בונה ביתו בלא צדק – ב'

172. בית שלא נבנה בצדק, שורה בו רוח הטומאה, המזיק את יושביו. אוי לאלו שעוברים על דבריהם.

173. הוי בונה ביתו בלא צדק. כי בכל מקום שנמצא בו צדק, המלכות, כל הרוחות וכל מזיקי עולם בורחים ממנו, ואינם נמצאים לפניו. ועכ"ז, מי שמקדים ולוקח המקום, זוכה בו. אם מלכות הקדושה מקדימה לקחת המקום, זוכה בו הקדושה. ואם הס"א מקדים למקום, זוכה בו הס"א. א"כ, האם שווה השם הקדוש לרוח הטומאה, שמי שמקדים זוכה בו?

174. אינו כן. אלא השם הקדוש, המלכות, אינו שורה במקום טומאה. ומשום זה, אם השם הקדוש לוקח המקום קודם לכן, כל הרוחות וכל מזיקי העולם אינם יכולים להיראות שם, כש"כ להתקרב אליו. ואם רוח הטומאה הוא קודם, הוא לוקח המקום, והשם הקדוש אינו שורה בו, כי אין זה מקומו.

175. וכשהיה יורד נגע צרעת אל הבית, היה מטהר המקום ומוציא את רוח הטומאה ממקומו. ואח"כ נותצים הבית, העצים והאבנים והכול, ובונים אותו כבתחילה בצד הקדוש, בצדק, שמזכיר השם הקדוש, ומשרה עליו הקדושה. ועכ"ז, יבנה אותו בעפר אחר, וירחיק הבית ממקומו, מיסוד הראשון, ב' טפחים.

176. עתה, שאינו נראה ואינו יורד מי שיילחם ברוח הטומאה ההוא, להוציא אותו ממקומו, כי עתה אינם נוהגים נגעים, מה התקנה של אותו בית, שרוח הטומאה הקדים לשבת שם?

אם יכול בעצמו להוציא אותו מהבית, טוב. ואם לא, יבנה אותו כבתחילה, באבנים אחרות ובעצים ובכל, ויוציא אותו וירחיק אותו ממקומו הראשון, ויבנה אותו בשביל השם הקדוש.

177. ועכ"ז, אין רוח הטומאה יוצא מהמקום הראשון, והקדושה אינה שורה על מקום טמא. למה לו להטריח כל כך, לסתור הבית ולחזור לבנות אותו שלא במקומו הראשון, בזמן שאין נגעים?

כתוב, מעוּות לא יוכל לתקוֹן. כי מיום שנחרב ביהמ"ק, שאין נגעים נוהגים, אין רפואה נמצאת בעולם. משום זה צריך האדם להיזהר, כדי שיהיה שמור מרוח הטומאה, שלא יישב עוד בבית הזה.