כי רוח עברה בו ואיננו
84. כתוב, אנוֹש כחציר ימיו, כציץ השדה כן יציץ, כי רוח עברה בו ואיננו ולא יַכּירֶנוּ עוד מקומו, וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. אנוש כחציר ימיו, כציץ השדה, השדה הנודע, המלכות. כן יציץ, שמתחדש וחוזר כבתחילה.
85. כי רוח עברה בו ואיננו. זהו רוח עליון נסתר וקדוש הגנוז מכל, רוח הבינה, הכולל את מט"ט. ואז, ואיננו. וזהו חנוך, שכתוב בו, ואיננו כי לקח אותו אלקים. וזהו אלקים עליון, בינה, רוח עליון, רוח גנוז ונסתר.
ולא יכירנו עוד מקומו. כי הרוח הקטן של מט"ט, נכלל ברוח עליון דבינה. וחסד ה' מעולם ועד עולם. כלומר, שהכוהן הגדול, חסד, מכניס אותו לתוך קודש הקודשים, ולוקח אותו ומוליד אותו כבתחילה ומחדֵש כַּנֶשר עלומיו. וחוזר להיות נער.
המלאכים הם חלקי המלכות. וכמו שיש במלכות שני מצבים, שבמצב א' מקבלת מבינה, ובמצב ב' מקבלת מז"א, כן יש אותם שני מצבים גם במט"ט:
א. שמקבל מבינה, ואז יורד עליו רוח הבינה, והוא נכלל בו כנר בפני אבוקה, ואיננו.
ב. אח"כ בא למצב, שחוזר ונולד מהמלכות.
במצב שמקבל מבינה, נחשב לזקן, ג"ר. ובמצב שמקבל מז"א ומלכות, נקרא נער, ו"ק. והם חוזרים עליו.
כי רוח עברה בו ואיננו. זהו רוח עליון נסתר וקדוש הגנוז מכל, רוח הבינה, הכולל את מט"ט, שזהו במצב שמקבל מבינה. ואז, ואיננו. ולא יכירנו עוד מקומו. כי הרוח הקטן של מט"ט מתבטל ברוח העליון של בינה, כנר בפני אבוקה.
וחסד ה' מעולם ועד עולם. זהו במצב שמקבל מז"א. שהכוהן הגדול, חסד דז"א, מכניס אותו לתוך קודש הקודשים, ליסוד דמלכות, ולוקח אותו ומוליד אותו כבתחילה, שחוזר ונבנה מחדש כמו שהיה מטרם שבא במצב הראשון. וחוזר להיות נער, ששוב בא לבחינת ו"ק.
86. כי רוח עברה בו ואיננו. עָברה, זהו עֶברָה וזעם וצרה, שהוא אחד מאלו המלאכים הרעים, הנקרא עֶברָה. והכתוב סובב על המת בלי בנים, שהתגלגל.
87. כי כדי שהמשגיחים על העוונות לא יכירו את המת בלי בנים, צריך לעשות לו שינוי מקום, ושינוי השם, ושינוי מעשה. כמו באברהם, שכתוב בו, לך לך מארצך וממולדתך. הרי שינוי מקום. ולא ייקרא עוד את שמך אברם, והיה שמך אברהם. הרי שינוי השם. וכן שינוי מעשה, שהשתנה ממעשים רעים שעשה בתחילה, לעשות מע"ט. וזהו משל אל הרוח של אותו שמת בלי בנים.
כי כעין זה עושה הקב"ה לאדם כשמגרש אותו מעולם ההוא, מחמת שמת בלי בנים, ומביאו בגלגול לעוה"ז, בבן הנולד מייבום אשתו.
88. ומשום זה שמשנה פניו בעת שמגרשו מעולם העליון, כתוב, כי רוח עָברה בו, שסובב על אחד מאלו המלאכים הרעים, ששמו עֶברָה. כי כשרואה אותו שהוא משונה, בזמן שפוגש אותו, ושאר המשחיתים שואלים עליו, הזה הוא בעל העוונות שלך, הוא עונה להם ואומר, ואיננו. כי אינו מכיר אותו. כמ"ש, משנה פניו ותְשַלחֵהו.
89. כשגורש ממקומו, וניטע במקום אחר, אחַר שכבר בא בגוף בעוה"ז, כתוב בו, ולא יכירנו עוד מקומו. משום שעפר אחֵר ייקח וטָח את הבית, שלקח גוף אחר מעפר אחר, והגוף מכונה בית.
וזהו כמ"ש, ונָתַץ את הבית את אבניו ואת עציו. אשר אלו עצמות וגידים ובשר, שהיו בו מקודם, חזרו להיות עפר. וכתוב בו, ונחש עפר לחמו. שעפר ההוא שנעשה מגוף המת, הוא בחינת נחש, משום שהיה מנוּגע ממנו. וע"כ אח"כ כתוב, ועפר אחר ייקח וטח את הבית, שבונה לו עצמות וגידים, ומתחדש כמו בית ישן, שעושים אותו בית חדש, שהוא ודאי מתחדש.
90. ומה שכתוב, ולא יכירנו עוד מקומו, כתוב על הרוח שלו. כי רוח הקטן שלו נכלל ברוח העליון. כי רוח הקטן שלו, הנפגם מחמת שלא היו לו בנים, נכלל עתה ע"י הגלגול, ברוח שלם של בן הנולד מייבום אשתו, שראוי להוליד בנים.
זהו משל לאילן שאינו עושה פירות. לוקחים הענפים שלו, ומרכיבים אותם בענפים של אילן אחר עליון, העושה פירות. ונכללו זה בזה, וגם הם עושים פירות. באותה שעה כתוב בו, ולא יכירנו עוד מקומו. כי הרוח הראשון הפגום, אינו ניכר אפילו מקומו.
91. אף כך אדם היושב בעיר שיושבים בה אנשים רעים, ואינו יכול לקיים מצוות התורה, ואינו מצליח בתורה, הוא עושה שינוי מקום ועוקר עצמו משם, ומשתרש במקום שיושבים בו אנשים טובים בעלי תורה, בעלי מצוות. כי התורה נקראת עץ. כמ"ש, עץ חיים היא למחזיקים בה. ואדם הוא עץ, כמ"ש, כי האדם עץ השדה, והמצוות שבתורה, דומות לפירות.
וכתוב בו, רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא, אותו תשחית וכָרָתָּ. אותו תשחית מעוה"ז, וכָרָתָּ מעוה"ב. ומשום זה הוא צריך לעקור את עצמו מאותו מקום, שיש שם רשעים, שלא יוכל להצליח שם בתורה ומצוות, וייטע את עצמו במקום אחר בין צדיקים. ויצליח בתורה ומצוות.
92. אדם בלא בנים נקרא עקר ואשתו נקראת עקרה. אף כך, תורה בלי מצוות נקראת התורה עקרה. ומשום זה, לא המדרש עיקר אלא המעשה.