אודה ה' בכל לבב
267. אודה ה' בכל לבב בסוד ישרים ועֵדָה. דוד המלך כל ימיו היה עוסק בעבודת הקב"ה. והיה קם בחצות לילה, ומשבח ומודה בשירות ובתשבחות, כדי לתקן מקומו במלכות שלמעלה.
268. וכאשר התעורר רוח צפוני בחצות לילה, היה יודע, שהקב"ה מתעורר באותה שעה בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים. וע"כ היה קם בשעה ההיא, והתגבר בשירות ובתשבחות עד עלות הבוקר.
269. כשהקב"ה נמצא בגן עדן, כל הצדיקים שבגן מקשיבים לקולו. ולא עוד, אלא חוט של חסד נמשך עליו ביום. כמ"ש, יומם יצווה ה' חסדו, ובלילה שירוֹ עימי. ולא עוד, אלא אלו דברי תורה שאמר בלילה, כולם עולים ומתעטרים לפני הקב"ה. ומשום זה, דוד המלך היה עוסק בלילה בעבודת ריבונו.
270. בכל השירות והתשבחות, שאמר דוד, העליון מכולם הוא הללויה, משום שכולל השם והשבח ביחד. מהו השם והשבח? השם הוא י"ה. השבח הוא כנ"י, הנוקבא, שנקראת הלל, משום שהיא מסדרת תמיד שבח להקב"ה ואינה שוככת, כמ"ש, אלקים, אל דוֹמי לָך, אל תחרַש ואל תשקוט אֵל. כי סדרי שבח היא מסדרת, ומשבחת לו תמיד.
ומשום זה מרומז במילה הללויה, השם והשבח ביחד, שהשם הוא י"ה, ושבח הוא הללו, השכינה, שמשבחת תמיד אליו.
271. אודה ה' בכל לבב, ביצה"ט וביצה"ר. שהם נמצאים תמיד אצל האדם, כמ"ש, בכל לבבך, כי יצה"ט שורה בחלל הימני של הלב, ויצה"ר בחלל השמאלי שבו.
272. בסוד ישרים, אלו הם ישראל, משום שכל המדרגות מתעטרות בהם, כוהנים, לוויים, צדיקים וחסידים. שהם ישרים. ועדה, שהקב"ה מתעטר בהם.
טיב הזיווג שבחצות לילה, הוא להמשכת החכמה בעיקר. וטיב הזיווג של היום, הוא בעיקר להמשכת החסדים, שבלעדיהם אין החכמה שבנוקבא מאירה, והיא חושך ולא אור. וכן ז"א אינו מתעטר בהארת החכמה, זולת ע"י הנוקבא, בזיווג שבלילה. כתוב, אודה ה' בכל לבב, שבו מבוארים ב' מיני ההארות הללו והשלמתם של זו"ן זה מזה.
ונאמר, דוד המלך כל ימיו היה עוסק בעבודת הקב"ה, כי כמ"ש בקוהלת, יש י"ד (14) עיתים לטובה, ויש י"ד עיתים לרעה. ואי אפשר לעבוד את הקב"ה, כי אם באותם הימים, שי"ד עיתים לטובה שולטים בהם, ולא בימים שי"ד עיתים לרעה שולטים בהם. אבל הזוכה בהארת החכמה, הוא מתקן עימהם גם את י"ד העיתים לרעה, שנעשות לו טובות גדולות, ואז יכול לעבוד ה' בכל ימיו, אף אחד מהם לא יחסר.
ודוד המלך כל ימיו היה עוסק בעבודת הקב"ה, ואפילו בימים שי"ד העיתים לרעה היו שולטים, היה קם בחצות הלילה, שאז הזמן לקבל המוחין הללו דהארת החכמה, ומשבח ומודה בשירות ובתשבחות. כי הארת המוחין הללו נמשכת בשירות ובתשבחות, בהארת השמאל.
ובכל השירות והתשבחות, שאמר דוד, העליון מכולם הוא הללויה, משום שכולל השם והשבח ביחד. כלומר, י"ה, מוחין דז"א, אור החסדים. והלל, הנוקבא, במוחין דהארת חכמה. שנקראת הלל משום שהיא מסדרת תמיד שבח להקב"ה. כלומר, בין בי"ד עיתים לטובה, ובין בי"ד עיתים לרעה.
אמנם במוחין דאור החסדים אי אפשר לשבח לו תמיד, כי בי"ד עיתים לרעה, אין שבח זולת ע"י הארת חכמה. ולפיכך, אודה ה' בכל לבב, ביצה"ט וביצה"ר, בקו ימין, יצה"ט, שממנו י"ד עיתים לטובה, ובקו שמאל, יצה"ר, שממנו י"ד עיתים לרעה. בסוד ישרים, אלו הם ישראל, הקו האמצעי, הכולל בתוכו ב' הקווים, ע"כ כולל כל המדרגות.
ישרים ועדה. עדה, הנוקבא. ישרים ועדה, זו"ן. ישרים, ישראל, ז"א. ומשמיענו הכתוב, שהקב"ה, ז"א, מתעטר בהארת החכמה מהנוקבא, שנקראת עדה, כי אינו מקבל חכמה אלא בעת הזיווג עם הנוקבא. וע"כ כתוב, ישרים ועדה.
273. ומשום זה צריך האדם לשבח תמיד את הקב"ה, משום שהוא רוצה שירות ותשבחות, שרוצה להתעטר בחכמה. ומי שיודע לשבח את הקב"ה תמיד, ע"י המוחין דהארת חכמה, הקב"ה מקבל תפילתו ומציל אותו. שבתחילה צריכים לזיווג של לילה, ואח"כ לזיווג של יום, להמשכת חסדים בתפילת שחרית.