מאמר במקום הקדמה
שכל הפועל
הדבקות האמיתית היא בחינת ידיעה
לא כצורנו צורם
אהי' שלחני אליכם
תנועה גשמית ותנועה רוחנית
תיקון כלל ופרט
חטא אדה"ר - חטא שאול המלך
אמונה אומן
צדיק מושל יראת אלקים
וכאור בוקר יזרח שמש
התהפכות הצורות
נעימות השירים והנגינה
סיתומים
המפורסם והמושכל
נחמה העתידה
חינוך הבנים
מזון גשמי ומזון רוחני
סוד מצוה דמגני
חילוק מעוה"ז לעולם שלאחר התחיה
קנאה
דומם דקדושה
אך בצלם יתהלך איש
אך טוב וחסד
מפלת הגאים - ירושת השפלים
ספירות
צמצום א' - 1
צמצום א' - 2
שלש מראות בצמצום
עניין שני הקצים
סוד הצמצום
דבר הצמצום
סוד הציץ
סבת הצמצום
חלל פנוי
ולדבקה בו
תיקון המנצפ"ך
סוד "ונוגה כאור תהיה"
שבע חומות
סדר התיקון
תענוג הקבוע, ועבדות המעולה
ממשלה
והחוט המשולש לא במהרה יינתק
עליונים למעלה ותחתונים למטה
ענין בת צור
תיקון השמאל
אצילות נשמה
גבהות הלב
גדול הנהנה מיגיעו
השפעה ותענוג
אני הוי' לא שניתי
פעולות האדם ותחבולותיו. ציור אחד יוצא מכל המעשים
אחדות הפעולות
הדבר שהיה בכלל
ומבשרי אחזה
התאחדות המעשים למעשה אחד
התאחדות הנבראים
ענין קטנות ב'
ברוך שם כבוד
שמירת התורה תלויה בארץ
קב"ה וישראל חד הוא
אם בארזים נפלה שלהבת
ששים רבוא נשמות
גמר התיקון
סוד שמותיו ית'
גאוה, רצון בחירי ומחוייב
אליהו ואלישע
מי הקדמני
סוד הנבואה
סגולות התורה
מה שנוהג בגשמיות נוהג ברוחניות
סגולת השינה
חותמו של הקב"ה אמת
שבח הנוסף על סוד השלימות
ענין זקנה
כח הנשמה
זכוך הגוף
מערכות הטבע
ענין פרס
תולדות גשמיים ותולדות רוחניים
שכל ומושכל
דע את אלקי אביך ועבדהו
עבודה באהבה
צדיק אוכל לשובע נפשו
הרה וילדת יחדו
זמן ומקום
ענין צורה רוחנית
חסרון ושלימות
חיצוניות ופנימיות-1
בן ועבד
השלימות-1
לימוד התורה הק'
כל שזכה שהקב"ה משפיע לו חב"ד
אם הוי' לא יבנה בית
רם הוי ושפל יראה
רזא דכלים ריקים
ג' עלמין אית ליה לקב"ה
ענין חיצוניות ופנימיות - 2
אין בין תענוג לשמחה
חכמת הרגש התענוג
מסירות נפש
באה שבת באה מנוחה
מעלת השבת
ענין אשת חיל
ביאור המדרש ויכל אלקים
מאמר השבת
ושמרתם את השבת
ב' שבתות
לכולם נתת בן זוג
שבת ושמיטה
ערך התנועה - והמנוחה
ושמרו בני ישראל את השבת
השלימות - 2
פלאי פלאות ג' בחינות
מציאות העבודה
כל שיש לו מציאות יש לו אמת
ענין עקרת בית הנפש הוא עקרת הבית
הבונה בית למלכו
יסוד אמא א-ל שד"י
מצה למצוה
ה' ספירות
הויות
אדם הראשון נולד מהול
קשת
מילה - פריעה - אטיפא דמא
קבלת התפילה
שינוי מקום ושינוי העתים
הוי' שפתי תפתח
בדחילו ורחימו
עיון תפילה
תקון הבושה "מאין באת"
רחמים
מזמור לאסף
ארבעה אין הדעת סובלתן
רחמנא ליבא בעי
פגימת עינים
ב' יראות
הללו בוכין והללו בוכין
כל המצטער עם הצבור
הויכוח שבין כ"י להשי"ת
הכל בידי שמים
תיקון הנשמות
גילוי היחוד
היתרון שבהשבה
שני הדרכים שבהם העולם מתנהג
גילוי פנים
ספריית כתבי מקובליםchevron_left
בעל הסולם/פרי חכם - שיחות
chevron_left
אין בין תענוג לשמחה
 

אין בין תענוג לשמחה

אין בין תענוג ושמחה, לעצב וצער, אלא הפירוד וחיבור, שהמתענג, כל אבריו מחוברים ומיוחדים, והמצטער, איבריו... ... מתחברים. דרך משל, האוכל מאכל למעדנים, הוא בהסכמת כל החלקים שבו, ועל כן מתענג, ושיעור תענוגו לפי קרבת החלקים זה בזה... ... דהיינו המאכל מיחדם, ולכן האוכל לרפואה מצטער שאינו בהסכמת אברים תחתונים הפתאים, וכן כשמוכרח לדבר בלי שכל, הוא מצטער, כי העליונים אינם מסכימים לזה. וכן כשעושה איזה עובדא, מחוץ לענינו, התחתונים אינם מסכימים, אבל עובדא, הסובב לעצמותו כגון, רחיצה בחמים מתענג, שכל החלקים מסכימים לזה וכו' כדומה לו.

ומכל מקום נמצא בחינה אחת באדם, שנקראת הכרה, שזה מעביר מים עליונים לתחתונים, כי בהתרבות ההכרה התחתונים מתיחדים עם העליונים, ורואים ומתענגים בנחמת עליונים, והראיה שנושא אלומות אינו מרגיש כלל ביגיעת המשא, מחמת שאבריו התחתונים ההכרה משפיע אור גדול עליהם, ומתיחדים לענין אחד ותענוג אחד.

וזה סוד גלות השכינה, כי כיון שהנשמה והשכל, באים בגוף, ואינם מתיחדים בא', שהפה מדבר בלי שפעת השכל וחיובו, והידים עושים מעשים בלי הסכמת השכל והנשמה, אז אותם הדיבורים והמעשים, הם כמו בנים שגלו מעל שולחן אביהם, ובתהו בלא לב נמצאים וגורמים צער לשכינה, כי חלקים שלה אינם מתיחדים ועולים בקנה אחד.

וכשיודעים ש"שיר השירים על פומא דאליהו אתגזר", (זהר חדש שה"ש הסולם אות פז) אז נעשה קשר בין הגוף והנשמה, אך צריך להרגיל את אבריו התחתונים בהכרה זו, ואז יושפע עליהם שפע אור על מדותיו, וכולם נהנים מיגיע כפם, כמו הנושא אלומותיו, אבל כל עוד שלא תושלם ההכרה, דומה כמו הזורעים בדמעה, כי מחמת הרחקת הזמן לתענוגם של התחתונים, הגם שמכיר ויודע שיהיו אלומות טובות לפיהו, הוא מצטער בזמן הזריעה, והתחתונים אינם מסכימים להמעשה.

לכן כל העבודה, להרבות הכרה לתחתונים, ואז יהיה הקשר ביניהם גדול, ולא ימצא שום מעשה ודיבור, שלא יתנהג לפי הנשמה והשכל, וכגודל ההכרה גודל היחוד. וכגודל היחוד גודל התענוג כנ"ל.

והנה האדם הוא עולם קטן, וכל העולם אדם גדול, לבוש, ובביתו, ומשמשים לפניו, וכל אדם הוא חלק מהעולם, פירוש מאדם הגדול, או שייך לראש, או לגרון, או לבטן, וזה דוקא בחיצוניות שלו, אבל בפנימיות שבו אינו מתחלק, כטבע רוחני שאינו מתחלק, אלא אור אחד, הזורח בכל חלק, לפי דרגא דיליה, כי אור נשמתו שוה הוא, בין בראשו ובין ברגלו.

וזה סוד, (בראשית א כז) "בצלם אלקים", כי מאן דנפח מתוכו נפח, דהיינו, שאינו באופן להתחלק רק זורח בשוה והבן מאוד.

וזה סוד (שמות לג כג) "וראית את אחורי ופני לא יראו", כי האדם אינו יכול לראות פנים של עצמו, כי בחינת השגה וראיה, הוא פועל יוצא לזולתו, אבל אחורי של עצמו, דהיינו הגויה וידים ורגלים, אפשר לראות והבן מאוד כי נורא הוא.

ובאמת כל החיצוניות, לא ניתן, אלא לפי עין הרואה, דהיינו, 'שיר השירים' כנ"ל, וזה כל מעשה בראשית. וזה סוד גדול, (שם כ ב) "אנכי ה' אלקיך" וכו', (דה"א יז כא) "אשר פדית ממצרים גוים", (סוף עדיות) "ואין אליהו בא לטמא ולטהר וכו', אלא לעשות שלום" וכו'. ובזה נבין הפסוק, (תהלים קכח א) "אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו", כי הירא שמים לא נשלם לפי עצמו, רק כשהולך בדרכיו, כי כמו שהאדם לא יוכל לפרנס חלק מגופו, ויהיה נמצא בשמחה, מחמת שצריך יחוד ביניהם כנ"ל, כמו כן, אין השלמה, זולת להולך בדרכיו, והסוד כי דרכים הרבה למקום,( תק"ז תקמ"ב פא: ילק"ש בראשית כח קיז) ואין העולם מקומו. (עי' רבנו בחיי שמות כה י) והכסא נושא את נושאיו.

כי בסוד החסרון ושלימות, נברא העולם. וזה דוקא, לפי שעה, כהמשך הזמן מזריעה לנשיאת אלומותיו, דהיינו, החיצוניות שנחסר לפי המקום והזמן ובהשבת הגזילה והאשם, נמצא בתוספת חומש, שזה מעלה יחוד, ביו עליונים ותחתונים, וכל עבודה לפי שעה, שיש שדה ממהרת להוציא פירות, דהיינו, שבעליה בזריזות והתאמצות, מרבים ומגדלים אור הכרה כנ"ל, עד שלעתיד לבא, מיד בשעת הזריעה יצמח בלי שהיות זמן, ואז תוסר הדמעה מעל כל פנים, כי דרגא של הזורעים בדמעה תבוטל, כי תתרבה ההכרה כנ"ל.

ואומר לך מה היא הזריעה, הם הדיבורים ומעשים, שאינם באים לפי הסכמת הנשמה, ושייך לעניים, בסוד "לקט שכחה ופאה", ושייך לכהנים, בסוד, "תרומות ומעשרות", ושייך לבעלים, בסוד, (תצוה כט לג) "ואכלו אותם אשר כפר בהם", כי אכילתו מכפרת, בסוד שולחן כמזבח, והבן, וכל זה בסוד "יראת שמים", בסוד התשובה, שבנים חוזרים לשלחן אביהם.

וכל זה, לפי גודל ההכרה, כן יתקרבו ויתיחדו הדיבורים והמעשים לבעליהם, דהיינו, הנשמה.

אבל האדם השלם, הוא ההולך בדרכיו, שכל בחינות הנ"ל, לפי התחתונים הוא מתחפש ומתלבש כנ"ל, אבל לגבי עצמותו, לא יופעל כלל, ולא יעלה בשום בחינה שם ענין חיפושים ולבושים, שזה בבחינת יוצא פועל.

ולכן השלימות ללכת בדרכיו, שאיהו דורך ואיהי דרך, ולכן (עקב י כ) "ובו תדבק", ואיך אפשר להדבק בו, שהוא אש אוכלה אש, כי מיד יאמרו לו, "יתוש קדמך", ולא יעשה בדעת, ותירצו חז"ל, הדבק במדותיו, דהיינו, מה הוא רחום, ודורך פורה בבצרה, אף אתה רחום, ואתה תהא דורך הפורה, דהיינו באותה שעה שלא תעשה בדעת, תתכוון להיות דורך פורה, (תהלים נה כג) "השלך על ה' יהבך". ואז תיכף תהא נושא אלומות, כי, (שם קכח ב) "יגיע כפיך כי תאכל", ותהיה שש ושמח שזכית לדרוך הפורה, ואתה הולך בשליחותו של מקום, דהיינו, ממש שליחו של אדם כמותו, ושום דבר, ושום מעשה, לא יתפרד מנשמתו אפילו רגע אחד, כי החיצוניות אינו פועל לפי עצמו, אלא לפי נשמתו. וכשהכרה זו בשלימות אז מיד... גדול בין החיצוניות לפנימיות, והתענוג נפלא, ומתגבר גם כן על התחתונים, ואינם מרגישים באמת בשום משא וצער גידול בנים, כי כשנולדים מיד גדולים הם, וששים ושמחים תמיד לעשות רצון קונם... וז"ע (שם קכז ה) "אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער", כי האשפה נתמלאה ואין שום חסרון, ומה שעושה שלא בדעת קונו, הוא קונו בעצמו, כי זה לדבר... ... עם האויב בשער, וברגע שהולך להיכל אויב נהפך לאוהב, ובין בשער ובין בהיכל הוא דרך ה' ממש, שיד ה' עשתה זאת, והוא (ברכות לד:) "שלוחו של אדם כמותו" ממש, דהיינו, נשמתו בוראו ממש תלמדנו, היא גופו, דהיינו שבחו, דבוריו, ומעשיו.