מצוות מזוזה
452. וכְתבתָם על מזֻזות ביתך ובשעריך. מזֻזות כתוב חסר ו'. אלא אשריהם ישראל, שהם מצוינים תמיד במצוות. בשִׁבְתם, ובלכתם, בשוכבם, ובקומם. כמ"ש, בשבתךָ בביתך ובלכתך בדרך ובשוכבך ובקומך.
453. ושיהיו ישראל מעוטרים בתורה ובמצוות, כדי שידבקו תמיד בהקב"ה. כמ"ש, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום. וכל הדבק בקונו, אינו ניזוק לעולם.
454. ולא עוד, אלא ששני מלאכי השרת מלַווים את האדם, אחד בימינו, ואחד בשמאלו. כמ"ש, כי מלאכיו יצווה לָך לשמורךָ בכל דרכיך. ולא עוד, אלא שאם תמיד מצוי במצווה, כביכול, שהקב"ה נעשה לו שומר. כמ"ש, ה' שומרךָ.
455. מה עושה הקב"ה? לוקח מלאך ההולך בימינו, ומעמיד אותו לפניו. והוא עומד במקומו. כמ"ש, ה' צילךָ על יד ימינך. ואותו המלאך שהוא משמאלו, מעמיד אותו אחרי האדם. והקב"ה מימין ומשמאל. נמצא האדם נשמר מכל צדדיו, מי יוכל להזיק לו.
456. וע"כ, צריך שלא יהיה האדם מצוי בלא תורה ובלא מצוות, אפילו שעה אחת. בביתו הקב"ה שומר אותו מבחוץ, והאדם מבפנים.
457. פֶּתח המצוין במזוזה, אין מזיק ואין שטן ואין פגע רע מתקרב אליו. מפני שהקב"ה שומר הפתח, אפילו בשעה שניתנת רשות למלאך המשחית לחבל, זוקף עיניו, ורואה ששֵׁם שד"י עומד על הפתח, כמ"ש, ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף. לפיכך צריך האדם, שיהיה תמיד מצוי במצוות מזוזה.
458. ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם. מה שונה זה משבּת, שבה כתוב לדׂרׂתם, חסר ו', שכתוב, לעשות את השבת לדרתם?
459. תיקנו פרשת ציצית בק"ש. ובדירתו של אדם נמצאת פרשת ק"ש, חוץ מפרשת ציצית, שחסרה משם. במה נִשלם? אלא כשאדם מתעטף בביתו בציצית, ויוצא בו לפתחו, הרי נשלם.
460. והקב"ה שמח בו, ומלאך המוות זז משם, וזהו לדׂרׂתם, שיהיה שלם. וייצא מפתח ביתו במצווה זו, והמלאך המשחית זז משם, וניצל האדם מכל נזק, שכתוב, מזֻזות, מאותיותיו משמע, ז"ז מו"ת. שלא ניתנה לו רשות לחבל, וזז מִפתחו.
461. בשבת כתוב, לדׂרׂתם, מפני שכיוון שקידש היום, דירתם של ישראל צריכה להיות בנר דלוק, ושולחן ערוך, ומיטה מוצעת ודירתם מתוקנת כדירת חתן לקבל בו הכלה.
שבת היא כלה. ולעולם אין מכניסים אותה, אלא בדירה מתוקנת לכבודה, כפי הראוי לה. כמ"ש, לעשות את השבת. לדרתם, להכניס בה כלה קדושה לדירתה ולהיות בתוכה.
462. בשעה שקידש היום, וכלה זו באה, ואינה מוצאת דירה מתוקנת, ושולחן ערוך, ונר דלוק. כלה זו אומרת, אין דירה זו מישראל. כתוב, ביני ובין בנֵי ישראל, ואין זה מישראל, אין דירתו לקדושה. ע"כ צריך היכר קדושה בבית. ועל זה כתוב לדׂרׂתם, בשבת ובציצית.
463. מי שיוצא משער ביתו בעיטוף של מצווה, ותפילין בראשו, בשעה שיוצא בין שני שערים, בין שער ביתו לשער בית הכנסת, השכינה מזדמנת עליו. וב' מלאכים עומדים עליו, אחד מימינו ואחד משמאלו. וכולם מלווים אותו עד בית הכנסת, ומברכים אותו, ומקטרג אחד העומד לפני פתחי בתיהם של בני אדם, הולך מאחוריהם. ובעל כורחו, משיב ואומר אמן על ברכותיהם.
464. זָכוֹר ושָׁמוֹר הוא כלל כל התורה. זכור, ז"א, כולל רמ"ח (248) מצוות עשה. שמור, מלכות, כוללת שס"ה (365) מצוות לא תעשה.
זכור, פרשת מזוזה. האם מזוזה לא נקבה, מלכות, וזכור הוא ז"א? ודאי שמזוזה נקבה, אבל פרשה זו, זכור, כלולה במזוזה, נקבה. שמור, הוא ציצית.
465. כשאדם יוצא מפתח ביתו, יוצא בתפילין, שהן בכלל זכור, ועימהן ציצית, שמור, ובשער ביתו פוגש במזוזה, בכלל זכור, והציצית שבבגדו משלימה עם כלל שמור.
466. הרי ציצית אינה נמצאת בפתח, ואיך נמצא שָׁם זכור בלבד, שהוא מזוזה? והלוא למדנו, זכור ושמור הם אחד, שאין זה בלי זה. אלא מזוזה כוללת זכור ושמור. זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, וכאחד הם. ומזוזה היא כלל של שניהם, זכר ונוקבא ביחד.
467. תפילין שלמעלה, של ראש, הן בכלל זכור. תפילין של יד, הן שמור. וכלולים זה בזה. וע"כ עשיה, מלכות, לא כתוב אלא בציצית, ועשו להם ציצית, שהיא שמור, מלכות, והכול הולך כאחד.