ויפגעו בו מלאכי אלקים

384. כתוב, זכר ונקבה בְּרָאָם. כמה יש לנו להסתכל בדברי תורה, ז"א, קו האמצעי. אוי להם, לאלו ערלֵי לב וסתומי עיניים, הדבקים בקו שמאל, שנסתמו מחכמה, עיניים, ומבינה, לב. הרי התורה, שהיא מקו אמצעי, קוראת לפניהם, לכו לַחֲמוּ בְלַחֲמי, שהוא נמשך מקו ימין של התורה, ושתו ביין מָסָכְתי, הנמשך מקו שמאל של התורה. מי פתי, כל הדבוק בשמאל, יסור הנה, חסר לב אמרה לו. ואין מי שישגיח בה.

385. הפסוק, זכר ונקבה בראם, נוהג בפנימיות ובחיצוניות. יש חיבור זכר ונקבה בפנימיות, בגדלות, ויש חיבור זכר ונקבה בחיצוניות, בקטנות. נשמע באופן זה בפנימיות, ונשמע באופן אחר בחיצוניות. כי נשמע, שהשמש והלבנה, זו"ן, בחיבור אחד, שכתוב עליהם בראם, זכר ונקבה בפנימיות. ונשמע מהפסוק, שאדם וחווה נבראו ויצאו מזיווג אחד מזו"ן העליונים, שיצאו תחילה בחיצוניות. וכיוון שנמצאו בזיווג כאחד, מיד כתוב, ויברך אותם אלקים. כי אין הברכה שורה אלא במקום שנמצא זכר ונקבה. ואח"ז נעשו זכר ונקבה בפנימיות.

386. כאשר יצא יעקב ללכת לחרן, היה אז לבדו, שעוד לא נשא אישה. כתוב, ויפגע במקום. ולא ענו לו אלא בחלום. ועתה שכבר נשא אישה, ובא בכל השבטים, כביכול, המחנות העליונים פגעו בו, והתחננו אליו, כמ"ש, ויפגעו בו מלאכי אלקים, שחזרו הם לפגוע בו, להתחנן אליו.

בתחילה התחנן הוא, כמ"ש, ויפגע במקום. עתה התחננו הם, כמ"ש, ויפגעו בו. משום שבזכות יעקב והשבטים הם מושקים ממימי ים הגדול, שפע של הנוקבא בגדלות. וע"כ התחננו אליו שימשיך להם שפע זה. מתחילה ראה אותם בלילה ובחלום, כמ"ש, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. ועתה ראה אותם בראות העין וביום, כמ"ש, ויאמר יעקב כאשר רָאָם, מחנה אלקים זה.

למעלה כתוב, ויפגע במקום, וכאן כתוב, ויפגעו בו. למה בשניהם כתוב פגיעה? פגיעה פירושו פיוס, המשכת הארת השמאל בתחילת הזיווג. א"כ מהו ההפרש ביניהם, ששם היה יעקב, ז"א, המפייס את הנוקבא, וכאן היו מלאכי הנוקבא מפייסים אותו.

וכדי לבאר מביא הכתוב, זכר ונקבה בראם, שיש זיווג פנימי וחיצוני. אשר, ויפגע במקום, הוא הארת השמאל מחיצוניות, ע"כ נאמר, היה אז לבדו, שעוד לא נשא אישה, שהנוקבא עוד לא הייתה מתוקנת לו פב"פ. ויפגע במקום, שהיה צריך לפייס הנוקבא, להמשיך לה בזיווג מהארת קו השמאל, חיצוניות. ע"כ נאמר, ולא ענו לו אלא בחלום, כי חלום חיצוניות.

ועתה שכבר נשא אישה, שהנוקבא נתקנה לו פב"פ, כתוב, ויפגעו בו, שחזרו הם לפגוע בו. כי אחר שהנוקבא בגדלות, אינו צריך עוד להמשיך לה מקו שמאל, אלא שמשפיע לה חסדים מימין בלבד. ובהארת השמאל להיפך, כי להיות שהנוקבא כבר מתוקנת בחכמה תתאה, אז המלאכים שלה משפיעים עליו מהארת השמאל, שהוא, ויפגעו בו מלאכי אלקים.

387. בכוח שיעקב כבר היה נשוי אישה ומתוקן בי"ב שבטים, שהיה פב"פ, הם מושקים ממימי ים הגדול, שכבר היו שתויים מהארת החכמה שבשמאל, המכונה ים הגדול, וע"כ, ויפגעו בו, השפיעו אליו מהארת השמאל. אלא בתחילה ראה אותם בלילה ובחלום.

כי בתחילה, כשיעקב היה צריך לפייסה ולהמשיך לה מהארת קו שמאל, אפשר זה רק בלילה, כי בעת הארת השמאל בלי ימין נעשה חושך ולילה. ועתה ראה אותם בראות העין וביום, כי עתה אין צריך להשפיע לה עוד משמאל אלא מימין, הארת החסדים, שזמן השפעתו הוא ביום.

388. ויאמר יעקב כאשר ראם, מחנה אלקים זה, ויקרא שֵם המקום ההוא מחניים. הכיר אותם שהם מלאכי אלקים, כי ראה שהם אותם מלאכים שראה בחלום. ומשום זה קרא להם מחניים, כמ"ש, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. שראה אותם בחלומו, שנראו למעלה ונראו למטה, שהם ב' מחנות.

389. למה נגלו עתה המלאכים לפגוע בו, לפייסו בהארת החכמה? אלא השכינה הלכה אל יעקב, לקחת את בֵיתו, להתכלל עם הנוקבא העליונה לאה, להיות פרצוף אחד, שאז יהיה לה כל בית יעקב, כל י"ב השבטים, גם שישה בני לאה, והשכינה הייתה מחכה לבנימין, לקחת הבית עם יעקב בכל י"ב השבטים.

ולפיכך נגלו אליו המלאכים בפיוס, הארת השמאל, להשלימו לגמרי, כמ"ש, ושב יעקב ושָׁקַט ושַׁאנַן ואין מחריד. כי עם הארת החכמה מכניעים כל הקליפות שבעולם, ואין מחריד.

390. ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים. מגני השרים זקופים מלמעלה, ולהט החרב הלוהטת ממונה על כל הצבאות והמחנות. שרים הם או"א. המוחין שבקו שמאל דאו"א הם מגני השרים. זקופים הם ג"ר, שזוקף את מוחין דו"ק, הנבחנים לכפופים.

מגני השרים זקופים מלמעלה, שהג"ר מאירים בקו שמאל דאו"א, הנקראים שרים, אז הם זקופים. והנוקבא המקבלת אז מאו"א, נעשית ללהט החרב המתהפכת, ושולטת בכוח הדין הזה על כל הצבאות ומחנות המלאכים הנמשכים ממנה מימין ומשמאל, וכולם פועלים בדין. כמ"ש, באר חפָרוּהָ שָׂרים. באר הנוקבא, שרים או"א, חפרוה בכוח הדינים.

391. חרב לוהטת היא אדומה, משום שדינים אלו נמשכים בה מקו שמאל דבינה, שהיא אדום. שכתוב עליה, חרב לה' מלאה דם. בחרב ההיא תלויה ההתהפכות, שאֵלו המלאכים המתהפכים לכמה אופנים, פעם הם נשים פעם הם גברים. ובבחינה זו נפרדים בחינות אחרות לכמה מדרגות. כי יש עוד ב' בחינות, המכונים מלאכים ורוחות בנשים ובגברים.

שאלות בפירוש הכתוב:

א. איך יעקב הלך לדרכו, אם אינו יודע לאיזה דרך?

ב. האם, כאשר רָאָם, אינו מיותר, כיוון שפגעו בו, ודאי ראה אותם?

ג. למה בפגיעה נאמר מלאכי אלקים, ובקריאת שם מחנה אלקים?

כתוב, ויעקב הלך לדרכו, להמשכת מוחין מאו"א אל הנוקבא. ובתחילה, כשהמשיך קו השמאל באו"א, התגלו מלאכי הדין בנוקבא, כמ"ש, ויפגעו בו מלאכי אלקים. ויעקב התעורר לשמור הנוקבא מדינים האלו, כמ"ש, ויאמר יעקב כאשר רָאָם, שגילה בהם הראייה ע"י המשכת קו אמצעי, המייחד ב' הקווים. אמר אז, מחנה אלקים זה.

מחנה, שקשר ד' הבחינות שבמלאכים למחנה אחד. ואח"כ נעשו רגליים לנוקבא בד' זוויות שלה. ואז, ויקרא שֵם המקום ההוא, הנוקבא נקראת מקום. קרא לה עתה מחניים, כי מחנה אלקים התפשטה לד' מחנות, בד' זוויות שלה.

ולפיכך הוצרך לבאר תחילה מקום יציאת המוחין, שהם מאו"א, ושמאו"א מקבלת הנוקבא, ומהנוקבא מתפשטים המלאכים. והוצרך לבאר אלו ג' בחינות בשליטת השמאל:

א. עניין מגני השרים זקופים מלמעלה, מוחין דשמאל שבאו"א.

ב. שמהם נמשך ללַהט החרב, נוקבא במוחין דשמאל.

ג. בחרב ההיא תלויה ההתהפכות, אלו המלאכים המתהפכים לכמה אופנים, המלאכים הנמשכים מנוקבא, פעם הם גברים ופעם הם נשים.

392. מצד עה"ח, קו אמצעי, יוצאים באו"א ג' קווים המתייחדים בייחוד אחד, ע"י הקשר דמסך דחיריק, שהעלה שם יעקב בעניין מ"ן.

ג' קווים קדושים אלו מתמלאים תמיד מטל השמיים, כלומר, אע"פ שיש שם כל ג' קווים כאחד, מכל מקום אינו שולט בהם השמאל כלום, ורק הימין שולט על כולם, חסדים מכוסים, המכונים טל השמיים, משום שאין גילוי לשמאל אלא רק בנוקבא לבדה. וזה בחינה א' דקו אמצעי.

השם אלקים, הנוקבא, מיתקן במוחין דאו"א, וזהו בחינה ב' דקו אמצעי.

בד' רוחות העולם, הנוקבא, נעשו המוחין לעמודים של הכיסא, שהיא הנוקבא. כלומר, לד' רגליים של הכיסא, שהם ד' המלאכים, מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. וזוהי בחינה ג' דקו אמצעי. והתבארו ג' הבחינות, שהם או"א, ונוקבא, ומלאכים גם מבחינת קו אמצעי.

כל ג' הבחינות, מרגליות, איברים עמודים, אינם נפרדים לעולם משם אלקים, הנוקבא. והם הקשורים של יעקב, שבחר לחלקו, והתקשרו בשם הזה, הנוקבא. וכולם יצאו ביעקב.

כל ג' הבחינות: מקור יציאתן באו"א, וביאתן אל הנוקבא, והתפשטותן במלאכים, מתחברות בנוקבא, ומכונות אצלה, מרגליות, איברים ועמודים. כי נה"י דאו"א מתלבשים בנוקבא עם המוחין שלהם, שנה"י הללו הם עניין אמא משאילה בגדיה לבִתה. והם מכונים מרגלית, מלשון, ותְגַל מרגלותיו. כי נה"י מכונים רגליים.

ואז כשמתפשטים בה המוחין הללו, היא מכונה כיסא. והמלאכים המתפשטים ממנה, נעשו ד' רגלי הכיסא. והמוחין המתפשטים בנוקבא עצמה, נקראים איברים, כלומר, איברים וחלקים של הכיסא עצמו. והמתפשטים אל המלאכים מכונים עמודים, שהם סומכים את הכיסא ואינם כיסא עצמו.

והתבאר חיבור ג' הבחינות ביחד בתוך הנוקבא. ואע"פ שנוקבא מקבלת ג' בחינות הללו מאו"א, אינה מקבלת אותם ישר מאו"א, אלא הם יוצאים מקודם ביעקב, ז"א, והנוקבא מקבלת אותם מיעקב.

393. כשיעקב הלך לדרכו, כשהלך לקבל ג' בחינות מאו"א בשביל הנוקבא, הקיפו אותו לארבעה צדדים, חו"ב תו"מ, כלומר, שעלה למ"ן לאו"א, ובקו אמצעי גילה שם ד' אורות חו"ב תו"מ באו"מ. לארבע זוויות העולם, הנוקבא, שמרו אותו, שהמשיך חו"ב תו"מ מאו"א לנוקבא בכל השלמות.

ורק בזמן מועט התרגש ממקום העליון, משליטת השמאל שבאו"א, שמשם מתפשטים מלאכים המתהפכים לכמה גוונים. ועליהם נאמר, ויפגעו בו מלאכי אלקים, שנפגע והתרגש מהדין שבהם. והיה זה, כדי לשמור האילן שלמטה, כדי שיעלה מ"ן לאו"א, ויגלה שם קו אמצעי, לשמירת האילן שמלמטה, הנוקבא, מן הדינים.

ואחר שהמשיך קו האמצעי, ויאמר יעקב כאשר רָאָם, כשגילה בהם הראייה, המוחין דחו"ב תו"מ, היוצאים על קו אמצעי, אמר מחנה אלקים זה, שייחד את מלאכי אלקים למחנה אחת, ונעשו עמודים אל הנוקבא, לד' זוויות שלה. ואז, ויקרא שם המקום ההוא מחניים, שנעשו ד' מחנות לד' זוויות של הנוקבא, ד' רגלי הכיסא.