שַׁלחֵני כי עלה השחר
51. ויאמר, שלחני, כי עלה השחר. ויאמר, שלחני. האם אסיר היה בידו של יעקב? אלא אשריהם הצדיקים, שהקב"ה חס על הכבוד שלהם, ואינו עוזב אותם לעולם. כמ"ש, לא ייתן לעולם מוט לצדיק. ומהו שכתוב, ותֵקַע כף ירך יעקב?
52. אלא המלאך לקח את שלו. שכתוב, והוא לן בלילה ההוא במחנה. וכתוב, וייקחם ויעבירם את הנחל. מה הייתה דעתו של יעקב, להעביר אותם את הנחל בלילה? אלא ראה את המקטרג, שהולך בין המחנות שלו. אמר יעקב, אעביר אותם לצד האחר של הנהר, אולי לא תהיה מבוכה.
53. ומה ראה? ראה שלהבת אש לוהטת הולכת ומעופפת בין מחנותיו. אמר יעקב, מוטב לקחת אותם מכאן לעבר הנהר, והנהר יפסיק ביניהם, ולא תימצא מבוכה. כי המזיקים אינם עוברים נהרות. כמ"ש, וייקחם ויעבירם את הנחל, וייוותר יעקב לבדו.
וכיוון שיעקב הפריע לו להזיק למחנות, ע"כ נגע בכף ירכו, ותֵקע כף ירך יעקב. כי לקח ממנו את שלו. מכאן, מי שנמצא לבדו בבית מיוחד, שנפרד משאר בתים, ביום, ומכ"ש בלילה, או מי שהולך לבדו בלילה, יכול להינזק.
54. וייוותר יעקב לבדו, וייאבק איש עימו. המלאך, מצד הדין הוא בא, וממשלתו, בצד של הלילה, שממונה להכניס את ישראל בגלות, שהיא לילה וחושך.
כיוון שעלה האור, נחלש כוחו, והתגבר עליו כוחו של יעקב, כי מצד של הלילה בא. וע"כ בזמן שהיה לילה, לא יכול לו יעקב. וכשעלה האור, התחזק כוחו של יעקב, ואחז בו והתגבר עליו. אז ראה אותו יעקב, שהוא מלאך.
55. אמר לו המלאך, עזוב אותי, כי איני יכול לך. לא יכול לו, משום שעלה האור ונשבר הכוח שלו, כמ"ש, בְּרון יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים. ויריעו, שנשברו כל אלו שמצד הדין. ויריעו, פירושו, שנשברו. בני אלקים, הם אותם הבאים מצד הדין, הנקרא אלקים. אז התחזק יעקב ואחז בו.
56. אמר לו, שלחני, כי עלה השחר. שהגיע הזמן להתקבץ ולשבח שבחו של הקב"ה. ויאמר, לא אשַׁלֵחך כי אם בירַכתָני. אם תברכני, היה צריך לכתוב. מהו, אם בירכתני, לשון עבר?
אלא אמר לו יעקב, ודאי אבי בירך אותי אלו הברכות, שרצה לברך את עשיו, ואני ירא ממך, על אלו הברכות, אם אתה מודה עליהן, ואם לא, אולי תהיה מקטרג עליי בשבילן.
57. ויאמר, לא יעקב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל. אמר לו, לא במרמה, ולא בעָקְבה השגת אלו הברכות, ע"כ לא יעקב ייאמר עוד שמך, שהוא כמו שאמר עשיו, ויעְקְבֵני זה פעמיים. כי לא בעקבה היה. כי אם ישראל, שהוא ז"א, שממנו יוצאות הברכות. כי ישראל מודה עליך, שהברכות שלך הן, משום שאתה אחוז בו. וע"כ, אני וכל שאר מחנות המלאכים, מודים עליהן, שהברכות הן שלך.
58. כי שׂריתָ עם אלקים ועם אנשים ותוכל. עם אלקים, כל אלו הבאים מצד הדין הקשה. ועם אנשים, זהו עשיו והמחנות שלו. ותוכל, אתה יכולת להם, והם לא יוכלו לך. ולא עזב אותו יעקב, עד שהודה לו על אלו הברכות. כמ"ש, ויברך אותו שָׁם.
59. בשעה שאור הבינה עולה, נכנעים כל בעלי הדינים ואינם נמצאים, וכנ"י מספרת עם הקב"ה. והשעה ההיא עת רצון היא לכל, והמלך מושיט למלכות ולכל אלו הנמצאים עימה, שרביט, חוט של חסד, להימצא בשלמות במלך הקדוש.
60. בשעה שהקב"ה נמצא יחד עם כנ"י, המלכות, והיא מעוררת תחילה הרצון אליו, ומושכת אותו אצלה ברוב אהבה והשתוקקות, אז מתמלאת המלכות מצד ימין, חסדים דזכר. וכמה מחנות מלאכים נמצאים בצד ימין, בכל העולמות.
וכשהקב"ה מעורר תחילה אהבה ורצון, והמלכות מתעוררת אח"כ, ולא בזמן שהקב"ה מתעורר, אז הכול נמצא בבחינת הנקבה, המלכות, והשמאל מתעורר, וכמה מחנות עומדים ומתעוררים בצד השמאל, בכל העולמות.
כעין זה כתוב, אישה כי תזריע, וילדה זכר. אם האישה מזריעה תחילה, יולדת זכר, משום שעולם התחתון נמצא כעין עולם העליון, וזה דומה לזה. וכמו שלמעלה, אם המלכות מעוררת תחילה הרצון, מתמלאת מצד ימין, בחינת זכר, אף למטה כך.
61. וע"כ הקב"ה גוזר זכר או נקבה, להימצא רצון תחילה בעולם, המלכות, אשר אז מתעוררת גם האישה למטה להזריע תחילה, ויולדת זכר. כי הכול תלוי למעלה, ולא למטה.
ובכל, צריך האדם שרצונו יתדבק למעלה, להקב"ה, שיימצא רצון תחילה בעולם, המלכות, ואז גם אשתו תזריע תחילה ותלד זכר.
אשרי חלקם של הצדיקים, שיודעים להדביק רצונם אל המלך הקדוש. עליהם כתוב, ואתם הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום.