אור לו בציון ותנור לו בירושלים

185. כתוב, על כן בָּאוּרים כַּבְּדו ה'. באורים, בשתי אִשׁוֹת, בציון ובירושלים, כמ"ש, נאום ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. ואין בני אדם יודעים בהן.

186. הייתכן שבציון ובירושלים בלבד יש לו אש, ולא במקום אחר? אלא כמו שציון וירושלים הם זה עם זה, כך אלו האשות הן זו עם זו, והן כעין זכר ונקבה. והוא, אש של זכר, חלשה, ושל נקבה, חזקה. זה אצל ציון, וזו אצל ירושלים.

187. ואין אדם בעולם, שאין לו שתי אשות אלו, והן נקראות יצה"ר ויצה"ט. והקב"ה נתן אותן לבני אדם, כדי לַנְחוֹתם בהם. וכתוב, על כן באורים כבדו ה', בהם האדם מכבד לקונו.

188. שער אחד יש תחת ציון, תחת הארץ, אלפיים אמות על אלפיים אמות. והתחלת האש היא שם, דקה וחלשה. והשער ההוא נקרא צפונית. ומשם האש הולכת ומתפשטת עד ירושלים, מקום הר הבית, עד מקום שעומד כל זָכר להראות את פני האדון ה' צבאות.

189. מפני ששם, תחת הר הבית, שעומד לפני העֲזָרה, מתחתיו, שיעור האש שס"ה (365) אמות כפולות. אבל למעלה האש אינו בוער כתנור חזק. ולמטה, האש היא כדמיון העורלה החופפת על הברית, והיא למטה.

190. וע"כ כל זכר שיש לו ברית נרשם, עומד עליו לפני האדון ה'. והאש שוקע מכוח קדושת הברית. ומפני כך, על כן באורים כבדו ה'. באור של ציון ובאור של ירושלים.

191. שער התנור החזק, שלמטה תחת הר הבית, נקרא ערל. וכשהזכרים עומדים עליו, שוקעת אותה האש עד התהום הגדול. והוא האש של גיהינום.