ציון וירושלים
145. כשברא הקב"ה את העולם, כשהאציל את הנוקבא, הנקראת עולם, התקין לו שבעה עמודים, שהאיר לה משבע ספירות חג"ת נהי"מ דז"א. וכל העמודים עומדים על עמוד אחד יחידי, יסוד דז"א, ואלו כולם עומדים על מדרגה אחת, שנקראת צדיק יסוד עולם, יסוד דז"א.
146. והעולם נברא מאותו מקום, שהוא שכלול העולם ותיקוניו, נקודה אחת של העולם, אמצעית הכול. והיא ציון, יסוד הפנימי דנוקבא, כמ"ש, מזמור לאסף אל אלקים הוי"ה דיבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מְבואו. ומאיזה מקום דיבר? מציון, כמ"ש, מציון מִכְלל יופי אלקים הופיע. מאותו מקום שהיא השכלול של אמונה השלמה כראוי.
וציון היא החוזק, הארת החכמה, והנקודה, הארת החסדים, של כל העולם. ומאותו מקום השתכלל ונעשה כל העולם, בחכמה שבה. ומתוכה כל העולם ניזון, בחסדים שבה.
147. ציון היא השכלול והיופי של העולם, והעולם ממנה ניזון. שיש בה ב' בחינות, חכמה וחסדים. משום ששתי מדרגות הן, והן אחת, ציון וירושלים, זו דין וזו רחמים, ושתיהן הן אחת, מכאן דין ומכאן רחמים.
ציון וירושלים שתיהן יסוד הנוקבא. ציון פנימיות היסוד, מלכות דוד, שנמשכת ממנה החכמה, רחמים כלפי ירושלים. וירושלים חיצוניות היסוד דנוקבא, ששם המסך, וע"כ היא דין.
ושתיהן יסוד דנוקבא, מכאן הדין, מירושלים, ומכאן הרחמים, מציון. ולפיכך, ציון היא השכלול והיופי של העולם. רק אחר שהחכמה שבה מתלבשת בחסדים של ירושלים, והעולם ממנה ניזון, מירושלים שבה החסדים יוצאים על המסך.
148. מלמעלה למעלה, מבינה, יוצא קול הנשמע, עמוד האמצעי, המכריע בבינה. ואחר שהקול ההוא יוצא ונשמע, שמכריע גם בנוקבא. ואורות הימין והשמאל נשמעים, כלומר, מאירים. יוצאים הדינים מנוקבא, ודרכי דין ורחמים יוצאים ונפרדים משם. הדינים מסתלקים בסיבת הכרעת קו אמצעי. והמוחין מאירים בדרכים של דין ושל רחמים שביסוד דנוקבא. בדרכי הרחמים שבציון מאירה החכמה, ובדרכי הדין שבירושלים מאירים החסדים.
כתוב, וירעֵם בשמיים ה', ועליון ייתן קולו. זהו ב"ד ברחמים, הדינים שבציון, דינים דשמאל, שכלפי דינים שבירושלים הם רחמים. ועליון, בינה, אע"פ שאינו נמצא ואינו נודע, מטרם ביאת קו אמצעי, מחמת הדינים שבשמאל, כיוון שאותו הקול יוצא ומכריע בין ימין ושמאל, אז נמצא הכול בדין וברחמים. שמקיים הארת ב' הקווים ימין ושמאל. כמ"ש, ועליון ייתן קולו, ברד וגחלי אש.
כיוון שהעליון, בינה, נותן קולו אל הנוקבא, ומכריע בב' קווים שלה, אז, ברד וגחלי אש, שהם מים ואש. עם ביאת הקול, קו אמצעי, מבינה אל הנוקבא, מסתלקים הדינים ומתגלים המוחין על דרכי הדין ורחמים שבה. שדרכי הרחמים, שהם בציון, מכונים ברד. ושם מתגלה החכמה. ודרכי הדין, שהם בירושלים, מכונים גחלי אש. ששם מתגלים החסדים.
149. בשעה שנולד יהודה, כתוב, ותעמוד מִלדת. משום שזהו היסוד הרביעי מארבעת היסודות, חו"ג תו"מ, שהם מרכבה עליונה, אל הבינה, והוא רגל אחת מאלו ארבע רגליים של הכיסא, המלכות. וע"כ כתוב בו, ותעמוד מלדת, להיותו ספירה אחרונה, מלכות. כמ"ש, ויהי בעת ההיא ויירד יהודה מאת אחיו. כי היה מלך עליהם, להיותו ספירת המלכות. ואחר מכירת יוסף ירד מגדולתו. משום שהורידו את יוסף למצרים.
כי יוסף הוא קו אמצעי, המאיר אל המלכות, יהודה. וכשהוא מאיר בה, מסתלקים הדינים מיסוד שלה, הנקרא ציון וירושלים, והמוחין מאירים על דרכי הדין והרחמים שלה. שבציון מאירה החכמה, ובירושלים החסדים. אבל כשנמכר יוסף למצרים, ואינו מאיר לה, אז חזרה המלכות לבחינת שמאל. והדינים שבציון, הברד, שולטים בה. וע"כ כתוב, ויירד יהודה. כי ירד מגדולתו ונפל לבחינת הדינים של הברד.