שלוש מדרגות שעל הקורבן

[ג' דרגין דעל קרבנא]

121. וזאת תורת האָשָׁם. וזאת תורת המִנחה. וזאת תורת זֶבח השְׁלָמים. זאת תורת החַטָאת. אם למטה, זאת היא בכל, ואם למעלה, זאת היא בכל. כי זא"ת, המלכות, כוללת כל האורות שממנה ולמעלה, שהיא מקבלת לתוכה את כולם. וכן למטה, שהיא משפיעה לכל העולמות שממנה ולמטה, וכוללת כולם.

ועל זה כתוב השֵם, זאת, בכל הקורבנות, להיותה כוללת אותם כולם. ומי שעוסק בתורה לוקח את המלכות לחלקו לגמרי, ומתאחד בכל הבחינות שלה, שהן, אשָׁם, מנחה, שלָמים, חַטָאת. וע"כ אינו צריך עוד להקריב קורבן על עצמו.

122. כתוב, הכוהנים לא אמרו, איה ה' ותופשׂי התורה לא יְדָעוּני והרועים פשעו בי. הכוהנים, אלו הכוהנים המשמשים בכהונה גדולה, ומקרבים דברים קדושים למקומם, ומייחדים ייחוד כל דבר ודבר כראוי.

ותופשי התורה, הם הלוויים, התופשים בכינורות הבאים מצד התורה. והתורה ניתנה מהצד שלהם, צד השמאל, גבורה. והם ממונים על השיר של שבחי המלך הקדוש, לייחד אותו בייחוד השלם כראוי. והרועים פשעו בי, אלו הם שרי העם, שהם רועים את העם, כרועה המנהיג את צאנו.

123. אלה הם שלוש מדרגות, ג' קווים, שצריכים להימצא תמיד על הקורבן, למצוא רצון למעלה ולמטה, ושתימצאנה ברכות בכל העולמות. הכוהן מקריב קורבן ומכוון לייחד השם הקדוש כראוי, ולעורר את הצד שלו, צד ימין, חסד. והלוויים מכוונים בשיר לעורר הצד שלהם, צד שמאל, גבורה. ולהיכלל בצד של הכוהן. וישראל, הרועים, קו האמצעי, ת"ת, מכוונים הלב והרצון לתשובה שלמה, ונכנעים לפני המלך הקדוש, שלוקח הכול. ומתכפרים עוונותיהם, ונמצאת שמחה בעליונים ובתחתונים.