ותִקרֶאנה לו השכנות שֵׁם
685. ותִקרֶאנה לו השכנות שֵׁם לאמוֹר, יוּלַד בן לנעמי, שבזה מצאה נעמי את האבדה שאיבדה, כי נפש מַחְלוֹן התגלגלה בבן הנולד.
מכאן, ותקראנה לו השכנות שם, משמע, שאותה הנפש שנָדָה מגוף המת, לבוא להתגלגל בבן הנולד מייבום, אין לה רשות להאיר ולהתפשט, ואין לה כוח לראות, אלא ע"י עזרת השכנות, שהן שאר הנשמות, שלא נבנו בבנים בעוה"ז, ומחכות לגואל. כמ"ש, ישוב לימי עלומיו, בלי כוח.
686. באותה שעה שנבנה גוף זה הנולד מייבום, מיד, ותקראנה לו השכנות שֵׁם. שֵׁם, היא הנפש. ותקראנה לו השכנות שם, פירושו, שהשכנות האלו קראו לאותו הגוף, שנבנה עתה, שֵׁם. כלומר, שקראו לנפש של מחלון, שישתכלל בגוף הזה. כי לפעמים מוכנה שָׁם הנפש, ולפעמים אינה מוכנה להתלבש בגוף הזה, משום שהולכת ומשוטטת בעולם, ואז קוראות השכנות לנפש, שתתלבש בגוף הזה.
687. ובשעה שהרצון מתעורר, שנפש המת תתלבש בגוף הנולד מהייבום, הנפש הולכת לקברי האבות ולקברי החסידים, עד שמתעורר בועז כאן, היבם, לייבם את אשתו. ושאר הנשמות, השכנות, קוראות לה, ובאה ונמצאת משוכללת במקום הזה, בבן הנולד מייבום.
688. הרי כתוב, אם ישים אליו ליבו, כלומר, לייבם את אשתו, אז, רוחו ונשמתו אליו יֶאסוף, כלומר, שיתלבש בבן הנולד. א"כ האם אין השכנות צריכות לקרוא לנפש, אלא היא באה מאליה?
כאן הוא שונה, משום שהיה גואל קרוב, שלא היה אח ממש. וע"כ יש יותר תועלת, שבשעה שאותו גואל, הנקרא קרוב, מתעורר, תהיה הנפש מוכנה שם מיד כשמתעורר אליה. וע"כ כאן שהוא יבם רחוק, שאינו אח ממש, צריכות השכנות לקרוא לה, כי המחשבה אינה מועילה מפני שהיא מחשבה רחוקה, שאינה באה מאח ממש.
אבל במחשבה קרובה מאח ממש, אין השכנות צריכות לקרוא לה, אלא הנפש באה מאליה באותה התעוררות של היבם, כדי שתיבנה שם. וע"כ, ותקראנה לגוף ההוא שֵׁם, שהוא הנפש, כדי שהנפש תיבנה שָׁם, שתתלבש בגוף הנולד.
689. בכמה מקומות עושה הקב"ה חסד, עם הנפשות האלו שאין להן מנוחה, משום שלא עשו חסד ולא הולידו בן ע"י ייבום או ע"י גלגול.
690. ומה נעשה מאותן הנשמות ההולכות בלי בנים לאותו העולם? הקב"ה מוריד אותן לארץ התחתונה, ומשם עושה עימן חסד. מוריד אותן לארץ אבדון. שכל מי שיורד לשם, אובד מכל וכל. ועליהם כתוב, והַאֲבַדְתי את הנפש ההיא.
691. אשרי מי שמשתדל לדעת באותו עולם, שהנשמות שם. מי שיודע בו, ומשתדל לדעת אותו, אין שיעור לחכמתו.