קיבוץ גלויות ותחיית המתים
63. כתוב, ויעקב נתן לעשיו, לחם ונזיד עדשים, ויאכל ויישת. מהו עדשים? עדשים עגולים כעיגול, כמו גלגל מקיף העולם, שאינו יוצא ממסלולו. כך הוא האדם, אע"פ שיהיה אז כל הטוב והשלמות, מ"מ לא ישתנה דרך העולם מלאכול ולשתות.
64. ד' רוחות העולם מנשבים, ועתיד הקב"ה להתעורר רוח אחד, לקיים הגוף, שיהיה כלול מד' רוחות, כמ"ש, מארבע רוחות בואי הרוח. בארבע לא כתוב, אלא מארבע רוחות העולם, שיהיה כלול מארבעתם. ואותו הרוח, הוא רוח המוליד, הוא הרוח האוכל והשותה ואין בין העוה"ז לימות המשיח, אלא שעבוד מלכויות בלבד, ואין בין עוה"ז לתחיית המתים, אלא נקיות והשגת הידיעה, ואריכות ימים.
65. והאם ימות המשיח ותחיית המתים אינם אחד? אלא ביהמ"ק קודם לקיבוץ גלויות, קיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים, ותחיית המתים הוא אחרון שבכולם. כמ"ש, בונה ירושלים ה' נִדְחי ישראל יְכַנס הרופא לשבורי לב ומְחַבֵּש לעצבותם. תחיית המתים היא הרפואה לשבורי לב, על מתיהם. בונה ירושלים תחילה, ואחריו נדחי ישראל יכנס, והרופא לשבורי לב אחרון על הכול.
66. ארבעים שנה קודֵם קיבוץ גלויות, לתחיית המתים, כמ"ש, ויהי יצחק בן ארבעים שנה. מקיבוץ גלויות עד תחיית המתים כמה צרות, כמה מלחמות יתעוררו על ישראל, ואשרי הנמלט מהם, כמ"ש בדניאל, בעת ההיא יימלט עַמך כל הנמצא כתוב בספר.
מכאן יתבררו ויתלבנו וייצרפו רבים. כמ"ש, וצְרַפתים כִּצְרוף את הכסף ובחנתים כִּבְחון את הזהב. ובאותם הימים יהיו ימים, אשר יאמרו, אין לי בהם חפץ. ומשעה שיעברו הצרות עד תחיית המתים ארבעים שנה.
67. כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר, אשר לא שמעו בקול ה'. כמו כן כאן. כי כל אלו דבר אחד אמרו. ולסוף ארבעים שנה, שהצרות יעברו והרשעים יִכְלו, יחיו המתים שוכני עפר. משום שכתוב, לא תקום פעמיים צרה, ודי להם במה שעברו. ומזמן תחיית המתים, יתיישב עולם ביישובו, כמ"ש, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
68. באלף השישי תהיה הגאולה. אבל זו אריכות יתרה לשוכני העפר הללו, אשר לזמן 408 שנים מהאלף השישי, יעמדו לתחייה כל שוכני עפר בקיומם.
שוכני העפר בני חת, כי חת רומז שיתעוררו לתחייה לת"ח (408) שנה. וכמ"ש, בשנת היובל הזאת, תשובו איש אל אחוזתו, כשיושלם הזאת, שהוא ה' אלף ות"ח (5408). כי אות ה' של הזאת רומזת על ה' אלפים (5000). זאת, בגי' ת"ח. תשובו איש אל אחוזתו, שהגוף ישוב אל נשמתו, שהיא אחוזתו ונחלתו.
69. ג' כיתות: של צדיקים גמורים, ושל רשעים גמורים, ושל בינוניים. צדיקים גמורים יקומו בתחייה של מֵתי ארץ ישראל, שהם קודמים בתחילה, כמה שנים מהיום של 408, בשנת ארבעים אחר קיבוץ גלויות. והאחרונים, יקומו כולם, לזמן 408 שנה לאלף השישי. מי יזכה לאריכות הזה? מי יישאר בשמירת דתו בזמן ההוא?
70. יהי אור. אור הוא הגאולה. והמילה אור בגי' ר"ז (207), שפירושו סוד. כשכתוב, יהי אור, רומז בזה, שזמן הגאולה יהיה סוד. ולא ידוע לשום אדם.
בתשובה יתקדמו כולם לקום לתחייה. אם לא נאמר כך, לא הנחנו פתחון פה למצפים על הגאולה בכל יום. כמ"ש, חוסן ישועות. רומז על אלו המצפים ישועות בכל יום. ואם הגאולה קשורה בזמן קצוב, איך אפשר לצפות בכל יום? אלא ודאי שתלוי בתשובה. ובזמן שיעשו תשובה, ייגאלו. וארבעים שנה אחר הגאולה תהיה תחיית המתים.
71. תלוי בתשובה. שכתוב, ורבים מִיְשֵני אדמת עפר יקיצו. מישני, שרק חלק יקומו, הצדיקים, ששבו בתשובה בחייהם, שהם קודמים בתחייתם מקודם לכן. הרי שע"י תשובה מתקדמים.
כמה שנים קודמים הצדיקים לשאר בני אדם? כמ"ש, ויֵרד מיעקב, יר"ד (214) שנה קודמים הצדיקים לשאר כל אדם.
שיעור הַקדימה תלוי לפי השיעור שבָּלה בעפר. שכל גוף הקודם לִבְלות בעפר קודם לתחייה. יש הרבה תחיות. כי לכל גוף תחייה מיוחדת, לפי שיעור מהירותו לבלות בעפר. אלא כל התחיות תהיינה באותו הזמן.