עשרה דברים לעשות בסעודה

[עשרה דברים למעבד בסעודתא]

31. עשרה דברים צריך אדם לעשות בסעודה:

א. נטילת ידיים.

ב. לערוך ב' חלות לשבת.

ג. לאכול שלוש סעודות. ולהוסיף מחול על הקודש.

ד. להאיר נר על השולחן, שולחן בצפון ומנורה בדרום.

וצריך הסבה, כמו שלומדים, הסֵבו, אחד מברך לכולם.

32. ובשבת, בכל דבריו צריך להוסיף מחול על הקודש, בין במאכליו ובמשתָיו, בין בלבושיו, בין בהסבותיו. שצריך לתקן לו הסבה יפה, בכמה כרים וכסתות מרוקמים, מכל מה שיש בביתו, כמו שמתקנים חופה לכלה.

כי שבת, היא מלכה והיא כלה. ומשום זה היו יוצאים בעלי המשנה בערב שבת, ומקדימים לקראתה בדרך, והיו אומרים, בואי כלה, בואי כלה. וצריכים לעורר על השולחן שירה ושמחה אליה.

33. וצריכים לקבל השבת, כמו שצריכים לקבל גבירה, שידליק כמה אורות נרות בשבת, ובהרבה תענוגים, ולבושים יפים, ובית ערוך בכמה כלי תיקון, בהסבה יפה לכל אחד.

כי בשמחה ובתיקון הזה גורמים לשפחה הרעה, לקליפה, להישאר בחושך, ברעב, בבכייה, בהספד, בלבושים שחורים כאלמנה. כי כשמלאה זו, חרבה זו. כי אין הקליפה מתמלאת אלא מחורבן הקדושה, וכן הקדושה מתמלאת מחורבן הקליפה.

34. יצה"ט הוא המלכה הקדושה. מלכות הקודש שירדה בשבת, הכלולה מע"ס, מעוטרת בשבע שמות שאינם נמחקים, בכמה מרכבות של החיות, ובכמה חֵילות ומחנות מלאכים. והמלך יוצא כנגדה בכמה מחנות. והיצה"ר, שפחה רעה, נשארת בחושך, כאלמנה בלי בעלה, בלי מרכבות.

35. ואלו, שנאמר עליהם, למזבחים ולמקטרים למלֶאכֶת השמיים ומזלות אשר לא ציוויתי, שהיא העבודה, שהם עובדים אל השפחה הרעה, השולטת בערבי שבתות, ובערבי לילות רביעיות, מה הם עושים בשבת?

הם לוקחים בגדים שחורים, ונחשכים האורות שלהם, ועושים הספד בליל שבת, כדי להשתתף עם השפחה הרעה, להיות בעצבות בצרה ובחושך, כמו שהיא שורה. כי כתוב, גם את זה לעומת זה עשה האלקים.

36. אחר שחטאו ישראל, ונחרב ביהמ"ק, כתוב בשכינה, באמא הקדושה, איכה ישבה בדד העיר רבָּתי עָם הייתה כאלמנה. וע"כ מכבים בליל תשעה באב האורות והנרות, ועושים הספד ויושבים כאבלים, להשתתף בצער השכינה, משום שהם בעוונותיהם גרמו לה כל השבר ההוא.

37. הדבר החמישי שצריכים לעשות בשבת, הוא כוס יין של וַיְכוּלו, קידוש.

ו. שדברי תורה יהיו על שולחנו.

ז. להאריך על שולחנו, כדי שיבואו עניים לשולחנו.

ח. נטילת ידיים במים אחרונים.

ט. ברכת המזון.

י. כוס של ברכת המזון.

וצריך להתאמץ על עשרה דברים אלו, לתקן אותם בעניין קדוֹש, שהיא, המלכות, כלולה מע"ס. והמלכות נבחנת לשולחנו של הקב"ה מהגבורה. ומשום זה לומדים, שולחן בצפון, צד הגבורה.

38. ועתה משה מפרש עשרת הדברים, שאדם צריך לעשות בסעודת שבת. הראשון, נטילת ידיים, כי ידיים מזוהמות פסולות לברכה, משום שהן שניות לטומאה. כי כשהידיים טמאות הן אב הטומאה, ראשון לטומאה. וכשהן טהורות, הן שניות וראויות לברכה, כי הברכה אינה שורה אלא על טהרה.

כי הכוהן, איש טהור, איש חסד, שורה עליו הברכה. כמ"ש, כשֶׁמן הטוב על הראש. ומשום זה כתוב, דבר אל אהרון ואל בניו לאמור, כה תברכו את בני ישראל.

והתבאר, כל כוהן המברך מתברך, ושאינו מברך אינו מתברך. ולומדים, כל ברכה שאין בה אזכרה, כלומר, שם הוי"ה, ומלכות, כלומר, מלך העולם, אין שְׁמה ברכה. מלכות, היא השם אדנ"י. וע"כ צריך להיות בכל ברכה אזכרה, הוי"ה, ומלכות, אדנ"י.

39. וצריך ליטול ידיים עד הפרק, שבו חמש אצבעות, שגזרו עליו ליטול י"ד (14) פרקים, שבחמש אצבעות, שבכל אצבע יש ג' פרקים ובאגודל ב' פרקים. בשעה ההיא שורה יד ה' עליו. והיא יד של הברכה מצד החסד, שבו חכמה ביד ימין.

כי בגדלות דז"א עולה החסד להיות חכמה. והיא יד דקדושה מצד הגבורה, ששורה בדין. והיא יד של ייחוד מצד הת"ת, המייחד ימין ושמאל לאחד, שהוא שורה בי"ד פרקים של הגוף.

י"ב פרקים הם בב' זרועות, שבכל זרוע ג' פרקים, והם שישה, ובב' שוקיים, שבכל שוק ג' פרקים, שהם שישה, וביחד הם י"ב. ועם ב' שבגוף ובברית, הם י"ד. והתבאר ג"פ י"ד בג"ס חג"ת.

40. וג"פ י"ד הן מ"ב (42). י' י' י' שבי"ד י"ד י"ד, רמוזות בכתוב, יברכך יאֵר יישׂא, מן הוי"ה, הוי"ה, הוי"ה, שבג' אותיות י' שבג' הוויות שבכתוב, יברכך הוי"ה, יאר הוי"ה, יישׂא הוי"ה. ד' ד' ד' מן י"ד י"ד י"ד, הן רמוזות באדנ"י אדנ"י אדנ"י.

ואמר הנביא על ג"פ הוי"ה ועל ג"פ אדנ"י, היכל הוי"ה, היכל הוי"ה, היכל הוי"ה הֵמה. שהיכל הוא מלכות, אדנ"י. ע"כ אמר ג"פ היכל הוי"ה, שהם ג"פ אדנ"י וג"פ הוי"ה. וזהו שנתקנה נטילה ביד, לרמז על י"ד פרקים, וג' י"ד שבחג"ת, שהם ג' הוויות, וג' אדנ"י.

41. וכל צד מג' קווים חג"ת, ימין שמאל אמצע, שהם ג"פ י"ד, הוא מג' פנים שבחיות אריה שור נשר, שהם הוי"ה הוי"ה הוי"ה. ומג' כנפיים שבחיות, שהן ד' ד' ד', ג"פ אדנ"י. כולם צריכים להיות מן כ"ח אדם.

הוי"ה במילוי אותיות א', יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שבגי' אדם (45). כ"ח שלו, כלומר המילוי דמילוי של הוי"ה במילוי אותיות א', הוא יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף. שהן כ"ח (28) אותיות, כנגד כ"ח פרקים שבעשר אצבעות הידיים.

והמלכה אינה שורה בכ"ח שלו, בכ"ח פרקי האצבעות, עד שעוברת מהם הזוהמה של השפחה הרעה הפסולה, אשת הפסוּל. משום זה, ידיים מזוהמות פסולות לברכה, כי השפחה הפסולה שורה עליהן.

42. ואלו המים הם לטהר היד, ששורה שָׁם יד הוי"ה. יד הוי"ה, היא מים של תורה, שעמי הארץ, שהם שרץ, שאין להם תורה להוציא אותם מטומאתם, מה מועילה להם טבילה, בעת שהשרץ, השפחה הרעה, היא בידיהם, בגזל שבידיהם, בגזל של ברכות שגוזלים מהקב"ה, שאינם יודעים לברך, ואינם יודעים מהי ברכה, ומהי זוהמה?

43. כששמענו דברים אלו החברים ואני, לא יכולנו לסבול עד שישלים עשרה דברים של הברכה, והשתטחנו לפניו, ואמרנו לו, שבוודאי אין אדם שיוכל לומר דברים אלו אלא אתה. כי אתה כעין ד' מחיצות שבגן עדן, אשר אם אדם נכנס לשם, במחיצת הילדים נעשה ילד, ובמחיצת הנערים נעשה נער, ובמחיצת בחורים נעשה בחור, ובמחיצת זקנים נעשה זקן.

ומשום זה כתוב עליך, ממכון שִׁבתו השגיח אל כל יושבי הארץ. שמרמז על משה. ואתה הוא שכתוב עליך, בשַׁגַם הוא בשר. אשר בשגם הוא אותיות משה, מ"ש, וב"ג שהם ה'. בדור של דור הפּלָגה היית, ובכל דור ודור אתה בא בגלגול, כמו גלגל המתהפך לכמה אופנים, ולא נגלית אלא בדור שניתנה התורה על ידך.

44. מיד כשנפטרתָ מהעולם, אתה הוא כשמש המאירה בכל דור ודור. כי כשנאספת השמש בלילה, היא מאירה אז אל הלבנה ובשישים ריבּוא (600,000) כוכבים. כך הוא אתה, שאתה מאיר בשישים ריבוא בכל דור ודור.

וזהו שרמז קוהלת, דור הולך ודור בא. ולומדים, אין דור פחות משישים ריבוא. ועוד התבאר, הדור שהולך הוא שבא, שהנשמות שבדור העבר, מתגלגלות ובאות לדור שאחריו, לקיים הכתוב, מה שהיה הוא שיהיה.

מכאן והלאה, השְׁלם עשרת הדברים של השולחן של שבת בגלוי. אמר משה לרבי שמעון, אשרי חלקך, שהקב"ה גילה לך מה שלא גילה לכל נביא וחוזה, ולא למי ולמי.

45. התיקון השני שעל שולחן של שבת, הוא לבצוע על שני לחמים בשבת, הרמוזים בשני לוחות התורה שניתנו בשבת, זוגות. ירדו מהשמיים ביום השלישי, שהוא ת"ת, שבו פעמיים טוב, להיותו כולל ימין ושמאל, ובשבת, שהיא מלכות, ניתנה התורה. שבמלכות, ב' נוקבאות, מחזה דז"א ולמעלה נוקבא אחת, ומחזה דז"א ולמטה נוקבא שנייה, שהן ב' נוקבאות לקבל פעמיים טוב, שכתוב ביום ג', שהוא ת"ת.

ואע"פ שהתבאר, שהשדים ממונים להזיק על זוגות, כמו שהתבאר, שלא לאכול ב' ביצים, ב' אגוזים, וא"כ למה לוקחים בשבת ב' לחמים, הרי הם זוגות? הלָכה למשה מסיני, ששלוחי מצווה אינם ניזוקים. וע"כ אין לירוא בדבר מצווה משום זוגות.

46. האם אין מתחילים ביום ב', ואין מסיימים ביום ד', בב' ד' שהם זוגות, שזה נאמר אפילו בדבר מצווה, והרי שלוחי מצווה אינם ניזוקים? זהו עִם ערב רב, כלומר כשישראל מעורבים עם ערב רב, שאינם שלוחי מצווה לעולם, כי לא התגיירו לשם שמיים, אז אסור להתחיל בב' ד'.

אבל לצדיקים שאין להם חיבור עם ערב רב, מותר להתחיל בב' ד' לשם מצווה. כי שלוחי מצווה אינם ניזוקים. וע"כ, אחרי שעברו מהעולם, אחר מעשה העגל, ציווה הקב"ה לקחת שני לוחות אבנים כראשונים, ואמר, וכתבתי על הלוחות. ולא חשש לזוגות.

47. ושני לחמים בשבת, רומזים על שתי אותיות י' של שילוב הוי"ה אדנ"י, יאהדונה"י. כי אדנ"י, מלכות, היא יחידה מבעלה, הוי"ה, בששת ימי החול, שאין להם אז זיווג שלם. ובשבת הוי"ה יורד לאדנ"י, ונעשה השילוב יאהדונה"י. וע"כ לוקחים ב' לחמים, שירמזו על ב' אותיות י', תחילה וסוף של השילוב יאהדונה"י.

ומשום זה בשבת, כל הנשמות והרוחות והנפשות, יוצאים ויורדים זוגות, ואין שטן ואין מזיק שולט ביום השבת. ואפילו הגיהינום אינו שולט ואינו שורף בשבת. ומשום זה כתוב, לא תבַערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. וזוהי אש זרה. אבל אש של הקורבן היא אש דקדושה, שמותרת בביהמ"ק בשבת.

ולפיכך אנו צריכים לקחת ב' כיכרות בשבת, ולא לפחד משום זוגות. ואין להאריך בעניין הבציעה שלהם, בשיעור כזית וכביצה.

48. התיקון השלישי שעל שולחן של שבת, הוא לאכול שלוש סעודות בשבת, שלמדנו, יהי חלקִי עִם גומרֵי שלוש סעודות בשבת, שהן שלמוּת שבע ברכות התפילה, שמשלימים עימהן לעשר. והוא העונג, שכתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן.

כי עדן פירושו עׂנג. וגן, היא המלכות, שבת. ענ"ג הוא ראשי תיבות עדן נהר גן. ומי שאינו מקיים אותן, ויש לו רשות לקיים אותן, מתהפך לו עׂנג לנגע צרעת. כי אותיותיהם שוות. ובכדי שלא יבוא לזה, אמר הקב"ה, כמו שלומדים, לווּ עליי ואני פורע. וכתוב, אז תתענַג על ה'.

49. התיקון הרביעי, הוא להאיר במנורה על השולחן. כמו שלומדים, שולחן בצפון ומנורה בדרום. כי שולחנו של הקב"ה, המלכות, צריכה להיות כך.

התיקון החמישי, הוא הכוס של ויכֻלוּ, כוס של קידוש. כוס היא בגי' אלקים, פ"ו (86). ויכֻלו הוא בגי' ע"ב (72). שהכלה הקדושה, המלכות, כוללת השם אלקים ושם ע"ב. והכוס הזו, שהיא מלכות, מלא יינה, כלומר שפע הארת חכמה, של תורה, שהוא ז"א. וצריכה להעיד על מעשה בראשית, בינה. כי שפע הארת חכמה נקרא עדות, עדן. ובינה היא המקור המשפיע אותה. וזהו שצריכה להעיד על מעשה בראשית.

50. התיקון השישי, הוא שיהיו על שולחנו דברי תורה. השולחן הוא בצפון, והתורה ניתנה בימין, וע"כ צריך לומר על השולחן דברי תורה, כדי לחבר הימין, רחמים, בשמאל, דין. כי התורה הוא הוי"ה, ז"א, שהיא ניתנה מימין. והשולחן, הוא אדנ"י, המלכות, שהיא משמאל, בצפון.

וע"כ צריכים לחבר אותם, כי שמאל בלי ימין משפיע דינים קשים. ומשום שהשולחן בשמאל, לומדים, כי קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. ומשום זה, צריך להזמין עימו תלמיד חכם, למי שיעסוק בדברי תורה.

51. התיקון השביעי, הוא להאריך על שולחנו, כדי שיבואו עניים. ומשום זה, כל המאריך על שולחנו, מאריכים לו ימיו ושנותיו. ומשום זה כתוב, וצְדקה תציל ממוות. כי עני חשוב כמת, והוא מחיה אותו עם הצדקה, אף הקב"ה מחיה אותו.

52. ועוד, כי כל העניים הם מצד אות ד', שכתוב בה, דַלוֹתי ולי יהושִׁיע. ואות ד' שבמילה אחד צריכים להאריך בה, כמ"ש, למען יאריך ימים על ממלכתו. ומשום זה צריך להאריך על השולחן, שהוא ד', שכלול מד' רגלי השולחן. ומשום כבוד אות ד', צריכים להאריך על השולחן בשביל העניים.

כשהמלכות מקבלת משמאל בלי ימין, חכמה בלי חסדים, היא בחושך ובדלות, משום שהחכמה אינה יכולה להאיר בה בלי התלבשות בחסדים. ונקראת אז המלכות ד', מלשון דלות. והשולחן שבצפון מורה על ד' זו של המלכות.

אותיות א"ח שבאחד מורות על ט"ס דז"א, שמשפיעות חסדים אל ד', שאז מתלבשת החכמה של ד' בחסדים של א"ח, והחכמה מתגלה במלכות.

וגילוי חכמה מכונה אורך. לכן צריך להאריך בד', להמשיך לה חסדים, כדי שתתגלה החכמה. כמ"ש, למען יאריך ימים על ממלכתו. כי המלכות, ד' שבאחד, קצרת ימים, שהחכמה שבה כבויה ואינה מאירה. וע"י החסדים היא משיגה אריכות ימים, שהוא גילוי הארת החכמה.

ומשום כבוד אות ד', צריכים להאריך על השולחן בשביל העניים, ואותם ששורשם מאות ד', שהם עניים כמו המלכות, יקבלו שפע החסדים, ויחיו. ונאמר, שעני חשוב כמת, כי להיותו נמשך מד' זו, הרי כל אורותיו כבויים, והוא דומה למת. וע"י הצדקה, המשכת החסדים, מתלבשת החכמה בחסדים, ומאירה. ואור החכמה נקרא אור החיים. ולכן נאמר, שהוא מחיה אותו עם הצדקה.

53. ומשום זה לומדים, שביקש הקב"ה מידה יפה לישראל. ולא מצא, אלא מידת הדלות. ושאלו עליה, שהרי התבאר, שחשבון מיני מיתות הם כחשבון תוצאו"ת, והחיסרון של הכיס קשה מכולן. ואיך ייתכן, שלא מצא מידה יפה לישראל כעניות?

54. אלא משום שכל עם ולשון, כתוב עליהם, והיה כי ירעב והתקצף וקילל במלכו ובאלוהיו ופנה למעלה. אבל ישראל הם בברית הקב"ה במידה זו, ואינם מכחישים בה. ומשום זה במידה זו ייגאלו. כמ"ש, ואת עַם עני תושיע.

עני הוא מלשון עינוי, שאפילו אם יש לאדם עושר והוא במחלות ובייסורים, הוא נקרא עני. או שמצֵרים אותו בשביל העושר שלו, ומצערים אותו בכל יום. וכש"כ מי שהוא רש ממנו, שחסר מלמלא צרכיו, והולך ממקום למקום, ודאי שנקרא עני.

55. ועוד יש עני, שהסתלקה ממנו הדעת. כמו איוב, שכתוב בו, איוב לא בדעת ידבר. אף כך היא ד', שהיא השכינה, כשמסתלקות ממנה א"ח שבאחד, שהוא עמוד האמצעי, הנקרא דעת, היא ענייה. וזה שאין לו דעת, אין לו עוון, במה שמדבר שלא כהוגן.

ועוד, א"ח, היא תורה, כלולה מתרי"ג (613) מצוות. כמ"ש, זה שמי לעולם, וזה זִכרי לדור דור. שמ"י עִם י"ה בגי' הוא שס"ה (365). זכר"י עם ו"ה הוא בגי' רמ"ח (248). ומשום זה, אין עני אלא מהתורה ומהמצוות, כי שאר העניים אינם אלא עינוי ולא עני. ואות ד' מן אדנ"י, מלכות, היא ג"כ עני בלי הוי"ה. וכן ד' שבאחד, מלכות, היא דלה בלי א"ח שבאחד, שהן תרי"ג מצוות התורה, שהם חסדים.

56. התיקון השמיני, הוא מים אחרונים, שתיקנו אותם משום מלח סדומית המעוור את העיניים. ונקראים חובה, כי סם המוות שורה על ידיים מזוהמות, שעושים עליהן ברכה, ועל כוס, שמברכים עליה בלי טהרה, ונקראת טמאה. וכמו שכוס ששותים בה, היא טמאה לברכה, עד שמטהרים אותה ברחיצה מבפנים ומבחוץ, כש"כ הידיים. ומשום זה מים אחרונים חובה.

והכתוב, והתקדִשתם, אלו מים ראשונים. והְייתם קדוֹשים, אלו מים אחרונים. כי קדוש, זהו שֶׁמֶן עָרֵב. שהיו מושחים את הידיים לאחר מים אחרונים. ואלו ג' דברים הם כנגד קדוש קדוש קדוש. ומשום זה, והתקדשתם, שיהיה ניכר, שאתם בנים להקב"ה. כמ"ש, בנים אתם לה' אלקיכם.

57. התיקון התשיעי, הוא כוס של ברכה. עשרה דברים לומדים בכוס של ברכה: עיטור, עיטוף, הדחה, שטיפה, חי, מלא, ומקבלו בשתי ידיו, ונותנו בימין, ומסלקו מהקרקע טֶפח, ונותן עיניו בו, ומשַׁגרו במתנה לאנשי ביתו. ועתה אין לנו מהם אלא ארבעה: הדחה, שטיפה, חי, מלא.

ויש אומרים חי, ישר מהחבית, אבל בכוס אפשר לתת אותו מזוג במים. ויש אומרים, חי, פירושו שיהיה הכוס שלם, ואין פירושו, שלא יהיה מזוג במים. כי שבירתו זו היא מיתתו. וע"כ כשהוא שלם נקרא חי.

58. מהו כוס שלם? כוס, על דרך החכמה, הוא מלכות, שנקראת אלקים, שהוא מלא בְּי"ה. כי בקטנות נקראת המלכות אלם, בלי י"ה. והם שלם. שב' השמות, כוס ואלקים, הם באופן זה שלם. אבל כוס בלא ו', הוא כמו כס במקום כסא, שפגום וחסר בלי א', כך כס במקום כוס, הוא חסר בלי ו', ופגום. הכסא עולה בגי' כוס. כי גם הכסא, הוא שֵׁם המלכות, כמו כוס.

59. כוס, הוא מלכות, ה' דהוי"ה. וצריך עשרה דברים, כנגד י', כדי להכפיל עשר פעמים ה' ולהמשיך נ' (50) שערי בינה:

א. עיטור, הרומז על העטרה, עטרת ת"ת, מלכות דיסוד. וזה עיטור, שלומדים, שמעטרו בתלמידים. והיא עטרת הברית, לחבר עימה מלכות דיסוד, שמורה על זיווג יסוד ומלכות, להולדת נשמות, שהם תלמידים.

ב. עיטוף, רומז על הכתוב, תפילה לעני כי יעטוף. שכל הברכות והתפילות מתעטפות, שמתאחרות מלהתקבל, עד שתעלה תפילת העני. ותפילת העני, היא תיקון המלכות מצד ד' שבאחד, הנקראת עני. ועל תיקון זה רומז עיטוף.

60. ג. הדחה. ד. שטיפה. שהן כמ"ש, וטיהרו וקידשו. הטהרה היא מימין, חסד. והקדושה היא משמאל, גבורה. כוס של ברכה נקראת מלכות, מצד הבינה שנקראת אלקים. ונקראת עטרה מצד הכתר.

ה. חי, היא נקראת מצד היסוד, הנקרא שלום, כמ"ש, וברית שלומי לא תָמוּט, אלא יהיה חי לעולם. וע"כ נקראת המלכות מצידו, חי.

ו. מלא, מצד ת"ת, כשמקבלת מת"ת שלמעלה מחזה, אז היא שלמה ומלאה.

ז. ומקבלו בשתי ידיו, הרומזות על ב' אותיות ה' דהוי"ה. שה"ר היא בינה, חסד. וה"ת היא מלכות, גבורה.

61. ונותנו בימין, כי ה"ר היא חסד, וה"ת היא גבורה. ע"כ ייתן אותו בימין, בה"ר.

ח. ומסלקו מן הקרקע טֶפח. טפח מורה על אות י', כי העלאת ה' היא בי', שמגביהים חמש ספירות המלכות ממקומה, קרקע, ומכפילים אותה עם י', ולכוון שתקבל חמישים שערי בינה.

ט. ונותן עיניו בו, שהן בייחוד יאהדונה"י, השילוב של הוי"ה אדנ"י, שיכוון שהוי"ה, ז"א, מאיר בבת עין, אדנ"י. הוי"ה מאיר בג' צבעי העין, לבן אדום ירוק, שהם חג"ת דז"א. אדנ"י מאירה בב' עפעפי עין, הכיסויים שעל העיניים, ובב' אישונים שבעיניים, ובשערות של עפעפי העין.

י. ומשגרו במתנה לאנשי ביתו. ביתו היא בינה, שאומרים בה, ישמח משה במתנת חלקו, כי משה זכה לבינה. וצריכים להדביק הכוס, המלכות, באורות הבינה.

62. התיקון העשירי שעל השולחן של שבת: ברכת המזון, בשלושה שאכלו כאחד, צריכים כוס, משום ששלושה, היא בחינת הכתוב, אהבַת כלולותייך, אהבה של ג' כל, שהם האבות, שכתוב בהם, בכל מכל כל. כי כלולותיך זה מלשון כל. באברהם כתוב, וה' בירך את אברהם בכל. וביצחק כתוב, ואוכַל מכל. וביעקב כתוב, יש לי כל.

63. ברכת המזון היא מהתורה, שכתוב, ואכלתָ ושׂבעת ובירכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לָך. ובירכת, זו ברכת הזן את הכול. את ה' אלקיך, זו ברכת על הארץ ועל המזון. כי, את ה' אלקיך, זו ברכת המזון. על הארץ, זו ברכת בונה ירושלים. וכן כתוב, ההר הטוב הזה והלבנון.

אין לנו אלא הברכות שלאחר המזון. הברכה שלפני המזון מִנַיין? שכתוב, אשר נתן לך, משעה שנתן לך, עוד מטרם האכילה, חייב אתה לברך אותו.

64. משה תיקן לישראל ברכת הזן, בשעה שירד להם המן. יהושוע תיקן להם ברכת הארץ, בשעה שהכניס אותם לארץ. דוד ושלמה תיקנו, בונה ירושלים. עוד נמצא בפרשת המן, רמז לברכת המזון במן עצמו, כמ"ש, ובבוקר תשׂבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלקיכם.