אבל התאחדות הנבראים, לפועל השלם ית' וית', הוא בדרך אחר, אינו ענין כלל לבחינת השגה בסוד חב"ד, אלא בסוד התענוג, בחינת נחת רוח, סוד המנוחה האמיתית, שזה סוד, האיפה של הבורא כנ"ל, שמשורש זה נברא הכל. וזה מגיע לכל הנבראים ביחד להשלים, שלאחר ככלות הכל, יוצא הנחת רוח הזה במילואו, ובטלו כל השמות, כי נכללים בשם הזה ביחד, בסוד האיפה שמושך את כולם, בתענוג נפלא, בעצם סוד, (ישעיה סד ג) "עין לא ראתה". וזה סוד כתר עליון השורה על הפרצוף, בסוד השראה, כי לא יבא בהשגה, ושורה בסוד יראת החכמה, לשבת "באמצע" תחתיו, אלא נטתה לצד הכתר לימינה.
ובדרך משל, חכם נפלא וחשוב, מסבבים אותו עבדים, משרתים, עושי תפקידו, איכרים, יוגבים, מוציאי אשפתות, שרים, מנגנים וכדומה. וידוע בסוד הגלגול, שכולם הם נשמה אחת, אלא בסוד התיקון, חלקה המאציל לנצוצי נשמות, בתוך גופים מפורטים, ומה שהיה בתחילה אדם אחד, דהיינו, נשמה בגוף, התחלק לניצוצי נשמות וגופים, שהעיקר הוא החכם, ומשמשיו המה ניצוצין שלו כנ"ל.
ובאמת זה סוד פנימיות וחיצוניות, כי בחכם עצמו נמצא גם כתכונת אותם המשרתים החיצונים הנפרדים המסבבים אותו, אבל בגמר השלימות, מחולקים המה, שהחיצונים מתוקנים בהתגלות החכם עליהם, בפנים מסבירות, להודיעם בעליל, מה סודם, ומה מעשיהם, והבן.
אבל באיברי החכם עצמו, לא יצוייר כלל בחינה זו לתענוג. כי די להם, השגת היושב בראש, ואינם ראויים כלל לקבל תענוג מהשגה, רק צריכים לתענוג מורגש, כי באמונה הם עושים.
ולכן הבן מאמין, ועבד משיג.
וזה סוד, יחוד הנשמה באמונה, ויחוד המלאכים בהשגה.