חברים מקשיבים לקולךְ

3. כתוב, היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולךְ, השמיעיני. הפסוק הזה יש בו סוד החכמה. היושבת בגנים, זוהי כנ"י, המלכות, שהיא בגלות עִם ישראל. והולכת עימהם בצרתם. חברים מקשיבים לקולך, הם מַחנות מלאכים העליונים. כולם מקשיבים לקולך, לקול התשבחות שלך בגלות.

השמיעיני, הוא כמ"ש, הראיני את מראייך השמיעיני את קולך. השמיעיני הקול של אלו החברים העוסקים בתורה, כי אין שבח לפניי, כאלו העוסקים בתורה.

4. כביכול, כל אלו הזוכים לעסוק בתורה, ובשעה שמתחלק הלילה, וכשהאיר היום, הם באים עם המלכה, לקבל פני המלך, הוא מתחזק ונוחל בשכינה. ולא עוד, אלא ששורה עליו חוט של חסד.

5. כל מי שזוכה להתחזק בשכינה, ישמור עצמו מאלו הדברים האחוזים כנגד השכינה. כלומר, מאלה שאינם משקרים באות ברית קדוש, להתחבר בְּבַת אל נֵכר. וכל מי ששומר עצמו, כביכול, כנ"י אחוזה בו ושומרת אותו. והיא מקדימה לו שלום. וכש"כ אם זכה וקנה אות ברית קודש.

6. ראויים היו ישראל באותה שעה, שיִכלוּ מהעולם, אלא שהקדים פינחס אותו מעשה, שהרג את זִמְרי וכוזְבִּי, ונשקט הכעס. כמ"ש, פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן השיב את חמתי מעל בני ישראל. בן בן פעמיים, באו להשלים המעשה.

7. אדם זה שלוקח גלגול נשמה, שמתגלגל פעם שנייה, ואינו זוכה שייתקן בה, הוא כאילו משקר באמיתיותו של המלך. וקוראים עליו הפסוק הזה, או מצא אבֵדה וכיחש בה ונשבע על שקֶר. וכיחש בה, בנשמה, טוב לו שלא נברא. כי מוטב היה לו שלא היה מתגלגל לבוא לעולם.