עשרה הרוגי מלכות
104. אבל אנו השוכנים בין גדרי הנחש, ואורב לנו בכל יום, הורג ונושך, ואנו בעינינו ראינו עיוות הדין שנעשה בינינו, באלו אנשי החיל, בני יעקב, שהתגלגלו בעשרה הרוגי מלכות, שבימיהם שתק הנחש המקטרג ולא ביקש דין. שירא מהם יראה גדולה. ולא יכול לעמוד בפניהם, וכיוון שעברו לעולם ההוא בתשובה, כלומר שמתו, עמד הנחש לפני הקב"ה, ודרש דין.
105. והנחש דייק הכתוב, וגונב איש וּמְכָרוֹ ונמצא בידו, מות יומת. אמר הקב"ה לנחש, יוסף לא היה איש, שהיה פחות מבן עשרים, שאין בתי דין של מעלה מענישים עליו, וכתוב, ונמצא בידו, והרי לא נמצא בידיהם. חזר ואמר הנחש, כתוב, כי יימצא איש גונב נפש מאֶחיו מבני ישראל והתעמר בו וּמְכָרוֹ, ומת הגנב ההוא. וכאן לא כתוב, איש, ולא כתוב, ונמצא בידו. ואעפ"כ, ומת הגנב ההוא.
106. 800 שנים עמד הנחש ההוא ודרש דין. ואנו למדנו, מי שהתחייב בשני דינים נידון בעונש החמור. וכיוון שמתו, כבר קיבלו העונש החמור. ופטורים מדינים אחרים. אוי למי שכבר קיבל עונש על חטאו, כי מיתה מכפרת על החטאים, וחזר לקבל עונש אחר, שהוא עיוות הדין. אוי כי התעוותו אנשי החיל. וס"מ ונחש עמדו לדרוש דין על זה.
107. על זה ראוי לנו לבכות ולספוד שהעיר הקדושה נשארה בדד מכל טוב שהיה בה. באותה שעה, ירד ס"מ ובלבל העולם, והכניס הרוח הזה במעיו של אותו רשע מלך רומא והוא דרש דין מאבירי העולם, שהם עשרה הרוגי מלכות. אוי לזה, אוי לעולם, לא נמצא עיוות דין כזה מיום שנברא העולם.
108. איכה בנייך עמודי עולם, צדיקים, סומכים, שהעולם עומד עליהם, ואני מתעטר עליהם בכל יום ע"י מעשיהם הטובים, איך התעוותו ע"י הנחש. איך התעוותו הרוחות הקדושים שלהם להתלבש בלבושים נוכריים אחרים לדון אותם בביזיון גדול. אוי לזה, אוי לעיוות הזה.
בעת שהוצאו להריגה התחלפו גופותיהם הקדושות בגופות אחרות דס"א, והם לא שלטו בגופותיהם הקדושות, אלא בגופות דס"א. ולכן נאמר, שהתעוותו הרוחות הקדושים שלהם להתלבש בלבושים נוכריים אחרים לדון אותם. כי סוף סוף סוף היה חילול השם, שהעולם חשבו, שהם גופותיהם הקדושות.
109. מי ראה בתוך גן עדן, בשעה שנמסר הדין למעלה, למסור אותם בידי המלכות הרשעה, עשר מרגליות יפות, נשמותיהם של הרוגי מלכות, האור של כל הגן, שכל גן העדן האיר מאורותיהם, בין כל האילנות, בין כל הנשמות אשר שם.
התפשטו מִלבושיהם שבגן עדן, ויצאו כולם אל מחוץ לגן עדן. וכל אלו הנשמות צועקות ואומרות, אוי שהתעוותו אנשי החיל. ושומרי הפתח של גן עדן, הכרובים, מזדעזעים, עולים ויורדים, ולא נתנו מקום להוציא אלו האורות מגן עדן.
110. כשהתפשטו הנשמות של הרוגי מלכות, מתוך האורות של לבושיהם שבגן עדן, ועליונים ותחתונים צועקים כנגדם, ושומרי החומות שלמעלה מזדעזעים, וכל הצבאות שבגובה השמיים בוכים ומייללים, מי ראה אימנו גועה ומייללת. היא ירדה אל הכרובים שומרי שערי הגן, והם מזדעזעים. עלתה אימנו, שהסתלקה השכינה, וכרוב אחד עימה.
111. ואז, להט החרב המתהפכת, שהיא חדה מאוד, היכה לתוך השערים של גן עדן, ויצאו אלו עשר אורות, הנשמות של הרוגי מלכות. העליונים והתחתונים צעקו, אוי לעולם, אוי לדור.
112. ראוי לנו לספוד כמו תַנִים, כשהאם, השכינה, ירדה, ולא מצאה אותם שם בגן עדן, וכל אלו האורות והבשמים, הנשמות, גועות ומייללות, אז השכינה גועה ומייללת. אלו הכרובים שומרי השערים בוכים ומייללים, ופותחים בבכייה, אנו על אחת כמה וכמה ראוי לנו לבכות על הכול ועל העיוות הזה.
113. ויצווּ אל יוסף לאמור, אביך ציווה לפני מותו לאמור, כה תאמרו ליוסף, אנא שא נא פשע אחֶיך וחַטאתָם. ויֵבְךְ יוסף בדַבְּרם אליו. החטא, עשו ליוסף, והוא כיפר הכול, וכיפר על חטאתם. כיוון שהוא מחל, למי יש לו לדרוש על חטאתם? כמ"ש, והתעוותו אנשי החיל, שעיוות דין גדול היה לאנשי חיל אלו. אוי לנו, מי ינחם אותנו.
114. למה היה עיוות הדין הזה? משום שאימנו גורשה וברחה והלכה לה, ומשום זה נמצא עיוות הדין. כי אותו שהשׂטין עלינו נמצא לבדו, ולא היה מי שיעכב בעדו, וימליץ עלינו זכות. ע"כ נמסרו בידיה של הקליפה, כל התיקונים של אימנו.
115. שאילו אימנו הייתה נמצאת שם, הייתה מכניסה אותם לִפְנים משורת הדין. על זה היא בוכה, על זה היא מייללת, על הבנים שגלו ונהרגו והושמדו לחינם.
116. השכינה לא הייתה נמצאת בדיניהם של הרוגי מלכות, והנחש עשה רצונו בהם. וע"כ כתוב, ובפשעיכם שׁוּלְחה אימכם. ששולחה אימכם שלא תהיה נמצאת בדיניכם. איכה ישבה השכינה בדד באותה שעה, כי היא הייתה מקבלת טענות בניה, ובשבילה היה נקרע גזר דין.
117. וכשאלו עשר מרגליות יצאו מגן עדן להתלבש בלבושים אחרים, בגופות אחרות, כל הלבושים נמסרו ביד הנחש, חוץ מראובן, כמ"ש, ויָשָׁב ראובן אל הבוֹר.
118. על שראובן נתן עצה להשליך את יוסף אל הבור, נתפס גם הוא בבור, וניצל. וזהו רבי אליעזר הגדול, גלגול נשמת ראובן, וכשתפסו אותו למינוּת, הושיבו אותו בבור, בכלא, ונשמת ראובן ניצלה. שלא הרגו אותו.