ואכלת ושבעת ובירכת

499. ואכלת ושבעת ובירכת את ה' אלקיך. האם טרם שאדם אוכל לשובע וימלא בטנו, לא יברך להקב"ה? ואיך כתוב, ואכלת ושבעת, ואח"כ, ובירכת? אלא אפילו לא יאכל אדם אלא רק כזית, ורצונו עליו, ושם האוכל ההוא לעיקר מאכלו, הוא נקרא שובע, כמ"ש, פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. לא כתוב, לכל חי אכילה, אלא לכל חי רצון. ללמד, שרצון שנותן על אותו אוכל נקרא שובע.

ואפילו שאין לפני האדם אלא דבר מועט כזית ולא יותר, הרי הרצון של שובע נתן עליו. ומשום זה כתוב, ומשביע לכל חי רצון. רצון כתוב ולא אכילה. וע"כ כתוב, ובירכת, שמחויב האדם לברך את הקב"ה, כדי לתת שמחה למעלה.

500. ואכלת ושבעת. משמע שלשיכור מותר לברך ברכת המזון, משא"כ בתפילה. לשיכור אסור להתפלל, משום שהתפילה טובה בלי אכילה, משום שהתפילה עולה למעלה למקום שאין בו לא אכילה ולא שתייה, לבינה. ועל זה נאמר, שעוה"ב אין בו אכילה ושתייה. אבל בשאר המדרגות שלמטה יש אכילה ושתייה.

501. בברכת המזון נמצא, שטובה ברכה הנמצאת בשובע. משום שברכת המזון היא במקום, שיש בו אכילה ושתייה, במלכות, שממנו יוצא מזון ושובע למטה. וע"כ צריכים להראות לפניו שובע ושמחה. אבל במקום שמגיעה התפילה אינו כן, כי עולה יותר למעלה, לבינה, שאין שם אכילה ושתייה. וע"כ שיכור לא יתפלל תפילה.

502. לשיכור מותר לברך ברכת המזון, שמשמע מהכתוב, ואכלת ושבעת ובירכת. ואכלת, זוהי אכילה. ושבעת, זוהי שתייה, כי השובַע הוא ביין, ביין יש שובע, שביין הוא רווה, וזהו שיכור. שכתוב, ובירכת את ה' אלקיך. אֶת, רומז על המלכות, שבה אכילה ושתייה. ומשמע שברכת המזון צריכה שמחה ושובע, מהכתוב, על הארץ הטובה. טובה, שובע, כמ"ש, ונִשׂבע לחם ונהיה טובים. משום זה צריכים שמחה ושובע.