולם לסבול. ומשום זה כתוב, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. וע"כ שלח יעקב לעשיו דבר זה, כמ"ש, ויהי לי שור וחמור, שכבש אותם אל הקדושה. ואם לא היה יעקב משפיל את עצמו, פחד גדול היה נופל על עשיו, מחמת שהיה בכוחו לכבוש ב' דינים הללו.