אִכלו רֵעים שְׁתו ושִׁכרו דודים
35. אִכלו רֵעים שְׁתו ושִׁכרו דודים. אלו הם כל בעלי יבבה ויללה, שהם אותם הנמשכים מקו שמאל, והדינים דשמאל שורים עליהם, וע"כ מייבבים ומייללים תמיד. שכולם התבשמו והתברכו יחד ביום שהוקם המשכן, כי מסעודת המלך, שהוא קו אמצעי, נהנו כולם. ואוכלים כולם בשעה שהמלך בא שמח. וע"כ המלך נעשה שמח, ומשמח את המלכה תחילה, ואח"כ אוכלים כולם ושמחים.
36. אכלו רעים שתו ושכרו דודים. אלו הם ו"ק דז"א. שתו ושכרו מהיין המרווה הכול, מהארת החכמה. כל אלו שלמטה, המלאכים והנשמות שבבריאה, כיוון שו"ק דז"א מתברכים, כולם שלמטה מתברכים.
37. אכלו רעים, למעלה. שתו ושכרו דודים, למטה. למעלה זה מקום עליון, שהם באחדות ובשמחה, שאינם מתפרדים זה מזה לעולם, כלומר או"א עילאין הנקראים רֵעים, כמ"ש, ונהר יוצא מעֵדן. ועדן שהוא אבא, ונהר שהוא אמא, אינם נפרדים לעולם, ולעולם הם נמצאים ברצון באחדות ובשמחה. שתו ושכרו דודים, הם אלו שלמטה הנקראים דודים, כלומר זו"ן, המתחברים לזמנים ידועים, בשעת התפילה, ובשבתות וביו"ט, ולא מתחברים תמיד כמו או"א עילאין.
38. בעליונים, באו"א, כתוב אכילה בלא שתייה, כי מי שיש לו נׂאדוֹת יין, לאכול הוא צריך. ומשום שבאו"א עילאין שורה היין המשומר, ע"כ כתוב בהם אכילה. ובתחתונים, בזו"ן, הצריכים שיקוי, כתוב בהם שתייה, כי כל הנטיעות צריכים להשקות אותן מהנחל העמוק, בינה. וע"כ, באלו כתוב אכילה, ובאלו שתייה. אלו, או"א עילאין, נקראים רֵעים. ואלו, זו"ן, נקראים דודים.
מוחין דחסדים מכונים אכילה, והם המוחין דאו"א עילאין, שהם חסדים בלי חכמה, כמ"ש, כי חפץ חסד הוא. והם אוירא דכיא. ומוחין דהארת חכמה מכונים שתייה, יין המשמח. בעליונים, באו"א, כתוב אכילה בלא שתייה, כי באו"א עילאין אינה נוהגת שתייה, הארת חכמה, כי בהם אין הי' יוצאת מאויר, אלא אכילה בלבד, חסדים. ע"כ כתוב בהם, אכלו רֵעים.
כי או"'א עילאין נבחנים כמו שלא יצאו מראש א"א. והם מלבישים למו"ס, המכונה יין המשומר. וע"כ יש להם נאדות יין, ואינם צריכים אלא לחסדים. והתחתונים, זו"ן צריכים שיקוי, צריכים חכמה. וכל זמן שאין להם חכמה, נבחנים בהם החסדים לו"ק בלי ראש. וכתוב בהם שתייה, שתו ושכרו דודים, שצריכים לקבל חכמה מישסו"ת, הנקרא נחל עמוק. ואם לא, הם ו"ק בלי ראש.
39. דודים הם באהבה, ולמה הם תחתונים? אלו החושקים זה בזה ואינם נמצאים תמיד ביחד, הם נקראים דודים, זו"ן, שלמטה מאו"א. ואלו הנמצאים תמיד יחד, ואינם מתכסים, ואינם נפרדים זה מזה, או"א עילאין, נקראים רֵעים. וע"כ אלו דודים ואלו רֵעים. רֵעים הם ברצון באחדות תמיד. דודים הם בתשוקה לפעמים ולא תמיד. וזה, האכילה והשתייה האמורים בכתוב, הם שלמות הכול, כדי שתתברך כנ"י, המלכות, ואז יש שמחה בכל העולמות.
40. אכלו רֵעים, בקורבנות, משום שהם סעודת המלך להקריב לפניו, ונהנים מהם בעלי הדין, וכולם מתבשמים, והשמחה נמצאת בכולם.
41. אכלו רֵעים, בשעה שנכנסה השכינה למשכן, שהיו נמצאות ברכות ושמחה בכל, והשכינה נכנסה למשכן ככלה לחופה, ואז נשלמו ישראל למטה, והתאחדו בהקב"ה בארץ. כמ"ש, ועשו לי מקדש ושכַנתי בתוכם. ואז עליונים ותחתונים התבשמו.