ויַסֵב אלקים את העם
30. ויַסֵב אלקים את העם דרך המִדבר ים סוף. כלומר לתקן את הדרך אל מקומו, כדי לעשות קריעת ים סוף. שאם לא כן, היה מספיק להנחות אותם דרך המדבר בלבד, ולא דרך ים סוף.
מה השינוי, שכתוב, ויסב אלקים את העם, וכשהיו ישראל במצרים, כתוב, שַלַח את עַמי, וכתוב, כי אם מָאֵן אתה לשלֵחַ את עמי? ואע"פ שבעֵת ההיא לא היו נימולים, ולא נקשרו בהקב"ה כראוי, כתוב, את בנִי בכורי ישראל. וכאן שהיו נימולים, ועשו הפסח, ונקשרו בו, קורא להם את העם, ולא עַמי.
31. אלא משום העֵרֶב רב שנדבק בהם והתערב עימהם, קורא להם את העם סתם, ולא עמי. כמ"ש, ויִיגוֹף ה' את העם. ויִיקָהֵל העם על אהרון. ויַרְא העם כי בוֹשֵׁשׁ משה. בעת שישראל היו במצב גרוע, קורא להם עַם סתם, ולא עַמי.
33. כתוב, אל תִתְחַר במְרֵעים. מרעים הם שמֵרֵעים לעצמם ולאותם שמתחברים עימהם. אל תתחר במרעים, פירושו, הרחק עצמך ממרעים, שלא תהיה חבר ורֵע עימהם יחד, שלא יזיקו לך מעשיהם ולא תיתפס בחטאיהם.
34. אם לא היה העֵרֶב רב הזה, שהתחבר בישראל, לא היה נעשה המעשה של העגל, ולא היו מתים מישראל אלו שמתו, ולא היו גורמים לישראל כל מה שגרמו. מעשה זה ועוון זה גרמו גלות לישראל.
35. הקב"ה רצה שיימצאו ישראל בקבלת התורה, כמלאכים העליונים, ורצה לעשות אותם חירות מכל, חירות ממוות, ושיהיו בני חורין משעבוד שאר העמים. כמ"ש, חרות על הלוחות, אל תקרא חָרות, עם ח' קמוצה, אלא חֵירות, עם ח' צרויה.
36. כיוון שנעשָה אותו המעשה, גרמו מוות, גרמו שעבוד מלכויות, גרמו שנשברו הלוחות הראשונים, גרמו שמתו מישראל כמה אלפים. וכל זה משום התחברות הערב רב שהתחבר בהם.
37. אף כאן, בגלל הערב רב, הם לא נקראו בני ישראל, ולא ישראל, ולא עַמי, אלא העם סתם. כשעלו ממצרים ועוד לא התחבר עימהם הערב רב, קורא להם בני ישראל. כיוון שהתחבר עימהם הערב רב, קורא להם העם.
38. כתוב, כי אשר ראיתם את מצרים היום, לא תוסיפו לראוֹתם עוד עַד עולם. א"כ, הלוא בכל יום היו רואים את הערב רב, שהיו מצרים? אלא ערב רב כתוב ולא מצרים. כי כמה עמים אחרים היו במצרים. ומהם היה הערב רב. וכולם נימולו. וכיוון שנימולו, לא נקראו מצרִים.
39. וע"פ משה קיבלו אותם. כמ"ש, לֶך רד, כי שׁיחֵת עמךָ, סָרוּ מהר מן הדרך אשר ציוויתִם. ציוויתִם כתוב, כלומר שמשה ציווה אותם שיקבלו הערב רב.
וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. פירושו, אחד מחמישה היו ישראל. רבי יוסי אומר, חמישה היו מישראל ואחד מהערב רב. רבי יהודה אומר, אחד מחמישים היה הערב רב.
40. משום שהיובֵל, בינה, העלה אותם מארץ מצרים, כתוב, וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. בינה, הנקראת יובל, יש בה חמישים שערים. ואם לא היובל, לא היו עולים. וע"כ התעכבו חמישים יום לקבל התורה. ומהמקום ההוא, מהיובל, יצאה התורה וניתנה. וע"כ, וחמֻשים כתוב חסר ו'. כלומר, אם פירושו מזוינים, היה צריך לומר חמושים, עם ו'. אלא מורה על מספר חמישים, שהוא יובל. שבגלל זה עלו בני ישראל ממצרים.
41. וייקח משה את עצמוֹת יוסף. למה משה? משום שהיה הראשון לרדת לגלוּת. והיה לו סימן הגאולה.
42. אשרי חלקו של משה, שישראל היו עוסקים לשאוֹל כסף ממצרים, ומשה היה עסוק בשבועה של יוסף. ויש אומרים, שהארון של יוסף היה בנילוס, ומשה העלה אותו ע"י השם הקדוש. ועוד אמר משה: יוסף, הגיע הזמן של גאולת ישראל. ואמר, עלֵה שוֹר, ועָלָה. כי יוסף נקרא שור, כמ"ש, בכוֹר שוֹרוֹ הָדָר לו.
ויש שאמרו, בין מלכֵי מצרים היה, ומשם עלה. ויש אומרים, שכדי שלא יעשו אותו עבודה זרה, שָׂמו אותו בנילוס, וסֶרַח בת אשר, שהייתה חיה בשעת המעשה, הראתה למשה מקומו.