להנחיל אוהביי יש

1. אמר רבי שמעון, להנחיל אוהביי יש ואוצרותיהם אמלא. מהו אוהביי? זהו אברהם, שכתוב בו, זרע אברהם אוהבִי. אמר רבי אלעזר, והרי ישמעאל ובני קטורה באו ממנו? לפיכך, אין אוהבי אלא יעקב שמיטתו שלֵמה.

2. תמה רבי שמעון. בתוך כך בא אליהו ואמר לו, רבי שמעון, יפה אמר רבי אלעזר. כי אין אוהבי אלא זרעו של יעקב, כמ"ש, ואוהַב את יעקב. שמח רבי שמעון ונשק לרבי אלעזר על ראשו. אמר לו, בני, אם חכם ליבך ישמח ליבי גם אני. קום בני, ויתגלה הסוד של הכתוב הזה. הזדעזע רבי אלעזר, וקם על רגליו.

3. אמר רבי שמעון, להנחיל אוהביי יש. יש הוא שמיטה ויובֵל, כי החכמה נקראת יש, ושמיטה ויובל, הם מלכות ובינה בהארת חכמה, שלא מסר אותם הקב"ה ליתר העמים, אלא לעם הקדוש. ובשעה שישראל שומרים שנת השמיטה כראוי, משתעשעות נשמות הצדיקים בגן עדן, ומוחזרות להיות חדשות. ועליהם כתוב, וקוֹיֵי ה' יחליפו כוח.

4. הקב"ה טובל כל הנשמות בנהר של חמישים שבגן העדן העליון, נהר דינור, שמשם מקבלות טהרתן ושלמותן.

5. בשמיטה וביובל קיבל הקב"ה תפילת שרה רבקה רחל לאה, וזִלפה ובִלהה, שכולן נרשמו באות ה' בסוף השם, שהיא שמיטה ויובל, המלכות, ה"ת שבשם הוי"ה, נקראת שמיטה. ויובל, בינה, ה"ר שבשם הוי"ה.

6. ומשום שראתה רחל, שהשם שמיטה והשם יובל נרשמו בשמה של לאה, בה' שבסוף השם, ולה אין רשימו של האות ה', מיד אמרה, הנה אֲמָתִי בלהה, שיש בה שתי אותיות ה', תהיה ה' אחת בשבילי. האות ל' שבסוף יובל, היא בראש השם לאה, ובסוף השם רחל.